מינימום חמלה, מקסימום אטימות
ההחלטה לדחות את העלאת שכר המינימום מקוממת, והח"כים שהצביעו בעדה צריכים להסתכל על עצמם טוב טוב במראה - ולהתבייש
תכירו, אלו שמונת הח"כים שהצביעו הבוקר בוועדת העבודה והרווחה בעד דחיית העלאת שכר המינימום ב-140 שקלים בחודש: יצחק גלנטי (גמלאים), מיכאל נודלמן (קדימה), אלי אפללו (קדימה), יאיר פלסנר (קדימה), דוד אזולאי (ש"ס), חיים אמסלם (ש"ס), ליה שמטוב (ישראל ביתנו) ורוברט אליטוב (ישראל ביתנו).
אותם ח"כים צריכים להסתכל על עצמם טוב טוב במראה ולחשוב מה הם חוסכים מאותם אנשים, חלקם הגדול בעלי משפחות, שבחודשים האחרונים הרגישו היטב איך המשכורת הנמוכה, שלא נאמר המינימלית שלהם, מספיקה לפחות ופחות דברים. כי בחודשים האחרונים, אם לא הרגשתם, היה גל התייקרויות במשק, גם של מוצרי יסוד: הלחם, מוצרי החלב, הגז לבישול, החשמל - הכל התייקר ובאחוזים רבים.
אבל הבוקר, במין סוג של מחטף, אישרה ועדת העבודה והרווחה לקריאה שנייה ושלישית את הצעת הממשלה בחוק ההסדרים לדחות בחצי שנה את הפעימה השלישית של הגדלת שכר המינימום. וכך, התשלום השלישי בסך 140 שקל לעובד שמרוויח שכר מינימום, שהיה אמור להינתן ב-1 בדצמבר השנה, נדחה ל-1 ביולי 2008.
מה יש לומר על החלטה כזו? מעבר לבושה שצריכה לאחוז בנו כחברה, זו החלטה שמעוררת, בי לפחות, צורך למרוט את שערות ראשם של מי שהחליט אותה. ומי שרוצה לומר שאני פופוליסט ושאין לי ראיית מקרו - מוזמן. אבל עם 140 שקלים בחודש - שלרבים מאיתנו נראים כמו כסף קטן - אותם אנשים שכל כך צריכים אותם היו יכולים לקנות עוד קצת מצרכי מזון לבית בכל חודש, עוד חבילת חיתולים לתינוק, עוד בגד לילד. ואתם יודעים מה - עם אותם 140 שקלים הם גם יכולים מדי פעם להתפנק. כי גם להם מותר.
אבל הם לא יתפנקו ולא יקנו עוד מצרכי מזון. הם ימשיכו לחיות בדוחק והציפייה שלהם לעוד תוספת מינימלית של הכנסה נמוגה. בדיוק כמו עוד הרבה הבטחות.
אגב, לפני ההצבעה בוועדת העבודה הפיץ האוצר כי אם התוספת אכן תידחה יהיה בתקציב 2008 כספים לשכר מורים ושירותי עזר במערכת החינוך, לשכר עובדי הממשלה; לשירותי רווחה ולסל הבריאות. את מי זה אמור לנחם בדיוק? בטח לא את מרוויחי שכר המינימום שעומד על 3,710.18 שקלים לחודש (כן, תאמינו או לא, יש אנשים שאמורים לחיות מזה).
לפנייה לכתב/ת 
