חוסן וחסינות, היועץ והעליון
היועץ המשפטי לממשלה אינו חסין מפני טעויות, ודווקא בגלל מעמדו הרם וכוחו הרב אסור להעניק לו חסינות מפני ביקורת בית המשפט העליון
שר המשפטים מאשר שהוא שוקל להציע חוק שישלול אפשרות של ביקורת שיפוטית על החלטות היועץ המשפטי לממשלה בתחום הפלילי. כלומר, בית המשפט העליון לא יהיה רשאי לבדוק אם החלטה על הגשת כתב אישום נגד אדם רגיל או איש שלטון, סגירת תיק או הסדר טיעון היא חוקית אם לאו. הצעה זאת משתלבת יפה בהצעות אחרות שיצאו לאחרונה מלשכתו של פרידמן, ולהן מכנה משותף: הן שוללות מבית המשפט העליון סמכויות, וכך מקנות לרשויות השלטון חסינות מפני ביקורת שיפוטית גם במקרה של החלטה שרירותית השוללת זכויות מאזרחים או פוגעת במיעוטים בניגוד לחוק.
סמכות העליון לבקר את חוקיות ההחלטות של היועץ המשפטי לממשלה קיימת מאז הקמת המדינה. בפועל הוא נדרש לכך לעתים רחוקות, וגם אז נוהג איפוק רב ואינו מתערב בהחלטות אלא במקרים נדירים. אחד המקרים הוא משבר ויסות המניות בשנות ה-80, כאשר היועץ החליט שלא להגיש אישומים פליליים נגד הבנקאים, העליון הפך את החלטתו, והנאשמים הורשעו בדין.
ובכן, מדוע דווקא שוקל שר המשפטים לחולל את השינוי הזה? התשובה ניתנה בתקשורת: משום שבדיוק עכשיו דן בית המשפט העליון בעתירה התוקפת את חוקיות ההסכם עם הנשיא לשעבר משה קצב.
בין אם תשובה זאת נכונה או לא, הידיעה על כך עשויה להישמע כאיום מצד המערכת הפוליטית על בית המשפט. לא סתם איום, אלא איום הקשור לתיק מסוים, חשוב ורגיש, התלוי ועומד בפני הכרעה. אדם מקרב הציבור יכול להבין שאם בית המשפט יפסול את ההסכם, יציע שר המשפטים חוק שישלול ממנו כליל את הסמכות להתערב בהחלטות היועץ. אי-אפשר היה להמתין עד לאחר מתן פסק הדין? שר המשפטים אומר וחוזר ואומר שהוא מבקש לחזק את בית המשפט ולבסס את עצמאותו. ככה?
לגוף העניין, קשה להבין את הטעם או הצורך בהצעה זאת. האם היא משרתת את טובת הציבור או את התפקוד הראוי של היועץ המשפטי לממשלה? אני עצמי כיהנתי במשרת היועץ כשמונה שנים, והייתי נתון, כמו כל יועץ משפטי לפני או אחרי, לביקורתו של העליון לא פעם ולא פעמיים. תמיד חשבתי שביקורת זאת נכונה ונדרשת מבחינה עקרונית, וראיתי בה ברכה גם מבחינה מעשית.
ראשית, עצם הידיעה שכל החלטה עשויה לבוא בפני בית המשפט מחייבת את היועץ לטפל בכל עניין באופן יסודי. שנית, היועץ, כמו כל רשות שלטונית, אמור להפעיל את סמכויותיו במסגרת החוק. הוא במיוחד, כיוון שהוא ראש וראשון למופקדים על שלטון החוק. אך גם הוא עלול לטעות, ואין זה משנה אם עשה זאת בתום לב או לא. החלטה בלתי-חוקית היא בלתי-חוקית, גם אם היא נובעת מטעות בתום לב. חברה מתוקנת חייבת להקים מנגנונים יעילים לביקורת של רשויות השלטון. כך במיוחד לגבי היועץ המשפטי לממשלה, שהחוק מקנה לו כוח עצום. בהחלטתו אם להגיש אישום פלילי או לסגור תיק הוא יכול לחרוץ גורל של קרובים למלכות או של נרדפים על-ידי המלכות, של שרים ואילי הון, ואפילו את גורלם של הנשיא או ראש הממשלה. להבדיל מרשויות שלטוניות אחרות, הוא נהנה מעצמאות מקצועית, ואינו כפוף להוראות או לפיקוח מצד הממשלה. ואם היום תוענק חסינות ליועץ המשפטי לממשלה, מדוע שלא תוענק מחר גם לראש הממשלה?
מוזר מאוד שהצעה כזאת נשקלת דווקא על-ידי שר המשפטים, שהרי הוא זה שציין בפומבי כי פרקליטות המדינה מסוגלת "לתפור" תיקים נגד אנשי שלטון, כי עשתה זאת בפועל, וכי הוא רואה עצמו בר-מזל על כך שעדיין לא טפלה עליו אישום פלילי. קשה לתאר האשמה או השמצה חמורה מזאת. אני, שהזדמן לי להכיר את הפרקליטות מקרוב, סבור כי אין דבר רחוק מהמציאות יותר מהאשמה כזאת.
אולם נניח, לשיטתו של שר המשפטים, שאכן קיימת אפשרות שהפרקליטות תחליט "לתפור" לו תיק פלילי, משום שהצעותיו ומעשיו אינם לרוחה. האם החלטה כזאת, עם גושפנקה של היועץ המשפטי לממשלה, צריכה להיות סופית וחסינה מפני ביקורת בית המשפט? ודאי שלא. אם השר יהיה סבור כי טופלים עליו אשמה ממניעים פסולים, זכותו להביא זאת לבית המשפט העליון - הגוף היחיד המוסמך ומסוגל להפעיל ביקורת כזאת. אסור בשום פנים ואופן לשלול זכות זאת משר המשפטים או מכל אדם אחר הסבור כי הוא נפגע מהחלטה בלתי-חוקית של היועץ המשפטי לממשלה.
לזכותו של שר המשפטים יש לומר כי הוא הראה נכונות לחזור בו מהצעות שהעלה, כשהתברר לו כי ההצעה רעה, או שהיא מעוררת התנגדות עזה. נקווה שיחזור בו גם מן הצעה זו.
יצחק זמיר, לשעבר היועץ המשפטי לממשלה, שופט עליון בדימוס
יצחק זמיר
צילום זום 77
מומלצים
