מקום בעמידה - 10 דוכני האוכל הכי טובים בישראל

פריקסה זהבה, צפת

כן, אנחנו מודעים לטרנד הבריאותי המשתולל ללא הבחנה. עשו טובה, תשכחו ממנו. כשמדובר באוכל רחוב, אף אחד לא מצפה שתנברו בפנכות קינואה עם פיסות קולרבי. כל העניין הוא להשאיר כמה שיותר כתמי שמן על מפית הנייר הלבנה והמרשרשת וגם להוריד ‭2,000‬ קלוריות בלי להרגיש. את ההרהורים על מחלקת הצנתורים של תל השומר תשאירו לשעות הקטנות של הלילה, כשממילא כבר לא אוכלים. עכשיו, לעומת זאת, אלה השעות שאוכלים. מה אוכלים? לחמניית פריקסה טוניסאית, מטוגנת למשעי, ובתוכה טונה, אריסה, ביצה קשה ולימונים כבושים. כשמבקרי מסעדות אנינים מדברים על "איזון טעמים נכון" הם מתכוונים בדיוק לדבר הזה. אנחנו חושבים. ב"פריקסה זהבה‭,"‬ כוכון קטון בצפת, מכינים פריקסה בדיוק לפי הספר (של הטוניסאים, כאילו‭.(‬ אה, ואנחנו לא מכירים מישהו שיכול להסתפק באחד בלבד. ירושלים ‭,26‬ צפת.

בורקס העגלה, חיפה

יש מאות עגלות בארץ שמוכרות אוכל רחוב, אבל ה-עגלה, השם הגנרי, היהלום המנצנץ שבכתר, המיתולוגיה בהתגלמותה, היא עגלתו של בכר הבולגרי מחיפה. התפריט, כמו שכתבי אוכל אוהבים לומר, מהודק משהו. למען האמת, יש בו מוצר אחד בדיוק - בורקס, או בורקה , כמו שקוראים אותו הבולגרים. אוורירי, לא שמן, עם מילוי נדיב של גבינה, תרד או חציל. אליו יתווספו שתייה, ביצה חומה ומלפפונים חמוצים. העגלה, שבינתיים כבר פתחה כמה וכמה סניפים מאז היה מתרוצץ בכר סניור עם העגלה האורגינלית ברחוב העצמאות של חיפה, מנוהלת עתה על ידי הנכדים, שיסדרו אתכם עד הצהריים עם הבורקס המופלא הזה. מי שטעם פעם אחת, כבר לא יכול להיגמל מזה. שד' העצמאות ‭,35‬ חיפה.

האמא של כל העגלות. בורקס העגלה (צילום: אלעד גרשגורן)

מפגש העמק הירוק, נתניה

השם פסטורלי. המיקום, אפעס, קצת פחות. מפגש העמק הירוק, על אף הקסם שנוזל מה־ שם הזה, הוא בעצם חומוסייה צפופה ליד שוק נתניה. עוזי גינתי, הבעלים, הוא לא רק חומוסאי רגיל אלא בעצם משורר מודחק. הוא מפזר דאחקות פיוטיות לכל הכיוונים, מתעניין אצל לקוח מזדמן אם הוא עדיין מרביץ לאשתו, ותוך כדי מרסס את המנות בשמן זית ירקרק. יש לו, לעוזי, רק מנה אחת להציע לכם: חומוס חם עם תלולית חומה של פול, טחינה, ביצה קשה ופטרוזיליה. על הכל הוא יוצק רוטב סודי של לימון ועשבי תיבול. עדת מעריצים משתרכת פה בתור קבוע, אבל במקום המתנה מייגעת מקבלים מופע משעשע להפליא. הדבר היחיד שיכול למחוק לכם את החיוך מהפרצוף הוא המחיר המפלצתי של המנה. שער העמק ‭,2‬ נתניה.

מרכז הבוריקות, אור יהודה

דוכן קטן, ארבעה שולחנות ומוצר אחד בלבד: בוריקה, או מה שמוכר יותר בשם בריק. מדובר בעלה דקיק של בצק ממולא בתפוח אדמה או ביצה, המושלך בנחישות מיומנת לאגם מבעבע של שמן עמוק ונשלה ממנו כעבור כמה שניות. זה קטן, זה ערמומי, וזה ירחיב לכם את מידת המכנסיים כמו כלום. אנשים מוכי רעב לילי ישמחו לגלות שאפשר להשביע פה רעב דחוף במהירות ובזול, שכן מטגנים פה בוריקות עד חצות. יחזקאל קזז ‭,11‬ אור יהודה.  

עד חצות. מרכז הבוריקות (צילום: טל שחר)

מלבי דג'אני, יפו

אפשר לומר הרבה דברים על מלבי. העובדה שהוא נראה כמו מדוזה רוטטת, למשל, הוא אחד מהם. אבל כל זה היה עד היום, כי כאמור הרבה דברים אפשר להגיד על מלבי, אבל כל זה תקף בדיוק עד לרגע שמוצאים את המלבי הנכון. כי כשאוכלים את הדבר האמיתי, את הפודינג האולטימטיבי של המזרח התיכון, מבינים שמדו־ בר במאכל האלים, לא פחות. המלבי של דג'אני ביפו הוא מקום אחד שאתם חייבים לעצמכם, גם אם אתם נמנים עם מתעבי הז'אנר. דוכן קטנטן, ללא שלט, שבו מוכרים את הרולס רויס של המלבי כבר 50 שנה, לאורך שלושה דורות. גביע אחד צנוע של הגרסה הח־ לבית - בלי קוקוס, בלי בוטנים, בלי קשקושים שיאפילו על הטעם - ואתם משנים את דעתכם לנצח. רק סירופ ורוד בניחוח מי ורדים, וכפית. למי שבכל זאת מתעקש, יש גם מלבי פרווה ואפילו מלבי שוקו. שילוב שדופק את הראש: חומוס באבו חסן ואחריו מלבי דג'אני. שד' ירושלים ‭,100‬ פינת ד"ר ארליך, יפו.

