תבע את המדינה וזכה ב-750 אלף שקל: נולדתי נמוך
כשהיתה האם בהריון, התגלה בעובר מום שגורם לנמיכות קומה. האם רצתה להפיל, המדינה לא אישרה. 13 שנים אחרי תבעה וזכתה המשפחה בסכום פיצויים של 750 אלף שקל מהמדינה
המדינה תפצה בסכום של 750 אלף שקל, נער הסובל מתסמונת היפוכונדרופלזיה, תסמונת גנטית הגורמת לנמיכות קומה ודיספרופורציה בין הגוף לגפיים - כך קבע הבוקר (ג') בית המשפט המחוזי בחיפה. הוריו תבעו את המדינה שלא אפשרה להם לבצע הפלה, על אף שהתסמונת התגלתה עוד בתקופת ההיריון.
התובע הוא כיום נער כבן 13, ומהנתונים שהוצגו במהלך המשפט, לא צפוי גובהו לעלות על 1.50 מטר. עם זאת צוין כי התסמונת אינה גורמת לתחלואה
נוספת. למעשה מדובר בנער בריא, אם כי נמוך קומה.
על פי התביעה, במסגרת בדיקת אולטראסאונד לסקירת מערכות, בשבוע 21.5 להיריון, "נצפה קיצור משמעותי באורך העצמות הארוכות של הגפיים ביחס לשאר האיברים... האם הופנתה לוועדה להפסקת הריונות בגלל פיגור ממשי באורך הגפיים של 3 שבועות, באבחנה של גמדות ובהמלצה להפסיק ההיריון".
האם הגישה בקשה לוועדה להפסקת הריונות שפעלה בבית החולים אסף הרופא בצריפין, וזו אישרה את הבקשה. עם זאת, על פי נוהל של בית החולים, מאחר וההיריון כבר היה מתקדם (עלה על 23 שבועות באותה עת) הועברה ההכרעה ל"ועדה עליונה".
בוועדה ישבו מנהל בית החולים, שהחליט לקבל את הבקשה, ומנהל מחלקת נשים ויולדות, פרופ' כספי, שהחליט לדחותה. הוא קבע כי פרט למידות קטנות של הגפיים לא נמצאה פתולוגיה נוספת, כי היות ההיריון בשבוע ה- 25, משמעותו היתכנות לידת ילוד חי וכן טען כי יש טעויות רבות בפענוח משמעותם של גפיים קצרות באולטרא סאונד.
נשיאת בית המשפט המחוזי, בלהה גלאור, שדנה בתיק, קבעה כי החלטתו היא שחרצה את גורל ההיריון להימשך. היא ציינה כי למעשה לא מדובר היה בוועדה, אלא באישור שאמור היה להתקבל על ידי שני האישים, וכי השניים קיבלו את ההחלטה, כל אחד בנפרד ללא התייעצות וללא דיון.
היא קבעה עוד, כי התנהגות ה"וועדה" כלפי ההורים הייתה בלתי סבירה, וכלל לא ניתנה להם הזדמנות להביע את דעתם בנדון. "החלטה כל כך גורלית, שיש בה כדי לשנות את חייהם של ההורים מקצה לקצה, חייבת להתקבל לאחר שדעתם שלהם נשמעה. הם אלה שיגדלו את הילד. הם שיתמודדו עם הבעיות הכרוכות בגידולו של ילד חריג".
הנשיאה גלאור קבעה כי ההחלטה שלא להפסיק את ההיריון, הייתה סבירה, "אולם החלטה סבירה לא יכולה להכשיר הליך קבלה פגום ורצוף כשלים. הליך שכזה שגרם לנזק, חיים במום, משמעותו כי יש לפצות את הניזוק".
השופטת קיבלה את טענת התובע, כי למרות שהוא מנהל כיום אורח חיים שגרתי ופעיל ככל ילד בן גילו, ישתנה הדבר כאשר יתבגר. "העולם בנוי לאנשים
בעלי גובה נורמאלי. כל עוד הוא ילד, אין קשיים בהשתלבותו בין חבריו. ככל שיתבגר אפשר ויתקשה בצורה ממשית בבחירת מקצוע, להתקבל לעבודה ובבניית זוגיות".
היא פסקה איפוא כי המדינה תשלם פיצוי בשיעור של 750 אלף שקל, וכן הוצאות משפט בשיעור של כ-150 אלף שקל.
השופטת, אגב, דחתה את בקשתו של הנער לפיצוי בגין עוגמת נפש ותסכול שמראהו מסב לו, בטענה כי במידה ותעשה כן עשויים גם אנשים מכוערים לדרוש פיצוי.