נאום אולמרט: מושיט יד של שלום למדינות ערב

עמיתי נשיא הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס,

ראשי משלחות,

אורחים נכבדים,

באתי לכאן היום מירושלים, כבוד הנשיא, לפי הזמנתך, להושיט בשם עם ישראל ומדינת ישראל לעם הפלסטיני ולשכנותנו, מדינות ערב, יד של שלום, יד של תחילת פיוס היסטורי בינינו לבניכם הפלסטינים ומדינות ערב כולם.

• ועידת אנאפוליס: כל העדכונים, כל הפרשנויות
  

היו לי הרבה סיבות טובות למה לא להגיע למפגש הזה. הזיכרון מכישלון הניסיונות בעבר הרחוק והקרוב מעיק עלינו מאוד. הטרור הנורא של גורמי טרור פלסטינים פגע באלפי אזרחים ישראלים, הרס משפחות וניסה לשבש את אורחות החיים של אזרחי ישראל.

אולמרט נואם, בוש מאזין (תצלום: AFP)

הייתי עד לכך בעת שכיהנתי כראש העיר ירושלים בימים של פיגועים בבתי קפה, באוטובוסים ובמרכזי בילוי בירושלים כמו גם בערים אחרות במדינת ישראל. המשך ירי רקטות הקסאם על עשרות אלפי תושבי דרום ישראל, במיוחד על העיר שדרות, משמש תמרור אזהרה שאיננו יכולים להתעלם ממנו.

היעדר מוסדות שלטון ומנגנונים יעילים לאכיפת החוק, שלטון החמאס ברצועת עזה, המשך פעילותם של ארגוני הרצח בכל שטחי הרשות הפלסטינית, היעדר מערכת משפטית העונה למבחנים הבסיסיים של משטר דמוקרטי, כל אלו משמשים גורם מרתיע מפני הליכה חפוזה מידי.

באתי למרות החששות וההיסוסים

אינני מתעלם מכל המכשולים הצפויים לנו בדרך, הם מונחים לנגד עיני. באתי לכאן למרות החששות, הספקות וההיסוסים כדי לומר לך, הנשיא מחמוד עבאס, ודרכך לבני עמך ולעולם הערבי כולו.

הגיע הזמן, אין לנו ואין לכם יותר זמן לשגות בחלומות המנותקים מהסבל של בני עמינו, מהקשיים שהם חווים יום יום, מהחיים באי וודאות מתמשכת שלא נותנת כל סיכוי לשינוי ותקווה. אנו רוצים שלום. אנו תובעים את הפסקת הטרור, ההסתה והשנאה. אנו מוכנים לפשרה כואבת, רווית סיכונים כדי להגשים מאוויים אלה.

באתי לכאן היום לא כדי לעשות חשבון היסטורי בינינו לביניכם, מה גרם לעימות ולשנאה, מה מנע במשך שנים רבות פתרון של פשרה ושלום, אני רוצה לומר מעומק הלב כי אני יודע ומכיר בכך שבצד הסבל הבלתי פוסק, שרבים בישראל התנסו בו, בגלל ההיסטוריה, בגלל המלחמות, הטרור והשנאה כלפיהם, סבל שמלווה את חיינו בארץ שלנו מאז ומעולם.

גם בני עמך סבלו שנים רבות ויש שעדיין ממשיכים לסבול. פלסטינים רבים חיים עשרות שנים במחנות, מנותקים מהוויה שהם צמחו בה ומתבוססים בעוני, הזנחה, בדידות, מרירות ורגשי עלבון עמוקים שלא נותנים להם מנוח.

אני יודע שהכאב והעלבון האלו הם מהיסודות העמוקים ביותר שמהם צמחו אתוסים של שנאה כלפינו. איננו אדישים לסבל הזה, איננו מנוכרים לטרגדיות שאתם חוויתם, אני מאמין כי במהלך המו"מ בינינו נמצא את הדרך הנכונה, כחלק ממאמץ בינלאומי שאנו ניטול בו חלק לסייע ל פלסטינים אלו למצוא מסגרת נכונה לעתידם במדינה הפלסטינית שתקום, בשטחים שעליהם יוסכם בינינו. ישראל תהיה חלק ממנגנון בינלאומי שיסייע לפתור בעיה זו.

