מה רוצים ממיקי בוגנים?
יהיה מי שיטען שגם אם מיקי בוגנים אינו מזיק, עדיין "לא נעים" לראות אותו מתחיל עם גברים על המסך, אבל זה עניין של טעם ולא עניין לצנזורה
כשקראתי את מאמרה של יעל משאלי, המאשים את הטלוויזיה בכלל ואת הפרסומת למנורות עם מיקי בוגנים בפרט, בכל פשעי הנוער, תהיתי אם לא כדאי להכניס למערכת החינוך, כשתסתיים השביתה כמובן, קורס חובה על השפעתן האמיתית של פרסומות.
המאמר של משאלי מותח קו ישיר וקצרצר בין צפייה במיקי (ובתוכניות טלוויזיה עם רמיזה מינית) למעשי אונס ואלימות של מתבגרים - זאת למרות שהמחקר הרב שנעשה בנושאים הללו אינו מאתר קשר כזה. עשרות שנים של מחקרים הניבו שברי אחוזים של השפעות עקיפות וחלשות, שאפילו המחוקקים השמרניים ביותר הבינו שלא יספיקו על מנת לשכנע את בית המשפט לקחת ממיקי בוגנים את הזכות לבטא בפומבי את גישתו למין, גם בהקשר המסחרי.
ואפילו אם מתעלמים מחופש הביטוי של בוגנים, עדיין יש לפרסומת תפקיד חיוני מנקודת מבטם של הצרכנים והמשק: לספק אינפורמציה ולהגביר את התחרותיות בשוק. לשם כך עליה להיות אטרקטיבית ובידורית. אם בזכות הדיבור האוחצ'י המשעשע של מיקי בוגנים הורידו את מחירי המנורות מ-69 שקלים ל-49 שקלים – הרי שהוא תרם לי כצרכן 20 שקלים (שהם עשרים שקלים יותר ממה שתרמה לי הביקורת הצדקנית על המיניות של הפרסומת).
לעתים קרובות מדי נוטים לייחס לצופי הטלוויזיה, ובמיוחד לבני נוער, חוסר יכולת להבדיל בין אלימות ומין המותרים על המסך כחלק מהחופש האמנותי והמסחרי, לבין חוסר הלגיטימיות שלהם במציאות, תוך התעלמות מהעובדות: סרטי אנימציה יפניים הם מהאלימים בסוגם, אך הנוער היפני איננו אלים במיוחד. אפילו בארה"ב, הידועה בטלוויזיה המדממת שלה, הפשיעה האלימה והמינית יורדת כמעט בקביעות מאז שנות השמונים. גם אצלנו, למרות האלימות והמין על המסך הקטן, הפשיעה, לפי נתוני המשטרה, הולכת ויורדת מאז שנת 2004 - גם בקרב הבוגרים וגם בקרב הקטינים, וגם כשמדובר בתקיפות על רקע מיני.
מפתה אמנם להאשים את הפרסומות, ואת הטלוויזיה, האינטרנט והמדיה בכלל, באכזבתנו מהנוער - שבמקום להפריח את הנגב שותה בירה בפאבים, ושבמקום לרקוד הורה במעגל נהנה לעתים גם ממין קבוצתי. בתוך כך שוכחים שגם אנחנו מפריחים את הבורסה ולא את הנגב, ושמסיבות חילופי זוגות רוויות באלכוהול אינן המצאה של תלמידי תיכון. קצפנו יוצא על פרסומת חריגה ומשעשעת, כי הרבה יותר קל להאשים את מיקי בוגנים מאשר את עצמנו. כדאי לחזור לפרופורציות: אנחנו לא בסדום, ואם נגיע לשם – זה לא יהיה בגלל פרסומת אלא כנראה בגלל הזנחה הורית ומערכת חינוך לא מתפקדת.
יהיה מי שיטען שגם אם מיקי בוגנים אינו מזיק, עדיין "לא נעים" לראות אותו מתחיל עם גברים על המסך, כמו שלא נעים לראות את הדוגמנים של TNT ממששים באיברים אינטימיים, אבל זה עניין של טעם ולא עניין לצנזורה. מי שממש סובל מוזמן להעביר תחנה בזמן שידור הפרסומת, או להימנע מקניית מנורות עד שיוחלף הדוגמן.
ד"ר אמיר חצרוני, מרצה בכיר לתקשורת במכללת עמק יזרעאל
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
