פיאג'ו MP3 - לא קלה הדרך

מבחן ארוך טווח לפיאג'ו MP3, פרק ג'. לכל מי ששכח, מי שלא ידע או מי שהחליט מסיבה כלשהי להתנתק מהאינטרנט. לפני מספר שבועות החליטו יבואני קטנועי פיאג'ו, חברת עופר אבניר, להפקיד בידינו לטובת מבחן ארוך-טווח את הקטנוע המהפכני והמקורי שלהם - פיאג'ו MP3 התלת-גלגלי. ואלה חדשות טובות במיוחד עבור הצרכן, שנאלץ בדרך כלל להסתפק במבחן מוטורי מקובל במקומותינו, שאורך במקרה הטוב והנדיר יומיים-שלושה, על-פני כמה מאות קילומטרים.

במקרה הזה ניתן להתרשם מהכלי בתנאי מחייה ריאליים, יום-יום במשך מספר חודשים, ביום ובלילה, על כביש יבש ורטוב, על-פני אלפי קילומטרים. ואם כבר נגענו בנקודה רגישה זו, הרי גילוי נאות. במהלך השבועות האחרונים יכולנו לרכב על הכלי לעיתים רחוקות בלבד, ולכן צברנו עליו עד עתה 2,000 קילומטרים. משמעותית פחות מהמתוכנן. ובכל זאת, יש בפירוש על מה לדווח.

• דו"ח ראשון
• דו"ח שני
  

ראשית, דיווח על טיפול ה-1,000 שעבר הכלי, יחד עם התקנת ארגז נוסף מאחור. כמה שעות של טיפול, והכלי עמד מחוץ למוסך היבואן מצוחצח ונקי. נקודות זכות למוסך, הן על המהירות, ובעיקר על ניקיון ה-MP שהותרנו בכוונה מאובק ומטונף, כדי לגלות איזה יחס הוא יקבל. מצד שני, בקשה להקשחת עומס הקפיץ הראשוני מאחור, לא נענתה. כזכור, למרות כלי הטיפול הייעודי, לא ניתן להגיע אל הבולם הימני, ויש צורך בפירוק מערכת הפליטה. זה לא קרה.

גם התקנת הארגז מאחור נעשתה באופן מרשים, אם כי יש לנו שתי הערות חשובות מאוד בנושא. הראשונה נוגעת למחיר היקר מאוד - כ-2,000 שקל לפני עבודה. עם כל הכבוד לאיכות הברורה ולגודל המרשים, מדובר ביותר מדי כסף. בעיקר בהתחשב בהערה השנייה, שנוגעת למערך ההרמה של הארגז, שנדרש כדי להגיע אל תא המטען האחורי המובנה. מדובר בקונסטרוקציית מתכת שנראית כאילו הורכבה לטובת זיווד מיוחד ברכב שטח צה"לי. מתכת גסה, כבדה, צבועה באופן מפוקפק ועם מנגנון פתיחה-סגירה בלתי שמיש. אז נכון שהחיים הפכו לקלים בהרבה בכל הנוגע למקום אחסון עבור קסדות שלמות-גדולות, אבל פיאג'ו, ברצינות...

גם בסעיף התקלות, לא יוצא ה-MP3 נקי במיוחד מפרק הדו"ח השלישי. צינור נוזל הקירור, שמגיע ממיכל העיבוי למשאבה בצדו הימני תחתון של הקטנוע, עשה לנו צרות כבר לאחר 44 ק"מ, כאשר השתחרר מהחבק, שפך את תכולת המיכל על האספלט והשבית את הקטנוע. אז זה טופל במקום, על-ידי איש שירות של המוסך. אלא שבינתיים, זה קרה עוד פעמיים. בפעם הראשונה הוזמן איש השירות שוב, בפעם השנייה כבר החזקנו כלים מתאימים, אזיקון חירום ובקבוק מים לכל צרה. זה לא מה שאתם רוצים בקטנוע חדש, ללא קשר למחירו או למוצאו. איש שירות נוסף הגיע, לקח את הקטנוע בתמורה לכלי חליפי, והפעם בוצע טיפול במוסך. נראה כי מדובר היה מלכתחילה בבעיה שלא נפתרה כיאות לפני המסירה. הצינור האמור מיוצר מעט קצר מהנדרש, ובעופר אבניר מודעים לעניין ומחליפים אותו לפני מסירה. זה לא התבצע אצלנו.

חוץ מזה? הכל כשורה. כאשר הימים עוד היו יפים, והכביש היה יבש, גילינו כי עם הקילומטרים גדל - עוד יותר - הביטחון ביכולת הדינאמית של הכלי. אחרת קשה להסביר את העובדה שצריכת הדלק הפכה משמעותית פחות טובה מתחילת הדרך. אז היא עמדה על ממוצע של כ-18.5 ק"מ לליטר, כעת עובר הקטנוע כשלושה קילומטרים פחות על כל ליטר בנזין.

מצד שני, בימים האחרונים, על כביש רטוב, מתחיל הגלגל השלישי להחזיר את ההוצאה (התיאורטית במקרה שלנו) הגדולה יותר מול קטנוע רגיל. היציבות בימי גשם, גם כאשר מדובר בכביש עירוני שמתקשה לנקז את הממטרים, פשוט עוצרת נשימה. גם רוכבים מנוסים, עם הרבה שנות רכיבה בחורף והמון ביטחון ברכיבה, ימצאו עצמם נדהמים מול היתרון האדיר שיש לגלגל הנוסף מלפנים. בעוד שאחיזת הכביש מאחור אינה טובה מהמקובל, האחיזה מלפנים, גם על-גבי פסי סימון מעברי חצייה, פנומנאלית. ודברים דומים ניתן לומר על יכולת הבלימה. מי היה האיש שטען כי פחות זה יותר...?