נעסוק בנושאים שנמנענו מהם עד עתה

המשא ומתן בינינו לא יתקיים כאן באנאפוליס כי אם בבית שלנו ושלכם. הוא יהיה דו צדדי, ישיר, נמשך ובלתי פוסק במאמץ להשלימו במהלך שנת 2008. הוא יעסוק בכל הנושאים שעד עתה נמנענו מלעסוק בהם. נעשה זאת באופן ישיר, גלוי ואמיץ.

לא נתחמק משום נושא, נעסוק בכל בעיות הליבה. אין לי ספק כי המציאות שנוצרה באזורנו בשנת 1967 תשתנה באופן משמעותי מאוד. זה יהיה קשה כשאול לרבים מאיתנו אך זה בלתי נמנע. אני יודע זאת, רבים מבני עמי יודעים זאת, אנו מוכנים לכך.

במהלך המשא ומתן נתבסס על ההסכמים שכבר עשינו בעבר, על החלטות האו"ם 242 ו-338, על מפת הדרכים ועל מכתב הנשיא בוש לראש ממשלת ישראל מיום ה-14.4.04.

בסיום המשא ומתן אני מאמין שנוכל להגיע להסכם שיגשים את חזון הנשיא בוש, שתי מדינות לשתי עמים. מדינה פלסטינית שוחרת שלום, בת קיימא, חזקה, דמוקרטית, נטולת טרור לבני העם הפלסטיני. מדינת ישראל יהודית ודמוקרטית החיה בביטחון, פטורה מאיומי טרור, ביתו הלאומי של העם היהודי.

ברור כי יישומו של הסכם יהיה אפשרי רק לאחר מימוש כל ההתחייבויות מפת הדרכים על כל שלביה והמתווה שלה כפי שסוכם בינינו מלכתחילה. אנו נקיים את כל התחייבויותינו, כך תעשו גם אתם.

מי שרוצה לעשות שלום - אהלן וסהלן

ההסכם אתכם ויישומו בשלבים זהירים ואחראיים הוא חלק ממכלול הרבה יותר רחב שיביא אותנו, כך אני מקווה, להסכם שלום עם כל ארצות ערב. אין מדינה ערבית בצפון, במזרח ובדרום שאיננו רוצים לעשות שלום איתה. אין מדינה מוסלמית שאיננו רוצים לכונן איתה יחסים דיפלומטיים. מי שרוצה לעשות שלום איתנו אנו אומרים לו מעומק הלב- 'אהלן וסהלן'.

אני שמח לראות כאן באולם נציגים ממדינות ערב, רובן אינן מקיימות יחסים עם ישראל. הגיע גם הזמן שלכם. איננו יכולים להמשיך עד בלי די לראות כיצד אתם עומדים מנגד וצופים בעגלת השלום החולפת. הגיעה העת להפסיק את החרם, הניכור וההתעלמות ממדינת ישראל. זה לא מועיל לכם, זה פוגע בנו.

אני מכיר את יוזמת השלום הערבית שנולדה בריאד, אושרה בביירות ולאחרונה אושרה על ידכם פעם נוספת בריאד. אני מעריך את היוזמה הזו, מכבד את חשיבותה ומחשיב מאוד את תרומתה. אין לי ספק שנשוב להתייחס אליה במהלך המשא ומתן שיתקיים בינינו לבין ההנהגה הפלסטינית.

העולם הערבי, המיוצג כאן על ידי מדינות רבות, הוא מרכיב חיוני ביצירת מציאות חדשה במזרח התיכון. השלום שנחתם בין ישראל למצרים ואחר כך בין ישראל והממלכה ההאשמית של ירדן הוא בסיס של יציבות ותקווה באזורנו. שלום זה משמש דוגמא ומודל ליחסים שנוכל לבנות עם מדינות ערב.

