Google Earth - סכנה ברורה ומיידית?

לאחרונה התוודע הציבור הישראלי, באמצעות כותרות ענק בעיתונות, לעדכון האחרון של תוכנת Google Earth, תוכנה המאפשרת לכל גולש אינטרנט לצפות בתצלומי לוויין באיכות גבוהה של כל מקום ואתר על פני כדור-הארץ. העיתונות הישראלית הדגישה את היכולת של כל אדם לצפות ב"סודותיה הכמוסים ביותר" של מדינת ישראל, ובהם הכור הגרעיני בדימונה, בסיסי חיל האוויר, מתקני תשתית שונים וכיו"ב.

האומנם מהווה Google Earth סכנה לביטחון הלאומי של ישראל, ושל מדינות נוספות בעולם? או האם, כפי שגורסים

אחדים, אנו חיים ממילא במציאות שבה "הכל חשוף" וגלוי, ולכן אין בתוכנה זו כדי להזיק? הפעם אתמקד בפן הטכנולוגי של תוכנת Google Earth, ואעמוד מעט על ההשלכות שיכולות להיות לה על היבטים שונים של מה שמכונה "ביטחון לאומי".

Google Earth היא תוכנה מבית היוצר של חברת גוגל (Google). התוכנה מאפשרת להביט בתצלומי לוויין של כדור-הארץ בכושר הפרדה גבוה ביותר (הרזולוציה משתנה ממקום למקום, ועל פי רוב ערים מרכזיות בעולם מצולמות בחדות גבוהה יותר מאתרים אחרים). התוכנה הפכה נגישה לציבור בשנת 2005. את התוכנה פיתחה במקור חברתKeyhole (השם מרמז לשם הקוד של המצלמות בלווייני הביון של ארצות-הברית), שנרכשה על-ידי גוגל.

Google Earth היא מפה דינמית ואינטראקטיבית המייצגת מידע גאוגרפי רב-ממדי, ומאפשרת חיפוש מקומות על פני הגלובוס, הוספת מידע וקישור לקהילות משתמשים שונות. נוסף על כך, כל משתמש יכול לבנות דגמים תלת-ממדיים של בתים ובניינים, החל מביתו הפרטי ועד לגורדי שחקים, תוך שימוש בכלי אחר של גוגל, תוכנתSketch Up Google. לאחר עיצוב אובייקטים שונים בתוכנה זו, ניתן לשתול אותם במיקומם המדויק על פני הגלובוס.

השורשים ההיסטוריים של לווייני צילום מסחריים

חישה מרחוק באמצעות לוויינים היתה עד זה לא כבר נחלתן הבלעדי של מעצמות, ובראשן ארצות-הברית. החל משנות השמונים רכשו מדינות נוספות יכולות בתחום לווייני החישה מרחוק, וצרפת היתה הראשונה שהעמידה שירות מסחרי של לוויין צילום בתחום האור הנראה – ה"ספוט" (SPOT), ובאמצעות חברת ספוט-אימאז' הפכה את הנגישות לתצלומי לוויין של כדור-הארץ לנחלת גורמים רבים, שיכלו קודם לכן רק לחלום על יכולות כאלה.

אף שהשימושים המקוריים שלהם נועד לוויין ספוט היו מחקריים, הרי שיכולתו לכסות שטחים נרחבים ביותר של כדור-הארץ ולצלמם בהפרדה שנחשבה סבירה באותה עת (10 מטרים בלווייני ספוט הראשונים) קרצה גם למדינות שונות, שלא היו בעלות לווייני ביון משלהן, ויכלו לעמוד בהוצאה הנמוכה בסדרי גודל של רכישת תמונות מהלוויין הצרפתי. מדינות אחרות אף הגיעו להסכמים עם החברה הצרפתית והקימו בשטחן תחנות קליטה ועיבוד תמונה לתמונות שצילם הלוויין.

במקביל לגידול במספר ה"שחקנים" בשוק זה, הולכת ומשתפרת איכותם הטכנית של הלוויינים, והיא מגיעה כיום לרזולוציה של מטר אחד, ואף למטה מכך (בקרוב ישוגר לוויין צילום מסחרי בעל רזולוציה של 42 סנטימטר לפיקסל). עיקר הפעילות בלווייני צילום מסחריים היא בתחום האור הנראה, אולם יש ביכולת חלק מהלוויינים לספק תצלומים באורכי גל נוספים, כדוגמת אינפרה-אדום ואולטרה-סגול. קיימים גם לוויינים המייצרים הדמיית מכ"ם סינתטית של מטרות קרקע (SAR), ויכולותיהם ישתפרו באופן ניכר בעתיד הקרוב.

