אחיו ובתו של אמיל גרינצוויג: לא לשחרור הרוצח
אחיו ובתו של אמיל גרינצוויג החליטו להביע דעתם בפני בית המשפט שאמור להחליט מחר האם לקצר את עונשו של הרוצח, יונה אברושמי. "אמי לא ידעה שבנה יירצח בפוגרום של יהודים, אז אל תדברו איתי על סבלו של הרוצח", כתב האח
זעקת משפחת הקורבן. ניבה ואליעזר גרינצוויג, בתו ואחיו של פעיל השלום אמיל גרינצוויג, שלחו מכתב לבית המשפט המחוזי בנצרת ובו בקשה שלא לקצר את עונשו של יונה אברושמי, שהורשע ברצח גרינצוויג. המכתב נשלח לקראת הדיון שייערך מחר (יום ג') בבקשתו של אברושמי לקיצור עונשו.
גרינצוויג, פעיל שלום-עכשיו, נרצח במהלך הפגנה שהתקיימה בשנת 1983 בירושלים לאחר שאברושמי השליך רימון לעבר המפגינים. הוא הורשע ונדון למאסר עולם, ובחודש יולי האחרון פנה לוועדת השחרורים בבקשה לקצר את עונשו. הבקשה נדחתה, אולם אברושמי הגיש ערעור על ההחלטה לבית המשפט המחוזי.
אליעזר וניבה, שהקפידו עד כה לשמור על פרטיותם, החליטו לשלוח את המכתב על רקע הדיון בערעורו של הרוצח, שיתקיים מחר. "בכל פעם שעולה נושא קיצור העונש, מתחיל מסע תקשורתי המתאר את המחיר האישי הנורא שהרוצח משלם. חשוב לנו שפעם אחת יוזכר גם המחיר האישי הנורא שלנו, הקורבנות", כתבו.
במכתב הארוך, שנכתב 24 שנים אחרי הרצח, החליטו הבת והאח לספר לציבור מי היה אמיל גרינצוויג, ולשתף בכאב הרב המלווה אותם מאז הרצח. "אמי עלתה לארץ עם אחי אמיל ועמי לאחר שאבי נפטר, מתוך רצון לקיים את צוואתו הרוחנית - כי ילדים יהודים יכולים לגדול באופן נורמלי רק בארץ ישראל.
"אמי, שעברה את השואה בכמה מחנות ריכוז, קיוותה שסוף סוף הגענו לארץ מקלט, למדינת היהודים", כתב האח אליעזר. במכתב הוא ציין כי אמו לא יכלה להעלות על דעתה שבנה יירצח ב"פוגרום יהודי". "אמי לא ידעה כי האויב שממנו היא צריכה באמת לחשוש יבוא מבפנים, יהודי ממדינת היהודים. היא לא ידעה כי במדינת היהודים, אליה הגיעה, יירצח בנה, אחי היחיד, האב של ניבה בת ה-4 בפוגרום שיערכו יהודים ביהודים. אז תעשו לי טובה ואל תדברו על סבלו של הרוצח כשאתם שוקלים אם לתת לו פרס ולקצר את עונשו", כתב.
"איך הרוצח זכה במהירות כזו לקיצוב העונש?"
במכתב, המצורף להתנגדותה של המדינה לבקשת השחרור המוקדם, ציינו השניים את התנהגותו של אברושמי במהלך השנים בכלא. לטענתם, בשנת 1992 הוא דקר שני סוהרים, וב-1994 אף נשפט על כך. למרות זאת, כמה חודשים אחר כך הוא זכה לקציבת עונשו על ידי נשיא המדינה. "איך זה שרוצח שבמשך שמונה שנים הכחיש שהוא הרוצח, שהודה והתכחש מיד אחרי שדקר סוהרים בכלא, זכה לקיצוב עונשו במהירות שכזו?", תהו.
בשנת 2002, לאחר שריצה שני שלישים מתקופת מאסרו, פנה אברושמי לוועדת השחרורים וביקש לצאת לחופשי. הפרקליטות ערערה על ההחלטה והתהליך נעצר, אולם בקיץ האחרון שוב פנה אברושמי, המרצה בשנים האחרונות את מאסרו בכלא חרמון, לוועדת השחרורים. הפעם דחתה הוועדה את הבקשה, ואברושמי ערער עליה. בתגובה שהגישה המדינה באמצעות עורכות הדין גנית כרמי-גדות ודלית שרון, מפרקליטות מחוז צפון, נכתב כי אברושמי לא השתנה די הצורך כדי לאשר את שחרורור.
"אברושמי לא הוכיח שינוי בולט וממשי מבחינת הבנת חומרת מעשיו, לא הרים את הנטל הדרוש להוכיח כי שינה את תפיסת עולמו כמו גם את אישיותו הבעייתית", נכתב.
לתשובה צורפו ציטוטים ממכתבם האישי של האח והבת, כדי להדגיש את הטרגדיה האישית של בני המשפחה. "המחיר האישי הנורא של הקורבנות מהווה טעם נוסף התומך בהחלטת הוועדה שלא לשחרר את האסיר", נכתב.
מכתבם החושפני והמרגש של ניבה ואליעזר מסתיים באזהרה מפני שחרורו של הרוצח. "איזו נחמה פורתא יכולנו אנו למצוא אחרי שאמיל נרצח? רק תקווה שאולי ילמד הלקח, ששוב אירוע של רצח פוליטי על הרקע של ויכוח אידיאולוגי פנימי לא יתרחש. רק התקווה שההלם היה כה חזק שלא ישכחו אותו לעולם והנה, 12 שנה מאוחר יותר זה קורה שוב והפעם הקורבן הוא ראש הממשלה", כתבו.
לטענתם, המדינה אינה עושה די כדי למנוע את רצח הבא. "האם עשינו הכל על מנת למנוע זאת? האם חינכנו כדי למנוע שכזאת? האם חוקקנו, שפטנו ומימשנו כך שהסבירות לאירועים כאלה תפחת? אותי כמובן המחשבה שרוצח אחי יסתובב חופשי מזעזעת, אולם נדמה לי שלא רק אותי ואת המשפחה המחשבה הזא צריכה לזעזע - אלא את כולנו", סיכם האח אליעזר.
לפנייה לכתב/ת 
