הצעת חוק נתוני תקשורת - למקצה שיפורים בוועדת החוקה

בקשת האגודה לזכויות האזרח לבצע תיקונים בהצעה זכתה לתמיכה מצד חברי הוועדה. בעקבות כך, ההצעה נמשכה משולחן הכנסת והוחזרה לוועדה. ההסתייגויות שיועלו מחר (ג') לדיון בוועדת החוקה עשויות לשנות את הצעת החוק באופן מהותי. 

איך המשטרה תוכל לאסוף נתונים?

הצעת החוק המקורית אמורה להקנות למשטרה יכולות להילחם בפשיעה ביתר יעילות, על ידי קבלת נתונים טכניים של תקשורת טלפוניה ואינטרנט – כגון יעדי שיחות, מספרי ברזל של מכשירים, נתוני איכון וכן גם כתובות IP.

החוק מגדיר שלוש דרכים בהן תוכל המשטרה לקבל את הנתונים: דרך צו שופט, במקרים דחופים ישירות על ידי קצין בדרגת סגן ניצב, ודרך מאגר נתונים שיועבר לרשות המשטרה. עיקר הוויכוח על החוק היה על שתי הדרכים האחרונות.

הדרך הראשונה, שאמורה להיות דרך המלך לקבלת הנתונים, היא באמצעות צווים של בית משפט שלום. אמצעי פיקוח שאמור להקשות על המשטרה הוא הגשת שורה ארוכה של מסמכים לעיונו של השופט המאשר, לרבות האם המנוי הוא בעל חיסיון מקצועי (פסיכולוג, עורך דין, רופא או כהן דת) והיסטוריה של בקשות קודמות.

הדרך השנייה, אשר קשורה רק לעבירות חמורות יותר, מסוג "פשע" או "עוון", מוקנית לקצינים בדרגת סגן ניצב לקבל את הנתונים ללא דיחוי – לשם הצלת חיי אדם, למניעה או גילוי של מבצע העבירה (כלומר גם אם הפשע כבר בוצע). בקשות אלה אמורות להיות מתועדות ולהימסר אחת לשלושה חודשים לעיונו של היועץ המשפטי לממשלה.

הדרך השלישית, ומרובת המחלוקת ביותר, היא מאגר המידע. קצין משטרה שהוסמך על ידי ראש אגף החקירות והמודיעין במשטרה, רשאי לדרוש נתונים מחברות התקשורת הכוללים נתוני זיהוי של מנוי ומספר מזהה של מכשיר טלפון (IMEI) או "רכיב מרכיביהם" – כלומר גם פרטים מזהים של כרטיס SIM, אשר עשוי להיות כלי שיאפשר להתחקות גם אחרי שיחות, כמו גם נתוני אנטנות סלולריות ומיקומן.

ההסתגויות

על פי אחת ההסתגויות המוצעות, הדרך השנייה עשוייה להיות מוגבלת למקרים של הצלת חיי אדם בלבד - ולא לשם חקירות שוטפות. אלה יצטרכו לקבל את אישורו של בית המשפט.

עוד בין ההסתייגויות שיועלו לדיון מחר (ג') יכללו הסתייגות אשר תצמצם משמעותית את היקף היישום של החוק - מעבירות מסוג "עוון" ו"פשע" לעבירות מסוג "פשע" בלבד. עבירות מסוג "פשע" הן עבירות חמורות, אשר עונשי המאסר עליהן עומדים על שלוש שנים ומעלה.

והסתייגות החשובה האחרונה היא הכללת הליך של פסילת ראיות בידי בית המשפט, שהושגו דרך קבלת נתוני התקשורת שלא כדין - מה שמכונה דוקטרינת "פרי הביאושים". עיקרון זה מצוי בחוקים מקבילים כמו חוק האזנות סתר, אך לא נכלל בנוסח האחרון של חוק נתוני תקשורת שאושר.