בעד ונגד: World Of Warcraft
שי זלדיס מכור ל-World of Warcraft. ארז רונן לא מוכן לגעת במשחק הזה, אפילו עם מקל. מה אתכם?
World of Warcraft הוא כבר מזמן יותר ממשחק מחשב רגיל. מדובר בתופעה של ממש, עם למעלה מתשעה מליון מנויים שמבלים שעות רבות בעולם הוירטואלי המפותח שיצרה בשבילם חברת בליזארד. רק מה, כמו בכל תופעה, יש את אלה שמתלהבים ואת אלה שמתנגדים.
כדי להניח את כל הקלפים על השולחן הזמנו את שי זלדיס - מכור טרי יחסית, ואת ארז רונן - מראשי ההתנגדות לתופעה. התוצאה: כתבת ראש בראש טעונה במיוחד.
עוד ב-vgames: קהילת WoW של Vgames נפגשת באליפות ישראל במשחקי מחשב
שי זלדיס בעד WoW
בסוף גם אני נפלתי ברשת. World of Warcraft הוא כבר מזמן לא "עוד משחק מחשב", אלא תופעה ייחודית. אני אומר תופעה, ולא משחק, כי הוא מזמן חצה את גבולות תעשיית הגיימינג והגיע לנקודה שבה רוב בני האדם בעולם המערבי מודעים לקיומו, ברמה זו או אחרת.
אני לא בטוח שאני האדם המתאים ביותר לספר לכם כמה WoW הוא תופעה נהדרת. למה? כי אני ניוּבּ, ומשחק רק חצי שנה. במשך שנתיים עמדתי בהפצרות חבריי ("בוא, נעשה לך בוסטים כיפיים" - עזרה במבוכים קשים), בהצעות מגונות ("רוצה WoW מתנה ליום ההולדת?") ובסופו של דבר איומים אלימים וחרם חברתי ("אתה יכול לצאת לעיר, אנחנו נשארים והורגים שוב חזירי בר ב-Razorfen Downs"). רק לפני חצי שנה עשיתי את דרכי בחגיגיות לחנות המחשבים הקרובה לביתי ורכשתי את המשחק.
התוצאה: אהבה ממבט ראשון. כל פעם שמסך הפתיחה של המשחק עולה ומוסיקת הרקע מתחילה לנגן באזניות, אני מחייך. World of Warcraft הוא לא רק משחק אלא חוויה שלמה שעוטפת את השחקן ובנויה לפי צרכיו. כל מי ששיחק יכול להעיד- המשחק הזה הוא בראש ובראשונה כיף.
ממשק בניית הדמות הנוח, הכניסה הקלה לעולם המשחק, סידור הקווסטים (משימות שמתגמלות אותך בניקוד וציוד) באזורים השונים וסידור האזורים על מפת העולם, כולם מיועדים לעשות דבר אחד- לתפוס את השחקן מהשניה הראשונה שלו במשחק, ועד הדמות החמישית שהוא מביא לרמה 70 (הרמה המקסימלית), ולדאוג שהוא יהנה. בתור newbie שלא שיחק עד WoW באף MMORPG, מצאתי את זה לא פחות ממקסים.
עוד ב-vgames: כל הפרטים על גילדת "המוסד" של vgames
קשה להמחיש במילים מה עושה את המשחק הזה מיוחד, אבל עובדה - לא רואים כמעט כאלו שהתחילו לשחק ולא נשבו. הקסם לא פג גם אחרי עשרות ומאות שעות משחק, וכל איזור חדש מציע הרפתקאות חדשות, מורכבות ואפיות יותר מקודמו. אפילו שמשחקים באותו המסלול אלפי אנשים, כל אחד מהם מרגיש שהוא מיוחד וייחודי, ושהוא משפיע על עולם המשחק הכולל, גם כשבפועל הוא בדרך כלל לא. האשליה הזו היא עוד גורם כיפי וממכר.
בנוסף, מי שאומר ש-WoW אינה חוויה חברתית לא יודע על מה הוא מדבר: שחקני World of Warcraft נהנים להפגש בכל הזדמנות שניתנת להם כדי לשחק ולהנות ביחד. דוגמא: באליפות ישראל במשחקי מחשב שתערך ממש בקרוב יפגשו שחקני WoW רבים כדי לבצע רייד המוני (להנאת הצופים) וכמו כן לפטפט, להחליף רכילויות עדכניות על המתרחש בשרת וגם לשחק להנאתם.