גוזל וציונה, פתח תקווה

הרי לכם תמצית הישראליות: לוקחים חצי לחם לבן, מרוקנים אותו מכל הבפנוכו ומכניסים פנימה שקשוקה, פלאפל, חביתה, סלט, טחינה ועמבה. מכסים הכל ברך של הלחם. עכשיו יוש־ בים על כיסא פלסטיק, מרגישים רק לרגע כמו נהג משאית מורעב, פותחים פה גדול ומנסים להוריד ביס ענק. מי שמצליח לגמור את כל הקומבינה נסתם לשלוש היממות הקרובות. בדוכן של ציונה וגוזל, באמצע שומקום בפתח תקווה, מוכרים את המנה המשולבת - ואותה בלבד - כבר 30 שנה בערך. מי שמתקשה עם העניין הזה של הלחם, מוזמן בהחלט לגרסה דו־ מה, רק בפיתה, ובאותו המחיר. לא ברור איך, אבל הקומבינציה הבלגניסטית הזאת יוצאת טעימה לגמרי. תנסו. גיסין ‭,10‬ ליד פסי הרכבת, פתח תקווה.

בייגלה פלאפל, ירושלים

שתי עגלות עומדות פה אחת ליד השנייה, עם אותה סחורה בדיוק. למנהלי בנק מודאגים אפשר לבשר שלשתיהן, ברוך השם, יש פרנסה. חובבי פחמימות ימצאו פה מזור לקרייבינג: בייגלה ירושלמי אליפטי ורך, לצד עפיף - מעין רקיקים דקיקים ושבירים עם שומשום. למתקדמים ולאנתרופולוגים של אוכל יש פלאפל ערבי ירושלמי: קציצה שמזכירה את הפלאפל המוכר לנו, רק גדולה יותר ובבטנה הפתעה - בצל שטוגן מראש. הערבים אוכלים את זה קר. אל תשאלו אותנו למה. סולטן סולימן, פינת דרך שכם, ירושלים.

מזור לחובבי הפחמימות. בייגלה פלאפל (צילום: אלכס קולומויסקי)

מאמא רחל, אשדוד

אחד הלוקיישנים הכי מוזרים בארץ שייך למאמא רחל, שמגישה אוכל בלא פחות ולא יותר מאשר לב גן ציבורי באשדוד. השפית, גברת קשישה, מנפנפת בכיף על גריל פחמים ומבשלת תחת כיפת השמיים אוכל מרוקאי שניצוצות של שירת מלאכים בוקעים ממנו. הבן, חיים, עורך ומגיש, ולכם לא נותר אלא להשתאות אל מול התופעה: על כיסאות פלסטיק לבנים תזכו לנשנש מוח, לכרסם בשר ראש ולהעמיס זיתים מבושלים שיגרמו לכם לנשק את נעליה המהוהות של העילוי מאשדוד. הטעמים שהיא מפיקה פשוטים ונ־ פלאים, מגדירים מחדש את משמעותו של אוכל הרחוב בארץ, והכל במחיר רצפה. זה השלב שבו לא נותר לכם אלא להצטער שלא נולדתם לסבתא הנכונה. קיבוץ גלויות ‭,13‬ אזור ב‭,'‬ אשדוד.

שללו, באר שבע

בירת הנגב, בואו נודה, אינה משופעת במסעדות מעניינות. נכון, תמיד אפשר לברוח לסמי וסוסו המיתולוגית בשוק, שם תזכו לאכול שום כתוש בכפית לצד קבב רומני על הגריל. מצד שני, מה יעשה מי שאינו אוהב תיבול כה אלים ומעדיף את הגרעפסים שלו זכים יותר? אנחנו ממליצים על שללו, המקום המושלם לפאסט פוד טוניסאי. יש פה נקניקיות מרגז תוצרת בית, שקשוקות מצטיינות וסנדוויץ' טוניסאי שעושה לבטן נעים מבפנים. בתיאבון. רח' קק"ל ‭,33‬ באר שבע.

בורקס סמי, שוק הכרמל

כשאדם נולד ומיד עונה לשם סמי, יש יותר מיסוד סביר להניח שהוריו שקלו עבורו קריירה של בורקסאי צמרת. בין אם ההנחה שלנו מדויקת ובין אם לא, סמי לוי הוא איש הבורקס הכי חמוד בתל אביב. בוקר בוקר, כבר יותר מארבעים שנה, הוא מתייצב באחת הסמטאות של שוק הכרמל עם עגלה קטנה ועליה שבלולים חמים וריחניים שאפה על גחלים יחד עם אשתו. 

עם גבינה או תרד, עם ביצה חומה או בלעדיה, עם פרוסות דקות של עגבנייה ותוספת של פלפל חריף כבוש - אלה הקומבינציות שיותירו אתכם מאושרים לכל היום. אפשר לקחת בשקית או לשבת על אחד הכיסאות שהוא מפזר ליד העגלה, ולשתות תה עם נענע מהמוכר השכן. בצהריים, כשהסחורה נגמרת, סמי הולך הביתה לישון. אל תחמיצו. רח' רבן גמליאל ‭,27‬ פינת הכרמל ‭,27‬ שוק הכרמל, תל אביב.