יש לי יום יום חג: פסטיבלים וקרנבלים בגואטמלה

גואטמלה היא חגיגה של צבעים בכל יום מימות השנה. היא שיגעון ביום שוק וטירוף של ממש בעת פסטיבל. כך למשל, בפסטיבל של הקדוש סנטו תומה, בו עשרות או אולי אפילו מאות מקומיים שוטטו ברחובות כשהם חובשים מסיכות של השטן, ספק לועגות, ספק מעריצות של הכובשים הספרדיים.

כאשר מתכננים טיול לגואטמלה יש להביא בחשבון שני פרמטרים: עונת השנה, עדיף כמובן בחורף (נובמבר-פברואר), ימי שוק ואירועי פולקלור המעשירים את הטיול במימד נוסף.

בגואטמלה, כמעט כל חג נוצרי הופך לפסטיבל צבעוני רב רושם. Fiesta, הינו חג ששורשיו דתיים והוא בא לציין את היום בלוח השנה המוקדש לקדוש נוצרי כלשהו או למועד נוצרי. זאת, להבדיל מ-Feria, שהיא למעשה יריד - אירוע שאין לו משמעות דתית, כמו יום הצבא, הנחגג ב-5 במאי או יום העצמאות הנחוג ב-15 בספטמבר.

חשוב לבדוק מתי מתקיימים אירועי הפולקלור (צילום: איי פי)

כל חג קתולי הוא "סיבה למסיבה" - יש בחגים הללו הזדמנות להפגין את הבגדים היפים ביותר, ולהשכיח את צרות היום-יום בעזרת מוסיקה, מסיכות ואלכוהול. כל חג כזה הינו פרצה דרכה מבצבצות המסורות הפרה-קולומביאניות ופורצות החוצה, לאחר שהתושבים הספרדים מחקו כמעט כל זכר לעבודת האלילים, כאשר הביאו ישועה חדשה לנשמות הילידים. מה שנותר הוא החגים הנוצריים, אך תחת פני השטח מבצבצים סממנים מקומיים עתיקים או לפחות פרשנות מודרנית של התרבות העתיקה.

בתרבות המקומית ישנה חלוקה בין הלדינוס (Ladinos), היינו, לטינים, קבוצה הכוללת את בני התערובת ואת הילידים שהתערו בעולם המערבי והם לובשים בגדים מערביים ודוברי ספרדית, לעומת האינדיחינוס (Indiginos), היינו, הילידים, המשמרים את התרבות המקומית.

ישנם חגים בעלי אופי יותר "לדינו", כמו למשל הסמנה סנטה, וישנם חגים בעלי אופי "ילידי", כמו למשל חגיגות סנטו תומס. בהקשר זה נציין כי המונח הרווח "אינדיאני" הינו פסול מנקודת ראות אנתרופולוגית, כי אין מדובר כאן בהודים. במקרים רבים הוא נחשב למעליב ממש. הזכרנו אותו פה ושם משיקולי נוחות. הכינויים הרווחים הם "אמרינידים" (Amerinides) בפי האנתרופולוגים, או "אינדיחינוס" בפיהם עצמם.

הנה לפניכם כמה מהאירועים החשובים בגואטמלה: 

הקרנבל

הקרנבל (Carnaival) הינו חג קתולי. ארבעה ימים של ריקודים, זלילה, סביאה והתרת כל רסן. ארבעה ימים של פריקת כל עול בטרם יתחילו 40 ימי הצום המסורתי, שהפך עם הזמן להתנזרות מבשר בלבד.

בארצות רבות קיבל הקרנבל צביון מקומי ייחודי. הקרנבל אמנם נחגג בגואטמלה בכל מקום, אך איננו אירוע רב רושם יחסית למקומות אחרים כמו בוליביה, טרינידד או ברזיל. הקרנבל נחגג בחודש פברואר או בראשית מארס. המועד המדוייק של הקרנבל משתנה משנה לשנה, לפי השינויים במועד הפסחא (בהתאם לשינויים במועד הפסח).

הקרנבל מתחיל ביום שבת והחגיגות הולכות ומתעצמות מיום ליום, הרוקדים הופכים לשיכורים יותר ויותר. השיא הוא בדרך כלל ביום ג', המכונה בהשאלה מצרפתית Mardi Gras, "יום ד' של השומן", וביום זה מרבים באכילת בשר. ביום ד' מתחילות התפילות והחזרה בתשובה.

חגיגות השבוע הקדוש

הפסחא נחשב לחג העתיק ביותר בעולם הקתולי. זהו השבוע הקדוש (Semana Santa) המציין את ה"פסיון", מחזור חייו האחרון של ישוע, המתחיל ביום א' של התמרים, היום בו נכנס ישו לירושלים, דרך הסעודה האחרונה ביום ה', הצליבה ביום ו' ועלייתו השמיימה ביום א'.