ולבסוף, גם אם ההרפתקאה ב-WoW מתחילה לשעמם, יש עוד מיליון דברים שיכולים להעסיק את השחקן - דייג, נפחות, תפירה, עשבונאות. בכל שרת יש בית מכירות פומביות, אזור מסחר ומערכת סחר מורכבת ומחושבת היטב, עליה ממונים רואי חשבון (אמיתיים, לא במשחק) ששומרים על הכלכלה יציבה. אם השחקן הוא אינו טיפוס יוצר מטבעו, הוא יכול להכנס לאחת מזירות ה-Player Vs. Player ולוותר על נקודות נסיון לטובת "נקודות כבוד" - להילחם בבני אדם אמיתיים במקום בגיבורי המשחק.
מה שגורר את הביקורת הקשה ביותר כלפי World of Warcraft נגזר מההכרה באיכות המשחק- הוא כל כך כיפי, כל כך מורכב, וכל כך מלא בתוכן שהשחקן הממוצע לא יוכל להפסיק לשחק בו אחרי השבוע-שבועיים הראשונים. בארה"ב היו מקרים רבים של גירושין סביב World of Warcraft, כשאחד מבני הזוג התמכר למשחק ושכח את חובותיו המשפחתיות והמקצועיות.
הסכנה הזו בהחלט קיימת, אבל אם תשאלו אותי? היא לא תכונה שלילית של המשחק. להפך, אם בכלל, היא רק מעידה שהמשחק הזה טוב בכמה רמות מהמשחקים האחרים בשוק, ועובדה- 9,300,000 אנשים משחקים בו יום יום, לא משתעממים ולא מפסיקים להנות.
חוץ מזה, World of Warcraft מפתח מגוון כישורי ניהול, תכנון ומנהיגות, וכיום לא מעט חברות גדולות בעולם (מיקרוסופט לדוגמה) מתייחסות לנסיון כמנהיג גילדה כיתרון בקורות החיים של מי שמחפש עבודה אצלן.
עוד ב-vgames: מבט ראשון על חבילת ההרחבה הבאה של WoW
עוד גורם שמשאיר שחקנים ב-WoW לטווח הארוך הוא ה-Lore, אותה היסטוריה מפורטת, ארוכה ומפוארת של אזארות', העולם בו מתרחש המשחק - בה השחקן לוקח חלק, ויש חובבי משחקי תפקידים שאף משתלבים בעולם הזה באופן עמוק יותר ומגלמים שדונים, אורקים, טרולים, גמדים ועוד. העלילה כתובה היטב, הומוריסטית לעתים ומרגשת עד דמעות, ומשלבת אלמנטים סיפוריים מהברית החדשה, מטולקין, מהמיתולוגיה היוונית ואפילו מתרבות הפופ. יש לא מעט ריגוש בהריגה בצוותא - בקבוצה מאורגנת להדהים של 40 איש - את הדרקונית האימתנית והמפורסמת, שהילכה אימה על תושבי עיר הבירה Stormwind, למשל.
לסיכום, World of Warcraft סופג ביקורת כי הוא משחק טוב, לא כי הוא משחק רע. וכמו רוב הדברים הטובים בחיים, הוא ממכר את אותם אנשים שאין להם משהו יותר טוב לעשות, כמו לצאת לבלות או להשיג חיי חברה. כל מי שיש לו אפילו טיפת משמעת עצמית לא יסבול מהתמכרות, ויוכל להנות מנפלאותיה של אזארות'.
ארז רונן נגד
לפני כשבועיים התחלתי לצאת עם בחורה חדשה. הכרתי אותה בפאב נחמד וצפוף במרכז תל-אביב, ועד עכשיו הכל היה
נהדר. כל כך נהדר, שאתמול החלטתי "לצאת מהארון" ולחשוף בפניה שאני גיימר. כשהיא שמעה את החדשות היא השפילה את ראשנה וסיננה שזה לא הולך לעבוד ביננו.
שאלתי בהפתעה למה - אמנם בדרך כלל היותי מכור למשחקי מחשב ווידאו לא מעודדות את בנות המין היפה, אבל אף פעם לא בכזאת קיצוניות. היא הסתכלה עליי בעיניים עצובות וענתה: "בגלל וורקראפט."
האנשים האלה יכולים להיות אתם! מעשה שהיה כך היה: לאותה בחורה יש אקס. לטענתה עד לפני מספר חודשים הוא היה הבחור המושלם בשבילה. מצחיק, יוזם, נקי. הם היו ביחד מספר חודשים והעניינים נראו מבטיחים. עד שהוא פגש את World of Warcraft. משם הכל התדרדר: הוא התחיל להסתגר בחדרו עם המשחק, וגם כשהסכים לצאת היא ראתה שהוא לא באמת איתה, אלא מפנטז על הרייד שהוא יעשה כשיחזור הביתה. ההתמכרות שלו הייתה כל כך חמורה, עד שלא הייתה לא ברירה אלא לזרוק אותו. מיותר לציין שהוא לא התרגש במיוחד מהזריקה, גם ככה האישה הזאת דרשה יותר מדי תשומת לב והפריעה לו לשחק.
