"אני את שלי עשיתי"

עם הקול העצום והגינונים המלכותיים, ריטה תמיד נראתה כמי שבאה להקריב מעצמה לעולם. קשה שלא ליפול לקלישאות כשמדברים על זמרת שכבר יותר מ-20 שנה מנשקת חזק את הקהל ממרומי הבמה, וגם כשהיא לא מצליחה לגעת, מעמדה לא נשחק. ב-10 בינואר היא תשיק את "רמזים", האלבום החדש שלה, ורגע לפני שהיא מוציאה את השירים החדשים, יש תחושה שעכשיו תורו של הקהל לחבק אותה חזק.

"הפעם זה יכאב נורא

כשהדלת תיסגר אליך

והכל אותו דבר והכל אחרת בלעדיך

היום אותו היום

אני חושבת רק עליך

נשארתי באותו מקום

שבו הייתי לפניך"

שני האלבומים שקדמו ל"רמזים" הגיעו רק למעמד של זהב, סוג של אכזבה למי שהישגים כמו פלטינות כפולות ומרובעות, אינם זרים לה. כשברקע זוכים עכשיו הסינגלים שלה להשמעות רבות וביקורות חיוביות, הגיעה בשבוע שעבר ריטה לאולפני ברודקאסט בחולון, לצלם קליפ לשיר "הפעם" שכתב והלחין לה עברי לידר.

יחפה בשדה קוצים שהוצב במקום, הדיוה הגדולה היא עכשיו אישה נקייה ממחוות גרנדיוזיות, נטולת קישוטים, עם נוכחות טוטאלית, בשלה ומשוחררת. במהלך הצילומים היא מחברת כל תנועה בגוף למילות השיר שנכתב במיוחד עבורה. מי שיחפש בו רמזים מטרימים לתהפוכות האישיות והמקצועיות שעברו עליה בשנה האחרונה, צפוי להתאכזב.

"הכי רחוק ממה שעשיתי באותו רגע" (צילום: קרן נתנזון)

"לפני שלוש שנים עברי בא אלי עם המילים ולחן שכתב ואמר: 'זה לך'", היא מספרת כשהיא לבושה בשמלה לבנה. "שמעתי את זה, הלכתי אליו הביתה ועשינו ניסיון. זה סיקרן אותי כי זה היה משהו שהכי רחוק ממה שעשיתי באותו רגע. הכי רחוק שאפשר לקחת את זה. השיר עצמו, הוא מאד 'עברי', אין לו שיאים למעלה או למטה. המילים קצת קודרות ועצובות".

משהו בטונים באמת רגוע יותר. זו ריטה אחרת?

"אני לא יכולה להגיד שזו ריטה אחרת אבל בהחלט שלוש השנים האלה היו תהליך של משהו שרציתי למצוא בעצמי ולגלות אותו. זה לבוא ממקום אחר. זה לא שכל החיים שלי עכשיו אהיה ככה או ככה, אבל כחלק מתהליך החיפוש שלנו כאמנים, אתה רוצה מדי פעם, כשאתה כובש איזה שיא, ללכת, לחזור חזרה ולהיוולד מחדש. לראות עוד איזה דברים אתה מוצא בעצמך".

איך את מרגישה עם מה שמצאת?

"זה תהליך נפלא. זה כאילו אתה קושר את עצמך ומגיע לראשוניות שקשה להגיע אליה".

"הו, לומדים לברוח

לא לסלוח בחינם

הו, תיתן לי כח

לא לשכוח לעולם

הפעם זה יכאב נורא

בלי אזהרה היום הזה יגיע

הכל כל כך שקט

לבן בבית בלעדייך"

מול התהיות המציצניות שסובבות ללא הרף את נסיבות הפרידה שלה ושל רמי קליינשטיין, הניסיון לעקוב בנפרד אחר שני היוצרים הסימביוטיים האלה וההד התקשורתי שיצר המאבק מול הליקון, החידה העיקרית היא עדיין עוצמת הרכות של האישה הגדולה קטנטנה הזו.

חמש שנים מאז האלבום האחרון, הפעם עם צוות שכולל מלבד לידר, גם

את עידן רייכל, יהונתן גפן, עילי בוטנר, רמי קליינשטיין שהמשיך לתרום מכשרונו, היא עומדת לקראת מסע הופעות בכל הארץ ואפילו עם שיר שכתבה בעצמה. "אני מופיעה מדי פעם אבל מאוד מתגעגעת לקרבה הזו, לסוג הנתינה הזה, שבדרך כלל כשאני לא שם אני לא ב-100% של הנתינה שלי. זה לא כמו אולפן או צילומים, שם אתה באמת נוגע והכי קרוב שאפשר".

איך את חווה את השיבה לבמה?

"זו האהבה הגדולה שלי, לגעת באנשים. עכשיו גם עשיתי הפסקה ארוכה כדי להיכנס לחלוטין בראש צלול לחזרות, ובאמצע ינואר ההופעות מתחילות. אני תמיד מתרגשת, זה לא סוד. בעצם, כשהחלומות שלך, או הדברים שאתה רוצה לממש, אכן מתממשים, עשית כבר כמעט את כל הדרך. אחר כך כשזה יוצא לקהל, את רוב העבודה אני כבר עשיתי לפני ההיריון הזה".

אבל קשה לי בלעדיך"

ואיך זה מרגיש לך להיות בפאזה הזו?

"זה הדבר הכי נכון שצריך היה לקרות לי עכשיו, בתקופה הזו, במקום הזה, עכשיו מהמקום אחר".