שתף קטע נבחר

לגלות את דרום טנזניה

דרום טנזניה, הוא אחד האזורים המבודדים והלא מוכרים ביותר בעולם - ולכן נמצאות בו כמה משמורות הטבע היפות והמיוחדות בכדור הארץ. ביקור מחוץ למפת התיירות

טנזניה, ארץ פראית ומיוחדת, ממוקמת במזרח אפריקה, דרומית לקו המשווה, בין אזור אגמי ויקטוריה ומאלאווי ולחוף האוקיינוס ההודי. המדינה היוותה בעבר מקור למריבות בין עמים רבים שרצועת החוף קרצה להם. במרוצת השנים שלטו במדינה עמים רבים, שנלחמו על הזכות להחזיק באחד האזורים עם השוני הגיאוגרפי הכי מגוון ומיקום מעולה.

 

שבטים מוסלמים, פורטוגל, גרמניה, ואחרונה בריטניה שלטו בטנזניה עד לקבלת העצמאות בשנת 1961. השלטון הזר של העמים הרבים ששלטו במדינה הותיר בה בליל של טעמים ושפות. טנזניה היא אחת המדינות העניות ביותר בעולם אך יחד עם זאת, ואולי דווקא בגלל חוסר המערביות והמודרניזציה, כרבע משטחה הוא ביתן של שמורות הטבע היפות והמיוחדות בכדור הארץ.


רבע מהשטח הוא שמורות טבע. דרום טנזניה (צילום: שלמה כרמל) 

 

בעולם שבו המרחבים הולכים ומצטמצמים ושרובו כבר נחקר ותויר, קשה למצוא אזורים נידחים באמת, חלקה הדרומי של טנזניה הוא אחד מהם. טנזניה נעלמה ממפת התיירות הישראלית מזה יותר משני עשורים, וחלקה הדרומי של המדינה, אף לא מוכר על ידי שאר מדינות העולם. כאן אפשר לערוך מפגש עם הטבע כפי שנוצר - ללא התערבות של אדם ומכונה.

 

היום ישנם מקומות בודדים בלבד בעולם, שבהם מטייל האדם הלבן ועדיין זוכה למבטי השתוממות וסקרנות כה עצומה כמו בדרום טנזניה. דרום טנזניה לא מיועד למטייל המתחיל. המקום בעל חוקים משלו והוא מיועד לאלו שכבר היו באפריקה, בשמורות טבע ויערות גשם פראיים ורוצים לגלות מקומות חדשים ויפים ביבשת אפריקה ובכדור הארץ בכלל.


עדר גנו. טבע ללא מגע אדם (צילום: שלמה כרמל)

 

בין החודשים ינואר עד מרץ מתרחשות בטנזניה בכל בוקר כ-8,000 המלטות (400 אלף עגלי גנו נולדים במהלך העונה כולה). אורכה של כל המלטה הוא בין 5 ל-7 דקות. ראשית יוצאות רגלי העגל ורק לבסוף ראשו - כך יכולה האם הממליטה לגונן על פני היילוד מפני טורפים וסכנות שאורבות להם. כל עוד ראשו של העגל בפנים היא יכולה לעצור את תהליך ההמלטה ולחכות עד חלוף הסכנה. כשמייד עם יציאתו של עגל הגנו לעולם הוא עומד על רגליו לבדו. זוהי התקופה המרגשת ביותר לביקור בטנזניה.


לצפות בבעלי החיים מקרוב (צילום: שלמה כרמל)  

 

פארק רואהה: הגדול באפריקה

מגוון בעלי החיים בדרום טנזניה הוא עצום. באזור מצטופפים אלפי חיות ומינים שונים של בעלי חיים ובשמורות הטבע. פארק "רואהה" (National Park Ruaha) הוא הפארק הלאומי הגדול ביותר טנזניה ובאפריקה. ההגעה אליו עוברת דרך עיירות אפריקאיות טיפוסיות וכפרים קטנים וציוריים. הדרך לפארק מיוחדת וחולפת על פני נופים מיוחדים, המעניקים לתייר הזדמנות נדירה להשקיף לעבר יער באובבים ענקי. יומיים שלמים נדרשים כדי לנסות ולפענח את סוד קסמו של הפארק, המשתרע על פני 22,500 קמ"ר.

