ההתיישנות העובדת

תחת מעטה מסוים של חשאיות הונחה במרתף של המלון הסקוטי בטבריה מה שאולי עוד תתברר לימים כאבן הפינה של תעשיית הוויסקי הישראלית. בינתיים מדובר ביוזמה של מועדון הוויסקי הישראלי, שבמסגרתה עלתה לארץ חבית ראשונה של סינגל־מאלט מאזור אראן שבסקוטלנד - חבית בת שנתיים בלבד, שתתיישן לפחות עוד שנה על שפת הכנרת.

היה לנו הכבוד להיות הראשונים שמכים בפטיש בטקס חליצת הפקק מעל החבית, וטועמים את הנוזל שבפנים. כמובן שמדובר עדיין בשלב גולמי של התהליך: הוויסקי בחבית הוא בחוזק של כ־60 אחוז, והצבע הבהיר שלו עתיד להפוך לזהוב־חום המוכר לנו מרוב סוגי הוויסקי. למרות שהוא עדיין לא מיועד לשתייה, כבר במהילה מוקדמת שלו עם כ־50 אחוז מים ניכרים בו סימנים לפרחוניות נטולת עשן כמעט, שאופיינית יותר לוויסקי של הספיי־סייד ולכמה מזקקות צפוניות יותר.

קצת כמו כתבים צבאיים, המרנו כבוד בנאמנות לקוראים ונשבענו שלא לספר מהו ייעודו הסופי של הנוזל שבחבית. כל מה שאנחנו מוכנים זה לרמוז, כפי שאמר פעם סקוטי ידוע בשם מאו צה טונג, ש"גם מסע של אלפי ליטרים מתחיל בחבית קטנה אחת". ובהתאמה לסיפור שלנו - גם הדרך ל"גלן־ירדן" מתחילה כנראה בחבית שמונחת כרגע במרתף היינות של המלון הסקוטי. ומאחר שכבר גילינו יותר ממה שהתכוונו, נספר רק שנוסיף לעקוב אחר ההתפתחויות בגזרת טבריה ולעדכן מהשטח.