משחזרים את האירוע בלהט (צילומים: גילי חסקין) 

ימים שישי ("הטוב"), שבת וראשון הינם ימי חג רשמיים בכל מדינות האזור, ובגואטמלה מצטרך אליהם גם יום חמישי. במשך שבוע זה נראים ילידי אמריקה כשהם משחזרים אירוע שהתרחש בחצי השני של הכדור לפני כאלפיים שנה. מאות "אינדיאנים" לבושי סגול מייצגים את החיילים הרומים, אלפים לבושי ג'לביות לבנות וחבושי כפיות מייצגים את היהודים (כאשר הערתי לרבים כי זהו לבוש המאפיין דווקא ערבים, הגיבו בתנועת יד מבטלת והפטירו "ערבים, יהודים, אותו הדבר").

במהלך ימי החג מתרחשים אירועים קטנים, ספורדיים, כמו למשל תיאור משפטו של ישוע בידי הנציב הרומי פונטוס פילטוס, אך העיקר הוא התהלוכות ההמוניות. ארונות כבדים ועליהם פסלי קדושים נישאים על ידי מאמינים דתיים, חלקם הגדול דווקא מסטיזוס (Mestizos), היינו, בני תערובת, כשהם נאנקים תחת כובד המשקל, אך נסערים מעצם החווייה הדתית. הם נאנקים תחת כובד המשא אך נושכים שפתיים וממשיכים לסחוב עד שהם כמעט כורעים ומוחלפים בנשיאה, לעתים בניגוד לרצונם.

רגע לפני שהשטיח נרמס 

מדי בוקר, שוקדים מאות מקומיים על הכנת שטיחי ענק מנסורת צבעונית ומפרחים. חלק מהם עמלים כל הלילה - מלאכת מחשבת ממש. השטיח המושלם מוצג לראווה זמן קצר לפני שהוא נרמס ברגלי החוגגים. לעתים מתרחשים אירועים קטנים אך מסעירים, פרי יזמה מקומית, כמו שחזור של הצליבה, כאשר המוקע נכנס לטראנס של ממש.

המקום הפופולרי ביותר לשהות בו בעת החגיגות הוא העיירה אנטיגואה (Antigua), הנמצאת במרחק של שעה נסיעה מהבירה גואטמלה-סיטי. בה היצע גדול מאוד של בתי מלון, אכסניות או בתי משפחה. בלשכת המידע לתיירים ובבתי המלון ניתן לקבל תכניה מודפסת של האירועים.

אך הבירה אינה המקום היחידי - אירועים דומים מתקיימים במרבית הכפרים סביב אגם אטיטלן (Atitlan) ובמיוחד בכפר Santiago Atitlan, שם לובשים המקומיים חולצות רקומות יפהפיות.

החגיגות הקתוליות אינן כל הסיפור. בימים אלו, הרוויים מתח דתי, מקיימים הילידים טכסים לכבודה של פאצ'א מאמא (Pacha Mama), הלוא היא אמא אדמה. ברחבי המדינה מתקיימים טקסים שמאניסטיים במערות או ביערות שם ליד המדורה, אנשים רוקדים ונכנסים לטראנס. קשה כמובן לציין מיקום ומועד מדוייק. אירועים כאילו משתנים ממקום למקום ומשנה לשנה. יש להתעניין בשטח, לשאול כמה שיותר ולצפות מעט ליד הגורל.

יום המתים

גם זהו חג קתולי. מדי שנה, ב-31 באוקטובר, נחגג יום המתים (Dia de los Muertos). לאחר מכן, ב-1 בנובמבר נחוג כאן Dia de los Infantos, היינו "יום הילדים המתים", וב-2 בנובמבר נחגג Dia de los Santos, היינו "יום כל הקדושים". יש לציין שלא בכל מקום מקפידים המקומיים על הכינויים השונים. כך למשל, במקומות רבים, ה-1 בנובמבר מכונה "יום כל הקדושים" וה-2 בנובמבר - "יום המתים".

בימים אלו מציינים המקומיים, לבנים כילידים, את קרובי משפחתם שהלכו לעולמם. בתי הקברות מתקשטים באלפי פרחים וסרטים צבעוניים ואלפי בני אדם נוהרים אליהם, לבושים במיטב מחלצותיהם, כדי להתייחד עם יקיריהם. רבים מהם נושאים עמם את המאכלים שהיו אהובים על המתים ועורכים ליד הקבר סעודת מצווה.

החג מתנהל במין שניות מוזרה: מחוץ לבתי הקברות מתקיימות שמחות בהם האנשים לובשים "בגדי מתים", היינו חולצות עליהם מודפסות עצמות וגולגלות, מקיימים "תיאטרון מתים" ו"ריקודי מתים", בצהלה רועשת. בפנים, בניגוד בולט לרעש ולשמחה הסוריאליסטית שברחוב, יושבים אלפי אנשים עצובים, דוממים, חלקם במדיטציה של ממש ונזכרים באהוביהם שאינם עוד.