אמצעים טכנולוגיים שונים מסוגלים לחדד את התמונות המתקבלות מהלוויינים ולשפר באופן משמעותי את איכות התמונה וחדותה, ואף להכין מוצרים שונים, כגון תמונות סטריאוסקופיות והדמיות תלת-ממדיות של השטח (שאפשר לצפות בהן על מסך המחשב, או אף להזינן למערכת של מציאות מדומה). חברות מסחריות רבות מספקות שירותי שיפור איכות תמונה מלוויינים מסחריים, ומסוגלות להעניק ללקוח שלל מוצרים – ובהם מיפוי לפי כל היטל נדרש, השוואה בין תצלומים שצולמו בהפרשי זמנים, מדידות של אובייקטים קרקעיים, ניתוח תצלומי לוויין ועוד.

מגוון האפשרויות העומדות בפני מדינה בבואה לעשות שימושים צבאיים בלוויינות המסחרית אינו מוגבל כמעט – החל מאיסוף מודיעין כללי על מתקנים שונים, דרך הערכה וניתוח של מבנים ספציפיים וכלה ביצירת מודלים ממוחשבים תלת-ממדיים היכולים לשמש להנחיית חימוש מונחה (דוגמת טילי שיוט) ולאימון של כוחות צבא וארגוני טרור בביצוע משימות חבלה שונות.

כדוגמה ניתן לציין איסוף מודיעין על יעדים הקורצים לארגוני טרור, ואשר קשה להשיג צילום קרקעי שלהם – דוגמת שדות תעופה, כורים גרעיניים, מפעלים כימיים, מתקנים צבאיים ומתקני תשתית אזרחיים – תחנות כוח, מתקנים לטיפול במים וכיו"ב. באמצעות לוויינים מסחריים ניתן לאסוף היום מודיעין באיכות מעולה על מתקנים מסוג זה.

הלוויין איקונוס

לוויין החישה מרחוק איקונוס (Ikonos) מהווה ציון דרך בהיסטוריה של לוויינים מסחריים לחישה מרחוק, משום שהוא הלוויין המסחרי הראשון שאִפשר צילום קרקעי ברזולוציה של מטר אחד.

הלוויין, ששוגר בספטמבר 1999, הוא מתוצרת תאגיד לוקהיד-מרטין, שוגר לחלל על גבי משגר מטיפוס אתנה (אף הוא מתוצרת לוקהיד-מרטין), הופעל על-ידי חברת Space Imaging האמריקנית (כיום על-ידי חברת Geo Eye) ומספק תצלומי שחור-לבן של כדור-הארץ ברזולוציה של מטר אחד, וצילום מולטי-ספקטרלי (אדום, כחול, ירוק ואינפרה-אדום קרוב) - המאפשר יצירת תצלומי צבע – ברזולוציה של 4 מטרים.

איקונוס מקיף את כדור-הארץ במסלול קוטבי (Polar Orbit), כלומר מסלול החולף מעל קוטבי כדור-הארץ. מסלול זה מאפשר כיסוי אופטימלי של כדור-הארץ, שכן אין צורך לשנות את מסלול הלוויין כדי לצלם מקומות שונים על כדור-הארץ: הלוויין מקיף את כדור-הארץ מצפון לדרום, ומשלים סיבוב מדי שעה וחצי. תוך כדי כך, כדור-הארץ נע סביב צירו, וכאילו "מציג את עצמו" בפני הלוויין.

מניעת הגישה של גורמים עוינים – מדינות וארגוני טרור – לנתוני לוויינים מסחריים ולשירותים שמעניקות חברות מסחריות היא משימה קשה ביותר, אם לא בלתי אפשרית. ריבוי המדינות המפעילות לוויינים מסחריים לחישה מרחוק, המחירים הנמוכים יחסית של המוצרים הסופיים של הלוויינים, והקלות שבה ניתן להקים חברות וארגונים להסוואת זהותו של המזמין האמיתי של המוצרים – כל אלה הופכים את הגבלת הגישה לאפשרות תיאורטית בלבד.

צנזורה ב-Google Earth?

לא כל מדינה מאפשרת מכירה חופשית של תצלומי אוויר מתחומה, ומדינות מסוימות אף ישלמו כסף רב על מנת למנוע מכירה של תצלומי לוויין ברזולוציה גבוהה של שטחן למדינות עוינות להן. בשל הסיבות הללו אי-אפשר לצפות בכל מקום על פני כדור-הארץ ברזולוציה אחידה.

חברת גוגל צנזרה מקומות רבים על פני כדור-הארץ, ופעמים רבות הצנזור נעשה באופן בולט, למשל על-ידי הפיכת שטח מסוים בתמונה לרווי בפיקסלים גדולים ובולטים, או יצירה של אזור מלבני שחור, במקום התמונה הרגילה. מדינות אחדות שהביעו תרעומת על התוכנה זכו לצנזור שטחים נבחרים בהן – כך צונזרו, למשל, בסיס חלל בסין, מתקנים של נאט"ו בבריסל ואפילו האורוות המלכותיות של מלכת הולנד.