 

הודות למיקומו הנידח ולמספר המבקרים המצומצם שבו, הביקור בפארק מקנה תחושה של פרטיות וניתוק מהעולם ומעניק חוויה מיוחדת במינה של טיול באתר טבע פראי ובראשיתי. בפארק כמות מרשימה של חיות בר ונופים רבי חן. מצויים בו אלפי פריטים של עדרי פילים, המונים ריכוז אדיר של תאו (בפאלו), טורפים גדולים כמו תנינים, אריות, צ'יטות ונמרים ויותר מ-400 מיני ציפורים. נהר רואהה הגדול חוצה את השמורה ומתפתל בנחת בין גבעות, גאיות ומישורים עטורים צמחייה ייחודית, דקלי בורסוס תמירים ואין ספור באובבים הדורים. בנסיעה לאורך גדותיו ניתן לראות חבורות גדולות של היפופוטמים רובצים במים, קרוקודילים נחים על הגדות, ובבונים צהובים (תת מין ייחודי) משחקים בעליזות.


פרטיות וניתוק. ג'ירפות בשמורה (צילום: שלמה כרמל)

 

כמו כל הרפתקה, ביקור בפארק טומן בחובו גם סכנה לא קטנה. כדאי לשלב את הביקור בפארק בנסיעה בספארי וגם בסיור רגלי, כשחובה להיות עם ליווי צמוד של מדריך מקומי מנוסה וכן מלווים עם נשק להגנה מפני טורפים. גולת הכותרת במקום היא יציאה לספארי לילה ייחודיי ולספארי רגלי. הלינה, המתבצעת אי-שם בסבך האפריקני במחנה אוהלים מפואר, שאותו פוקדים, כמעט מדי לילה, פילים, אריות ומיני אנטילופות, היא חוויה מרתקת מפני עצמה, שאפילו מטיילים ותיקים לא יוכלו לעמוד בקסמה.


חובה להצטייד במלווים (צילום: שלמה כרמל)

 

שמורת סלו: 60,000 פילים

שמורת טבע נוספת הקיימת בדרום טנזניה היא שמורת ה"סלו" (Selous Game Reserve), המשתרעת על פני 55,000 קמ"ר והיא שמורת הטבע הגדולה ביותר בעולם, שהוכרזה ע"י אונסק"ו כאתר מורשת עולמי. השמורה קרויה על שם פרידריך סלו, הרפתקן ומחוקרי אפריקה בריטי שחקר את האזור ונהרג במהלך הקרבות על השליטה באזור שהתחוללו בין הבריטים לגרמנים. כיום מתחזקת הממשלה הגרמנית את אזור השימור בפרט, ואת האזור כולו.


עדר אחד מני רבים בשמורת הסלו (צילום: שלמה כרמל)

 

עושר מיני בעלי החיים ב"סלו" גדול במיוחד, שכן הודות למיקומו יש בו הרכב ייחודי של מינים מזרח אפריקניים ומינים דרום אפריקניים, מקומיים ונודדים ומגוון גדול במיוחד של ציפורים - מעל 440 מינים. בשמורה זו נמצא אחד הריכוזים הגדולים ביותר של פילים (כ-60,000) וניתן למצוא בה אנטילופות סוס ייחודיות כגון הרואן, הקודו והסייבל וכ-150 אלף בפאלו וכן תת מין של גנו. ב"סלו" חיים כ-5,000 אריות וגולת הכותרת הם כ-1,300 הזאבים הטלואים. זהו מין נדיר הנמצא בסכנת הכחדה, כשלעיתים מזדמנות אף אפשר לראות בשמורה חבורות המונות עשרות פרטים! הזאבים הטלואים מפסידים בקרב מול האריות והצבועים ולכן נשארו בעולם ריכוזים בודדים בלבד שבהם עדיין ניתן למצוא את החיה הנדירה הזאת, כשבדרום טנזניה נמצא הריכוז הגדול ביותר.

 

אחת מהאטרקציות בביקור בשמורה היא שייט על נהר הרופיג'י העצום (Rufiji River). במשך השיט אפשר לצפות מקרוב בקבוצות היפופוטמים של יותר מ-40,000 פרטים, קרוקודילים וכוח הנילוס. כמו כן אפשר לרדת לאי קטן בלב הנהר, עליו מקננים מאות עופות מים כגון כפנים, חסידות פסוקות מקור, קורמורנים, אנפות ומיני מגלנים. בזמן השיט פוגשים היפופוטמים, אשר לפעמים מנסים להפוך את ספינות השיט המהירות.


תנין משתרע על גדת נהר רואהה (צילום: שלמה כרמל)

 

מסאי: דם מעורב בחלב

הרבה כפרים קטנים ולא מתוירים פזורים בדרום טנזניה. במקום מתגוררים שבט המסאי ושבט ההֶהֶה והדטוגה. השבטים מאוד אותנטיים ומנהלים אורח חיים קדום ביותר. הפרנסה של התושבים היא מחקלאות קיומית, כשהם חיים מתוצרת עצמית. יחד עם זאת, הם מאוד מסבירי פנים לתיירים הבודדים המגיעים לאזורם. למרות חדירת תרבות המערב לאזור מחייתם ממשיכים בני שבט המסאי לנהל את אורח חיים המסורתי, של חיי נוודים למחצה. לבושם המסורתי – שמלות אדומות, הוא סימן ההיכר הבולט שלהם.

