אולמרט: אבי התנגד ל"חלוקה", אך בן-גוריון צדק

בנימה אישית. ראש הממשלה, אהוד אולמרט, בחר בווידוי אישי ביותר מעל דוכן הנואמים של הכנסת אחר-הצהריים (ב'): "אני גדלתי וחונכתי בנחלת ז'בוטינסקי במשפחה בית"רית, ואבי מרדכי עליו השלום, שזכה לימים גם לכהן בכנסת ישראל, התנגד בתוקף לתכנית החלוקה מתוך נאמנות ואהבה כנה לארץ-ישראל כולה. אני מרכין ראשי בענווה ובהערצה לדמותו ולזכרו באומרי את הדברים שהיו גורמים לו אולי להיאנח - אבל עלי לומר אותם: בן-גוריון צדק".

המראות, הקולות והמפות: הכל על הצעת החלוקה, מהאנצקלופדיה של ynet

"קול ערב": כ"ט בנובמבר - אילו אמרו הערבים "כן"

אולמרט אמר את הדברים האישיים בישיבת מליאה מיוחדת לציון 60 שנה להצבעה ההיסטורית באו"ם

בכ"ט בנובמבר 1947. 1,000 בני אדם הוזמנו לישיבה, ובהם נציגי משפחותיהם של שגרירים דאז מאמריקה הלטינית, שנאבקו למען הקמתה של מדינה יהודית בארץ-ישראל.

חברי הסיעות הערביות נעדרו מאולם המליאה. גם שר המדע, התרבות והספורט, ראלב מג'אדלה, לא נכח במליאה. דוברו אמר ל-ynet כי השר לא מחרים את האירוע, אלא נקבעה לו פגישה בגרמניה עם שרת המדע כבר לפני כמה חודשים. "השינוי בתאריך האירוע גרם לכך שהוא לא פה", הסביר דוברו של השר.

האו"ם מצביע על הצעת החלוקה (צילום: מתוך אתר הכנסת)

לישיבה המיוחדת הוזמנו נציגי משפחותיהם של חורחה גארסיה גראנדוס מגוואטמלה, אנריקה רודריגז-פאבריגאט מאורוגוואי, ארתורו גארסיה-סאלאזאר מפרו ואוסוולדו אראניה מברזיל. שלושת הראשונים היו חברי ועדת אונסקו"פ שביקרה בארץ ב-1947, וביוזמתם נכתב דו"ח הרוב שהתקבל אחר-כך באו"ם כ"החלטת החלוקה". אראניה היה נשיא עצרת האו"ם, והפעיל את כל מרצו והשפעתו הדיפלומטית כדי שההחלטה תתקבל ברוב הנידרש של שני-שלישים.

יו"ר הכנסת, דליה איציק, פתחה את הישיבה בנקישות באמצעות הפטיש שבו השתמש אראניה בישיבה ההיסטורית. ב-1967 פנו חברי קיבוץ ברור-חיל שבדרום - שמייסדיו הם יוצאי ברזיל - למשפחת ארניה בהזמנה מיוחדת להשתתף בחנוכת בית תרבות המוקדש לשמו של אראניה. בני משפחת אראניה התרגשו מהמחווה, והעניקו לקיבוץ את הפטיש ההיסטורי, כשאליו מצורף פרוטוקול ההצבעה באו"ם.

"בחרתי להביא בפניכם משפטים אחדים שנאמרו בטרם הצבעה דווקא מדבריו של שר החוץ הצ'כוסלובקי, יאן מאסאריק", אמרה איציק. "אלה דברים שהרעידו לבבות אז, ואולי גם היום: 'דיברו כאן על אינטרסים ועל צינורות נפט במזרח התיכון - איני יודע מהם. אבל אני יודע על צינור אחד העובר בכל הארצות - צינור דמם של יהודים חפים מפשע. את אותו צינור של דם אני רוצה להפסיק".

"היום רוקדים - ומחר נמצא עצמנו במלחמה"

נשיא המדינה, שמעון פרס, סיפר על חוויותיו האישיות מאותו יום היסטורי לפני 60 שנה: "החלטה זו הציפה את עמנו בשמחה חסרת תקדים. העם פרץ בשירה אדירה ויצא לריקודים בכל רחבי הארץ. חוויתי רגע זה בעם, וחוויתי אותו גם בקרבת מנהיג האומה שישב באותו רגע בודד. בודד ומודאג. היום רוקדים, הוא אמר, ומחר נמצא את עצמנו ב'מלחמה נגד כל עמי ערב'".

שרת החוץ, ציפי לבני, חרגה לרגע מהנאום שהכינה, והעירה - בהתייחסה לדברים האישיים שהשמיע אולמרט: "גם אני באה מאותו בית שממנו מגיע ראש הממשלה". לבני התייחסה בנאומה כמה פעמים לוועידת אנאפוליס - וחיברה בין ימינו אלה לימים ההם. "ההחלטה על הקמת מדינת ישראל לצד מדינה ערבית נועדה לתת מענה לסכסוך העבר, ולא היא זו שיצרה את הסכסוך של היום. ההחלטה לא קבעה מי צודק יותר, היא קבעה מהי הדרך לחיים של שלום בין העמים".

לדברי שרת החוץ, "אני גאה במקום שבו ישראל נמצאת היום. אני מצטערת שהעולם הערבי דחה את עיקרון החלוקה בעבר, ואני מקווה ומתפללת לכך, שהיום קיימת הבנה שבמקום להילחם - הדבר הנכון הוא לבנות עתיד משותף בשתי מדינות נפרדות.

"האחת, מדינת ישראל, שהוקמה כמדינה יהודית, בית לאומי להעם היהודי, והשנייה - פלסטין, שתקום כדי לתת פיתרון לאומי שלם ומלא לבני העם הפלסטיני באשר הוא - גם לאלו הנמצאים בעזה ובגדה המערבית, גם לאלו הנמצאים במחנות הפליטים במדינות ערביות אחרות במעמד ארעי ומחכים לתחושה שיש להם מדינת לאום. אותה תחושת שלמות שנתנה מדינת ישראל עם הקמתה לכל אותם פליטים יהודים שנאלצו לעזוב את מדינות ערב ואת אירופה, ונהפכו שותפים בבניית ישראל".

יו"ר האופוזיציה, ח"כ בנימין נתניהו (הליכוד), התייחס בדבריו לציטוט מפי ראש הממשלה שהופיע בכותרת אחד העיתונים לאחר ועידת אנאפוליס – 'אם לא תהיינה שתי מדינות - ישראל גמורה', ואמר: "אדוני ראש הממשלה, מדינת ישראל אף פעם לא תהיה גמורה. את גורלנו נקבע אנחנו, ולא אף אחד אחר. הקיום שלנו אינו תלוי בנכונותם של הפלסטינים לעשות עמנו שלום; הקיום שלנו מובטח ויובטח על-ידי זכותנו לחיות בארץ הזאת ולהגן על זכות זאת".