עוד ב-vgames: מידע ראשוני על ה-Urgrade Keep
הסיפור של אותה בחורה הוא הסיבה שאני כל כך מתנגד למשחק הזה. World of Warcraft מצליח פעם אחר פעם לקחת אנשים נורמטיביים וחיוביים ולהפוך אותם לזומבים, שלא מצליחים לתפקד מחוץ לעולם המשחק הוירטואלי. פגשתי לא מעט אנשים שאיבדו עבודות וקשרים חברתיים לטובת המפלצת הזאת (ולא, אני לא מגזים) - ולמרות שברור לי שלא כל מי שמתחיל לשחק נופל כל כך חזק, המסקנה ברורה: מדובר בהתמכרות לכל דבר, והתמכרות אף פעם לא יכולה להיות דבר טוב.
הבעיה היא ש-WoW הוא לא משחק כל כך איכותי מלכתחילה. הו, אני כבר רואה את כל החיילים הנאמנים של בליזארד קופצים להגנתה, אבל האמת חייבת להאמר: מדובר במשחק משעמם גרפית (מלוטש גרפית כן, אבל עדיין משעמם), חסר כל קצב והכי חשוב: רפטטיבי להחריד. כמה פעמים אפשר לעשות את אותן פעולות בווריאציות שונות לפני שהעסק נמאס, בשם אלוהים?
מה שממכר כל כך במשחק הוא הפידבאק התמידי שהוא נותן לשחקניו, והתחושה שהוא מספק שלפיה "תמיד יש לאן להתקדם". השחקנים מקבלים דיווח מיידי על כל פעולה שהם עושים, שניה אחר שניה ודקה אחר דקה, ולכן קל מאוד להבין למה אנשים לא מוכנים להתנתק ממנו: כשהמשוב הוא כל כך מיידי קל להתפתות להשאר לשבת מול המחשב "רק עד הרמה הבאה" או "נו, רק עוד קצת זהב."
World of Warcraft היא חוויה ממכרת להחריד, שגם מנתקת את השחקנים מעולם האמיתי. נכון, במהלך המשחק הם מבצעים אינטרקציות עם שחקנים חיים אחרים, מה שכולל שיתוף פעולה פנים-משחקי ותקשורת של ממש באמצעות אוזניות ומיקרופון, אך גם האינטרקציה הזאת היא מאוד בודדה ואומללה: יצא לי לצפות בלא מעט חברים משחקים WoW, ולהפתעתי הרבה כל מה שהם דיברו עליו בתוך המשחק היה... המשחק עצמו. מעבר לכך, שחקנים רבים הגדילו לעשות כשסיפרו לי שהם משחקים עם אותם "חברים" כבר שבועות רבים אך אפילו לא יודעים את השמות האמיתיים שלהם.
גם הטענות לפיהן משחק ב-WoW תורם לכישורי מנהיגות הן חסרות בסיס: מנהיגות אמיתית נבנית בשטח, מול אנשים אמיתיים. זוכרים איך במלחמת לבנון השנייה ישבו כל "המנהיגים" הצבאיים שלנו מאחוריי מסכי פאזמה בקרייה וניסו לנהל מלחמה בשלט רחוק? נחשו מה - זה לא עובד. לא שאני משווה, חלילה, אבל אנשים שמסתגרים בחדר מול משחק מחשב לא באמת יכולים להיות מנהיגים - ולא רחוק היום בו כל החברות שמעסיקות אנשים ע"פ כישורי מנהיגות במשחק יבינו את זה.
עוד ב-vgames: מיסטר טי וויליאם שטנר מפרסמים את WoW
World of Warcraft הוא בראש ובראשונה משחק ממכר. כמו כל התמכרות, המכורים ינסו להצדיק את עצמם: הם יגידו שמדובר במשחק מלוטש, משובח, חדשני, כזה שמפתח כישורים חברתיים ואפילו יעזור להם להיות מנהיגי המחר. הבעיה היא שעל אנשים כאלה אי אפשר באמת לסמוך. כאמור - הם מכורים, ולהקשיב להם משול להסכמה עם מכור להרואין שמרצה על סגולות האבקה הלבנה.
ומה עם הבחורה, אתם שואלים? היא ואני כבר לא. למרות שהבטחתי שבחיים לא אגע ב-WoW, היא לא הסכימה להתקרב אליי אחרי שהצהרתי שאני גיימר. כנראה הטראומה מהאקס טרייה וחזקה מדי, ועכשיו אנחנו בחיים לא נהיה ביחד. והכל בגלל המשחק הארור הזה.
מסכימים עם שי וחושבים ש-World of Warcraft הוא המשחק המושלם? סמנו בתגובתכם "בעד". מצדדים בארז רונן וסבורים שזו התמכרות מסוכנת? סמנו בתגובתכם "נגד".
לפנייה לכתב/ת 