 

המסאי מונים כ-900 אלף איש, וחלקם חי גם בקניה. את אורח החיים החצי נוודי שלהם סיגלו לעצמם בני שבט המסאי בגלל הצורך בחיפוש אחר שדות מרעה לעדרי הבקר שלהם. יחד עם זאת הם חיים בכפרים, בבקתות העשויות בוץ, עץ וגללי בקר, שמהם הם יוצאים לאזורי המרעה. מהבקר מוצאים אנשי השבט את רוב מזונם. ניזונים מבשרו, כשמשקה התאווה שלהם הוא דם הבקר מעורב בחלב. גם רוב בגדיהם עשוי מעור הבקר. בני השבט הם לא רק רועי צאן מוצלחים, אלא גם ציידים מומחים, היודעים ללכוד את החיות ניצודות, בדרכים ערמומיות ומוצלחות.

 

כל עושרם מוערך על פי מספר ראשי הבקר שיש לכל אחד מהם כפרט. הערכת העושר המיוחדת הזאת, היא אשר מאפשרת לגברי השבט לשאת יותר נשים - בחברה הפוליגאמית, שבה הם חיים.


שומרי מסורת (צילום: שלמה כרמל) 

 

כך חיים בני המסאי את המסורת התרבותית העתיקה שלהם, למרות הקושי בשימורה - במיוחד במהלך מאה השנים האחרונות, בגלל הפיתוח הטכנולוגי שחדר לאזורי המחייה שלהם. כדי לאפשר להם, בכל זאת, לשמר את תרבותם ואופי חייהם, השכילו ממשלות טנזניה וקנייה לאתר עבורם טריטוריות מחייה מיוחדות.

 

בני המסאי מנהלים, מדורי דורות, טקסים מסורתיים רבים. כמו טקסי החתונה הססגוניים, המושתתים כאמור על עושר הבקר שיש לנישאים. אירוע ידוע נוסף הוא טקס הבגרות של הנערים הצעירים, המכונה "ריקוד הקפיצות", שבו צריכים הנבחנים לזנק מנקודת עמידה לגובה רב. כך מפגינים הצעירים את חוזקם הגופני, מה שמזכה אותם, בגמר הטקס, להסתופף בחברת הבוגרים.

 

דטוגה: טקס קטלני

באזור אגם אייסי ובטנזניה חי שבט הדטוגה, המונה כ-100 אלף איש. הם הגיעו עם עדריהם לאזורי המחייה האלה לפני כ-1,500 שנה מדרום סודן ורמות מערב אתיופיה. כרועים, הם המשיכו לחיות על פי אורח החיים שאליו הורגלו, אך במרוצת השנים שחלפו מאז החלו לעסוק גם בחקלאות. הדטוגה מושפעים מאוד מאופי הסוואנה שבה הם חיים היום. כך למשל, צבע לבושם, חצאיות עור ועדיים ססגוניים, שמעטרים את ידיהם וצווארם, מתמזג היפה בצבעי הסוואנה.


בצבעי הסוואנה. בני שבט ההדזבה (צילום: שלמה כרמל)

 

תרבותם דומה לתרבות המסאית. אמנם הם מגדלים עיזים, כבשים, חמורים וגם תרנגולות, אך הבקר מהווה עדיין את הגידול העיקרי שלהם. גם הם אוהבים לשתות דם מעורב בחלב ולהשתמש בעורות כחומר גלם ללבושם. הם גם משתמשים בהפרשות הבקר לצורכי מאכל או מנהגים טקסיים.

 

גם בני השבט הזה פוליגאמיים, אך אצלם מדורגות הנשים בהיררכיה הנקבעת על פי מועד נישואיהן, ותמיד חייבים הנישואין להיות בין שתי חמולות שונות. טקסי הלוויה של בני השבט ארוכים מאוד ויכולים להימשך עד שנה. היום הם כבר לא מקיימים בטקסי ההתבגרות שלהם את מעשי ההריגה, שאותם הם ביצעו בעבר ובמהלכו הוצא להורג אדם שאינו משתייך לשבט, או בעל חיים מסוכן – כמו פיל, אריה ובפאלו.

 

הכותב הוא מנכ"ל ומדריך טיולים בחברת תיירות "עולם אחר"

 

לפנייה לכתב/ת
לכתבה זו התפרסמו 15 תגובות ב-15 דיונים
 תגובה חדשה
הצג:
מהסוף להתחלה
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
בת שבט הדטוגה
צילום: שלמה כרמל
ילד בן שבט המסאי
צילום: שלמה כרמל
מומלצים