יחסיי ההדוקים עם נשיא מצרים, חוסני מובארק, ועם הוד מלכותו, עבדאללה השני, מלך ירדן הם משמעותיים מאוד לתהליך של יצירת אמון והבנה עם המדינות הערביות אך יחסים אלו, חשובים ככל שיהיו, אין בהם די. אנו שואפים לנורמליזציה עם מדינות ערב הסולדות כמונו מפונדמנטליזם קנאי וקיצוני ומחפשות דרך לאפשר לאזרחיהן לחיות בעולם מתון יותר, סובלני יותר ומשגשג. זה אינטרס משותף של כולנו.

משאת נפשי - הסכם שלום עם הפלסטינים

לא מעט מפריד בינינו, בזיכרונות ובמורשת שאינם נובעים מאותן מקורות היסטוריים, בדפוסי חיים ואורחות התנהגות אחרים ובהזדהות הרגשית, הספונטאנית שלכם עם הארצות הערביות השכנות שלנו, שהיו לכודות בסכסוך הדמים הארוך הזה בינינו אך רב גם המשותף בינינו.

אתם, כמונו, יודעים שקנאות דתית וקיצוניות לאומנית הם מרשם בדוק לחוסר יציבות פנימית, לאלימות, למרירות ובסופו של דבר להתפוררות היסודות של חיים משותפים המבוססים על סובלנות וקבלה הדדית. אנו מדינה קטנה, מעוטת אוכלוסין אך עשירה ברצון טוב, ביכולת לא מבוטלת ליצור שותפות שתביא לשגשוג, לפריחה, לקידום כלכלי וליציבות לאזור כולו. מכאן, מאנאפוליס יכולה לצאת הבשורה של אופק פוליטי חדש ותקווה מחודשת לא רק לפלסטינים ולישראלים אלא יחד אתכם לאזור כולו.

כבוד נשיא ארה"ב, עמיתי, מחמוד עבאס, אורחות ואורחים יקרים. לפני כמעט שנתיים, בנסיבות מאוד עצובות, לא יכול היה ראש ממשלת ישראל, אריאל שרון, להמשיך לשאת באחראיות הכבדה של ניהול מדינת ישראל וזו הוטלה עלי. תחילה כתוצאה מנהלים פורמאליים ולאחר מכן לפי החלטת הבוחרים במערכת הדמוקרטית של מדינת ישראל.

טרם בחירתי אמרתי, כי משאת נפשי, משאת נפשו של העם שלי היא להגיע להסכם שלום בראש ובראשונה עם העם הפלסטיני. כך האמנתי אז וכך אני מאמין בכל ליבי גם היום. השנתיים האחרונות היו קשות לכולנו, המצוקות לא קטנו, גורמי הטרור לא נחלשו, אויביי השלום לא נעלמו ואנו עדיין מצפים בכיליון עיניים להחזרת בנינו החטופים והנעדרים על ידי גורמי הטרור. אני מייחל ליום בו אזכה לראות את גלעד, אלדד ואודי חזרה בחיק משפחותיהם. לא אחדל מאמצי להביא לשחרורם.

אני מאמין שאין מסלול זולת השלום, אני מאמין שאין פתרון צודק זולת פתרון של שתי מדינות לאום לשני העמים.

 אני מאמין שאין דרך שאינה כרוכה בפשרה כואבת, לכם הפלסטינים וגם לנו הישראלים.

אני רוצה להודות לך, נשיא ארה"ב, ג'ורג' בוש, בן ברית לדרך השלום על נכונותך ונכונות הממשלה שאתה עומד בראשה ועל עזרתה של שרת החוץ, הגברת רייס, לסייע לשלום ולפיוס היסטורי בינינו ובין שכנינו. אני מאמין שהגיע הזמן. אנו מוכנים. אני מזמין אותך ידידי, מחמוד עבאס, ואת בני עמך להצטרף אילנו בדרך הארוכה, המייסרת, המורכבת שאין בילתה. יחד נצא, יחד נגיע.