הבית מבולגן? כאן גרה עקרת הבית המושלמת

לכאורה, עוד ראיון כשאר הראיונות. קבעתי לראיין אותו בביתו בשעות הבוקר. כדרכי הצטיידתי בטייפ מנהלים קטן, התחמשתי בדפים ובעט (למקרה שיקרה חלילה וחס משהו להקלטה), ויצאתי לדרך. סיפרו לי שמדובר על אדם בעל סיפור חיים מרתק על רקע עוני ומחסור, שהקים מפעל ייחודי מצליח למזון גורמה המיוצא לחו"ל, והוא שווה כתבה.

"אני מעדיף להיפגש בבית", הוא הבהיר לי. אני מצידי הבהרתי, כי אוכל לראיין אותו רק בשעות הבוקר (הילדים, הילדים), וגם אני מעדיפה לא לנסוע עד המפעל המרוחק. שמתי פעמיי אל שכונת הווילות המטופחת. אשתו פתחה לי את הדלת.

"תיכנסי, הוא יאחר קצת, יצא לפגישה חשובה ונתקע בדרך", אמרה לי בחיוך רחב. נכנסתי אל הסלון הגדול והמפואר: תכנון אדריכלי מוקפד, עיצוב פנים מדוקדק, רהיטים מלאי טעם עשיר. אין ספק שהם אנשים אמידים. מבט נוסף אל פינת האוכל ואל חלל המטבח הותיר אותי מלאת תהיות.

על מה המהומה?

היום יום שני. כן, איני טועה, בדקתי שוב ביומן שאיתי. אז מדוע על השולחן נחים עדיין שיירי סעודת השבת? חלה וחצי יבשה לצד מפית רקומה, כוסות, צלחות. פירורים בכל מקום.

בעלת הבית הציגה את עצמה והיתה נחמדה למדי. "בואי לפינת הקפה במטבח. תשתי משהו?", הציעה לי. סירבתי באלגנטיות, אבל היא התעקשה. נגררתי אחריה. הכיור היה עמוס בכוסות, היא שטפה אחת במרץ והרתיחה מים, ותוך כדי כך, התחלנו לנהל בינינו שיחה.

יש להם שלושה בנים גדולים ומקסימים בצבא ובאוניברסיטה. בעלה עובד קשה, אבל התמורה שווה. היא מנהלת את הבית בעצמה ולא אוהבת עוזרות שמפריעות וחודרות לפרטיות בחדרים הפנימיים. היא שאלה אותי על המשפחה שלי, ושרקה כשסיפרתי לה על מספר הילדים שלי ועל גילאיהם.

"רגע, את יודעת מה? הגעת למקום הנכון. אני אלמד אותך טיפים לניהול בית. את פשוט תברכי אותי". אמרה לי בזמן שפתחה את ארון המטבח שתוכנו נשפך מרוב צפיפות ודחיסות של עוגיות, בייגלך, שקיות וכלים שנחו שם בערבוביה. לו יכולתי, הצחוק שלי היה מתגלגל בין הכלים לחלות שעל השולחן, אך היות שהנימוס מחייב, כלאתי אותו פנימה.

הסוד לניהול בית

"אם את עמוסה ואין לך זמן להתעסק במטבח", היא התחילה להסביר, ותוך כדי דיבור הדגימה בחיוך רחב איך מכינים ארוחה מהירה. "קחי עוף שלם, תמרחי עליו קטשופ, בקערה אחת תערבבי שמן, פפריקה, שום כתוש וגריל עוף, ולתנור, יש לך ארוחה משגעת...", היא חייכה והדליקה את התנור. "אם יש לך קצת זמן, תקלפי תפוחי אדמה ותחתכי אותם. שימי את אותו התיבול, והילדים ילקקו את האצבעות".

"את יודעת, בעלי תמיד אומר לי לקחת עוזרת, יש לנו תקציב לזה, אבל אני לא צריכה אחת כזאת. בשביל מה צריך עוזרת? יש לי טיפים מעולים, אולי תראייני אותי?". היא היתה כל כך רצינית. ניסיתי למצוא זיק של ציניות בעיניה, משהו שיבהיר שהיא מודעת לעובדה שהיא רחוקה מלהיקרא "עקרת בית מושלמת", אך לא מצאתי.

היא חייכה, עיניה נצצו וכולה הקרינה שמחת חיים מול מכונת האספרסו המשוכללת. היא הכינה לי את הקפה בזמן שהסיטה עשרות פריטים מן השיש. ביד השנייה סידרה את הבלגן מהשולחן, ומול הדלפק הגבוה ב"פינת הקפה" פינתה לי מקום משיירי עוגת שמרים יבשה וקליפות רקובות של תפוח עץ שהתגלגלו לשם. היא בטוחה שאין עקרת בית מוצלחת ממנה.

בחיוך רחב היא התיישבה מולי, וחיכתה שאראיין אותה, האישה שיודעת כיצד לנהל בית ומוכנה גם לחלק את הידע שלה לעולם הרחב.