הגנת קיל-בינגמן על ישראל

בשנת 1997, נחקק בארצות-הברית חוק הנקרא על שם שני הסנטורים שהביאו לחקיקתו, Kyl-Bingaman. חוק זה מגביל חברות אמריקניות המחזיקות בחלל לווייני צילום מסחריים, ומונע מהן לשווק לכל דורש תמונות לוויין ברזולוציה גבוהה של ישראל, אלא לאחר שאיכותן הופחתה לאיכות שאפשר להשיג באותה עת מלווייני צילום מסחריים של מדינות אחרות.

במשך שנים, פירוש הדבר היה שאי-אפשר להשיג בשוק החופשי תמונות לוויין של מדינת ישראל בהפרדה טובה יותר משני מטרים לפיקסל. ואולם, עם השיפור באיכותם של לווייני צילום מסחריים של מדינות אחרות, הגנה זו הולכת ונשחקת, אלא אם תוכל ישראל להגיע להסכמים עם מדינות אלה.

מניעת שימוש בלוויינות מסחרית מגורמים עוינים

נוסף לחקיקה, המהווה פתרון זמני וחלקי - באשר היא ישימה כיום ללוויינים אמריקניים בלבד – ניתן לחשוב על שורה של אמצעים להגבלת הגישה של גורמים שונים ללוויינים מסחריים.

• הקמת משטר פיקוח בינלאומי להגבלת היכולות של לוויינים מסחריים ושל המשתמשים בהם, דוגמת משטר פיקוח להגבלת מכירה של טכנולוגיות טילים (MTCR).
• הגברת הפיקוח של החברות המשווקות את מוצרי הלוויינים על לקוחותיהן.
• רכישת יכולות שיבוש הקשר בין הלוויינים המסחריים לתחנות הקרקע שלהם – פעולה היכולה להתבצע במגוון אמצעים ובשילוב כוחות מזוינים.
• רכישת יכולת שיבוש החיישנים של הלוויינים המסחריים בחלפם מעל יעדים שונים – דוגמת סנוור באמצעות לייזר.
• רכישת יכולת יירוט ופגיעה בלוויינים – על-ידי לייזרים, טילים נגד לוויינים או נשק אחר (אמצעי בעייתי, כיוון שהוא מנוגד לאמנות בינלאומיות העוסקות בחופש התנועה בחלל).
• רכישת יכולת פגיעה ונטרול של תחנות קליטה קרקעיות – על-ידי פעולה אווירית, חימוש מונחה מדויק (חמ"ם או Precision guided munitions, PGM) או כוחות מיוחדים.
• מובן שחלק מאפשרויות המניעה והשיבוש של פעולת הלוויינים המסחריים אינו אפשרי בימי שלום, וחלקו מוגבל אף בעת עימות מזוין.
  

הבעיה של רכישת תמונות לוויין באיכות גבוהה על-ידי גורמי טרור מחריפה נוכח הקלות המדהימה שבה אפשר להשיג כמויות מידע עצומות באמצעות תוכנת Google Earth. אף שחלק מהתצלומים אינו מעודכן (גיל התמונות בתוכנה משתנה, והוא בין חודשים אחדים ל-5 ואף 7 שנים), במקרים רבים יש בהם כדי להספיק להתארגנויות טרור המבקשות לפגע ביעדים שונים (מתקני תשתית, כורים גרעיניים, שדות תעופה). התוכנה מאפשרת נגישות למידע שהיה חסוי עד זה לא כבר.

מה בדבר פרטיות?

היבט מעניין של Google Earth הוא סוגיית הפרטיות: לאחרונה הוצגו באינטרנט תמונות מתוכנת Google Earth של... בתיהם של מייסדי חברת גוגל עצמה. מיותר לציין כי תגובותיהם לא היו נלהבות במיוחד, לאור מה שכינו "הפרה של פרטיותם". בכנס משפטני חלל מרחבי העולם, שהתקיים במסגרת הקונגרס הבינלאומי לאסטרונאוטיקה, שנערך בספטמבר בהודו, עסקו רבות בסוגיות המשפטיות הנובעות מתוכנת Google Earth, בין היתר חבות משפטית של חברת גוגל או החברה שסיפקה לה את תמונות הלוויין אם תתבצע עבירה פלילית שלביצועה השתמשו במידע מהתוכנה.

משתתפים בכנס העירו, כי דרוש תיקון לאמנת החלל החיצון (האמנה המסדירה את הפעילות האנושית בחלל) או לפחות יצירה של הבנה בינלאומית חדשה, שתביא בחשבון את ההתפתחויות הטכנולוגיות המפליגות בתחום לווייני הצילום המסחריים, שאותן לא העלו בדעתם מנסחי אמנת החלל החיצון, שנחתמה באוקטובר 1967.

פורסם במגזין "גלילאו"