מרבית התיירים נוהגים לקחת חלק באירועי החג דווקא במכסיקו השכנה, אך אירועי גואמטלה אינם נופלים מהם. בכפר Zunil ההררי שבדרום-מערב המדינה בית קברות יפה במיוחד. כך גם בעיירה Santiago Sacatepequez, הנמצאת לא הרחק מאנטיגואה. במשך כל הלילה נראים בבתי הקברות אלפי מקומיים, כשהם מדליקים עשרות אלפי נרות.

המקום המוצלח ביותר להעביר בו את החג הינו הכפר ההררי Todos Santos, שברכס הרי Cuchumatanes, לא רחוק מהגבול המכסיקני. נקודת המוצא אל הכפר היא העיירה Huahuatenango, שם אפשר גם ללון. ממנה, שעתיים של נסיעה (40 ק"מ) בדרך הררית יפהפייה מובילה לכפר הציורי טודוס סנטוס שתושביו ידועים בבגדיהם הססגוניים. בניגוד לכפרים רבים אחרים, כאן גם הגברים מקפידים, הקפדה יתרה, ללבוש את בגדיהם המסורתיים והם מתהדרים במכנסי פסים רקומות בצבעי אדום ולבן ובווסטים צבעוניים.

בנוסף לאירועי בית הקברות מתרחש בטודוס סנטוס, ב-1 בנובמבר אירוע מיוחד במינו: מרוץ שליחים על גבי סוסים. רוכבים מקומיים, לבושים כדבעי, מקיימים תחרות כשבסיומו של כל קטע הם לוגמים משקה חריף תוצרת בית, עד שהם נופלים שיכורים ואינם מסוגלים להמשיך. זהו אירוע פחות מסודר מאשר בערי מכסיקו ומומלץ במיוחד לתרמילאים או לתיירים צעירים ברוחם. למרות שוואווטננגו נמצאת במרחק של שעתיים נסיעה, כדאי כמובן ללון באחד הפנסיונים אשר בכפר.

Fuesta Santo Tome

סנטו תומה הינו הפטרון של הכפר הציורי צ'יציקסטננגו (Chichicastenango). מדי שנה, ב-21 בדצמבר, מתקיים במקום אירוע פולקלור מופלא, לכבודו של הפטרון. כבר יום קודם, בשעות הצהריים, נראים ברחובות מאות מקומיים כשהם חובשים מסיכות המזכירות את הכובשים הספרדיים. ייתכן מאד כי המסכות, שנועדו בהתחלה ללעוג לקונקיסטדורים (Conquistadores) ,הפכו לחלק מתרבותם של המכבשים ולמושא ההזדהות שלהם. כך או כך, אלפי אנשים רוקדים ברחובות כשהם לבושים במסכות ומקושטים בנוצות. בשעה 17:00 בערך יוצאות מן הכנסייה תהלוכות דתיות רבות רושם כשקדושי הכנסייה נישאים בראש חוצות כשהם מקושטים להפליא.

אלפים רוקדים ברחובות

ה-Cofradias, מסדרי האחווה המקומיים, תופסים חלק נכבד בארגון הקרנבל וזוהי הזדמנות לכל מנהיג מקומי להציג את יכולותיו. כל אחד מהקופרדיאס, היינו מסדרי האחווה, דואג למנשא מקושט משל עצמו והוא צועד בעיירה ברוב פאר והדר. ב-21 בדצמבר מופיעים ברחובות כמה עשרות דמויות מאגדות ילדים ומסרטי וולט דיסני. פעם כיכבה שם כיפה אדומה, אחר כך דונלד דאק ומיקי מאוס וכיום דמויות קולנועיות כגון "שרק". כמה מטיילים איסטיניסטיים מסתייגים מתהלוכה זו בטענה שאיננה אותנטית. לעניות דעתי זו התגלמות האותנטיות. זהו חגם של המקומיים וגיבורי האגדות הם חלק מתרבותם. כמו כן מתקיימים במקום מופעי זיקוקים מרשימים.

מומלץ ללון במקום. יפים במיוחד מלונות Santo Tomas ו-Maya Inn, שמבקריהם נהנים גם ממיקום נפלא, בלב החגיגות. קיימים כמובן גם בתי הארחה צנועים בהרבה.

אירועים נוספים: נבאח (Nebaj) - פייסטה בשבוע השני של אוגוסט; סאן מיגל טוטניקפאן (Totonicapan) - ב-15 בינואר;  חגיגות Fiesta de Esquipulas; קובאן  (Coban) ה-1-6 באוגוסט; פסטיבל מחולות עממיים לכבוד סנטו דומינגו; סאן פרנסיצקו אל אלטו - פסטיבל ב-5 באוקטובר.

• מהודו ועד כולם - לכל הכתבות
• לאתר של גילי חסקין - לחצו כאן