קחו כמה טיפים

"למשל, יש לך בית גדול עם יותר מקומה אחת, ואת מחליטה לערוך סדר. כדאי שתמיד תהיה לך שקית אחת לאביזרים בתחתית המדרגות המובילה לקומה השנייה ושקית נוספת בראש גרם המדרגות. אם את מוצאת בקומה הראשונה פריטים השייכים לקומה העליונה - הניחי אותם בשקית, וכך עשי עם פריטי הקומה הראשונה הנמצאים למעלה. כשאת עולה ויורדת, קחי איתך את השקיות, ולא תצטרכי לרוץ למעלה ולמטה על כל פריט...

"חשוב שאמא תהיה רגועה, ולכן החלטתי שאני בחיים לא אתעצבן משום דבר שקשור לסדר ולניקיון. מצאתי לעצמי כל מיני פטנטים ורעיונות בעיקר בבישול ובאפייה. חשוב שבבית תמיד יהיה משהו חם ומשביע לאכול. אני מבשלת ומקפיאה, חוץ מתפוחי אדמה, כמובן. את יודעת שהם גרועים בהקפאה, זה גם טיפ שאני נותנת לך".

עקרת הבית המושלמת

"אני יודעת שיש לי אולי שליש מניסיון שלך, אבל תמיד אמרו לי שאני טובה בניהול בית ברוגע. איך אני?", שאלה.

מול המבט המצפה שלה, פתאום הבנתי מה נעלם ממני עד היום: היא באמת עקרת בית מוצלחת, וזה הטיפ הכי מוצלח שיכולתי לאחל לעצמי למצוא. פתאום הלמה בי ההכרה: היא מאמינה בעצמה, וזה מה שחשוב. כן, זה לא משנה מי את באמת, זה משנה מה את חושבת על עצמך. בחיוך גדול אמרתי לה: "את נהדרת! יש לי הרבה מה ללמוד ממך!", והתכוונתי לכל מילה.

תוך כדי לגימת הקפה חשבתי לעצמי: כמה פעמים נקשתי על דלת ביתה של נירה כדי לשאול משהו, והיא פתחה והתנצלה אלפי פעמים על הבלגן, והבלגן היחיד בתוך ארמון הקריסטל הנוצץ שלה היה זוג מספריים שזז סנטימטר מן המקום? כמה פעמים עמדתי מול אסתר, שעיצובי הפנים שלה יכולים להתחרות בשוק הבינלאומי, אבל היא עדיין תוהה אם אחת ברמה נמוכה כמוה תשתלב בשוק העבודה? ומרוב תהיות וחוסר אמון ביכולות שלה, היא יושבת בבית ובוכה על מר גורלה?

אז אולי זה באמת לא משנה מה גודל הכישרון שלנו, אלא מה שקובע הוא האמון שלנו בעצמנו? הביטחון העצמי במשהו שאנחנו מאמינים בו בכל הלב?

הנה אני יושבת מול אישה, שהמציאות שלה זועקת: האישה הזאת לא יודעת לנהל בית. היא אפילו לא פינתה עדיין את שולחנה מסעודות סוף השבוע, והיום יום שני...אבל ישנה מציאות חזקה יותר שמכריעה והופכת את ההיגיון לדבר הכי הגיוני שיש. בעיניה היא מנהלת את הבית נהדר, וממילא התחושה של הסובבים אותה אחרת, האווירה כאן בבית נפלאה, נקודה. טוב לה, טוב להם, ולא משנה אם החלה והפירורים משבת עדיין על השולחן.

"רשמת את כל הטיפים שלי? אם תרצי יש לי עוד", לא הייתי צריכה לרשום. היא קמה לקדם את פני בעלה שהגיע.

"שלום!", בירך אותה במאור פנים וקד מולה קידה קלה.

"מה להכין לך לאכול, יקירי, יש הכל, מה שתרצה", מיהרה מולו.

הוא חייך אליה ואמר לה שכל מה שתכין, טוב לו.

הוא התנצל על האיחור והזמין אותי לסור עימו למשרדו. לי כבר לא הפריע שהוא איחר, כי כבר קיבלתי את הראיון שלי. בכל זאת, קיימנו כמובן את הראיון כמתוכנן, ואני חזרתי הביתה עמוסה במחשבות.

העיקר שנאמין בעצמנו!

חמש דקות אחרי שהגעתי, הבנות הופיעו בפתח. "אמא תראי, איזה ציור מהמם ציירתי! נסיכה שטה באונייה!". מימי פרשה אל מול עיניי את הקשקוש חסר הצורה. "ואו, הציור שלך מדהים!", חיבקתי אותה, וראיתי בעיניים הנוצצות שלה את האמון ביכולת שלה ואת ההכרה שאני נותנת לכישרונות שלה אמון שהלוואי שילווה אותה תמיד.

כן, אולי זה לא משנה אילו אמהות אנחנו, ולפי איזו שיטה אנחנו פועלות, ואיך אנחנו מנהלות את הבית, העיקר, שנאמין בעצמנו! וזה הטיפ הגדול ביותר שקיבלתי, ואני שמחה להעביר אותו הלאה.

• מלי גרין, בת 34, ילידת ארה"ב, היא סופרת ועיתונאית במשרה מלאה. נשואה פלוס תשעה.
  

• לכל הטורים של מלי גרין.