האם הרשתות החברתיות אשמות במותה של מייגן בת ה-13?

בסוף 2006 הכירה מייגן מאייר, נערה בת 13 עם נטיות דכאוניות ממיזורי, ארה"ב, ידיד באמצעות האינטרנט. הידיד, נער בן 16 שהציג עצמו בשם ג'וש, הציע לה חברות ברשת החברתית Myspace. במשך שבועות ניהלו השניים קשר אינטנסיבי ברשת בלבד, עד שערב אחד הודיע ג'וש למייגן כי אינו מעוניין להמשיך את הקשר איתה. בשיחה שהתפתחה הוא הוסיף גם כמה אמירות פוגעות, ונעלם אל תוך הסייברספייס. מייגן ההמומה החליטה שאין עוד טעם לחייה - ועוד באותו ערב התאבדה בתלייה.

שבועות ספורים לאחר מכן התבררה האמת הנוראה עוד יותר: ג'וש בן ה-16 היה למעשה זהות פיקטיבית, שמאחוריה הסתתרה לורי דרו, שכנתם של בני הזוג מאייר, שבתה הייתה מסוכסכת עם מייגן.

בני משפחת מאייר ביקשו משכניהם לשמור את הגילוי בסוד עד שהרשויות יסיימו לחקור את הקשר בין בתם לבין המתחזה. שנה שלמה נשמר הסוד. לפני כשבועיים דלפה הפרשה לתקשורת האמריקאית אחרי שהרשויות גילו, כי פשוט אין להן כל אמצעי חוקי להעניש את השכנה המרושעת, שהביאה למותה של מייגן. היא לא עשתה, מתברר, משהו לא חוקי.

הפרשה עוררה רעש לא קטן בארה"ב. במדינת מיזורי החליטו לעשות מעשה ולחוקק חוק המגדיר את ההטרדה באמצעות האינטרנט כעבירה שעונשה עד 90 יום בכלא ו-500 דולר קנס. אבל האם חקיקה שלאחר מעשה היא התשובה?

תופעת ההטרדות באמצעות האינטרנט מוכרת זה זמן רב. אבל צמיחתן של הרשתות החברתיות נותנת כעת למטרידים לא רק זירה חדשה לפעולה - אלא גם מאפשרת להם לפגוע בגולשים בדרכים רבות וקשות מבעבר. אם פעם הרשת הייתה רק אמצעי ליצירת קשר, שיימשך בעולם האמיתי, לטוב או לרע, הרי שהיום מתקיימות מערכות יחסים מורכבות באינטרנט עצמה. מערכות יחסים שכוללות לא פעם אלימות מילולית, לחץ נפשי והשפלה.

עו"ד חיים רביה - מומחה למשפט ולאינטרנט וראש קבוצת האינטרנט במשרד עורכי-הדין "פרל, כהן, צדק, לצר" - מתנגד לחקיקה בתחום. לדבריו, מסוכן לקחת מקרים קיצוניים ולחוקק לפיהם חוקים. יש מקרים, מסביר רביה, שבהם אין טעם לחקיקה, וצריך להשאיר את הדברים לתחום הגינוי הציבורי. לדבריו, הבעיה העיקרית במקרה המסוים הזה היא היכולת להוכיח קשר סיבתי בין מעשי המתחזה לבין ההתאבדות. ייתכן, למשל, שמייגן מאייר סבלה מהצקות נוספות, והן שהביאו להתאבדותה. בנוסף, צריך להוכיח שהמתחזה היתה מודעת לאפשרות שמעשיה יביאו לתגובה קיצונית - לא משהו שקל לעשות בבית המשפט.

הצד השני של Facebook

כמו אצלנו, ואולי בכל העולם המערבי, גם באמריקה קיים חשש (שלא לומר דמוניזציה) מהאינטרנט. משהו במדיום הזה - שנראה כל-כך חופשי, לא ניתן לשליטה ופרוץ - מפחיד את כולם. ההתפתחות המהירה שלו, המגמות שמתחלפות בקצב של החלפת גרביים אצל בכיר בגוגל, ובעיקר הצלחתן המסחררת של הרשתות החברתיות, רק מוסיפים עוד שמן למדורה.

התחושה הרווחת כיום היא, שמעט הפרטיות שהגולשים עוד נהנו ממנה בעבר ברשת צנחה לאפס. Facebook, הרשת

החברתית הלוהטת ביותר כיום (יותר מ-200 אלף ישראלים כבר נרשמו אליה) מביאה את העניין לשיאים חדשים, שכן משתמשי הרשת מזדהים כמעט תמיד בשמם האמיתי.

רבים מהגולשים הללו חושפים מידע אישי מפורט בפרופיל שלהם ב-Facebook, מתוך הנחה מופרכת, שרק כמה עשרות חברים קרובים ייחשפו אליו. אלא שהעובדה שלכל אחד מהחברים הללו יש עשרות חברים משלו, הופכת את המידע ה"אישי" הזה לציבורי יותר מאי-פעם.

כך, גם מישהו שלא שמענו עליו מעולם - חבר של חבר של חבר - יכול להיכנס לפרופיל שלנו ב-Facebook ולקרוא מה מצבנו האישי, במה ובמי אנו מתעניינים והיכן אנו גרים ועובדים.

אם מישהו מבקש משום מה לפגוע בנו, הוא לא צריך יותר מזה: המידע האישי שפרסמנו ורשימת החברים ב-Facebook יאפשרו לו להפיץ עלינו "שמועות" ושקרים ולהשפיל אותנו לעיני החברים הקרובים.

האם יש לחוק הישראלי תשובה למערכות יחסים בעייתיות באינטרנט? עו"ד רביה קובע, כי בניגוד לתחושה הרווחת, הרשת אינה מקום פרוץ, ומסביר שהחקיקה הישראלית מציעה פתרון גם לבעיות המתעוררות בעולם הווירטואלי. כך, למשל, החוק למניעת הטרדה מאיימת מ-2001 נועד להרתיע מפני "הטרדה של אדם בידי אחר בכל דרך שהיא, או נקיטת איומים כלפיו בנסיבות הנותנות בסיס סביר להניח, שהמטריד או המאיים עלול לשוב ולפגוע בשלוות חייו, פרטיותו או חירותו של האדם, או כי הוא עלול לפגוע בגופו‭."‬ רביה מדגיש שהחוק הזה אמור להגן גם על גולשי האינטרנט מפני הטרדה.

לתבוע או להתעלם

ריקי כהן, מנהלת הקהילות באתר ‭,ynet‬ נחשפה בעצמה להטרדה כזו מצד גולש, שביקש לנקום בה לאחר שמחקה מסרים שלו מפורום. הגולש לא הסתפק במיילים ובפוסטים בקהילות, אלא הקים אתרי נאצה מיוחדים שהוקדשו לכהן, עיוות תמונות שלה בפוטושופ ופרסם אותן, ואף איים על חייה במסגרת שלל המסרים ששיגר לכל עבר. כהן פנתה לבסוף למשטרה והתלוננה נגד הגולש בעקבות ייעוץ משפטי, שקבע, כי במסריו יש איומים ממשיים והוצאת דיבה.

אלא שיערה ויצמן, מנהלת מחלקת תוכן גולשים של פורטל ‭,MSN‬ טוענת, כי המשטרה לא ממש יודעת להתמודד עם מקרים כאלה. היא מספרת על גולש מסוים שהחליט כי גולש אחר הוא פדופיל, ויצא למסע נקם נגדו במסגרת קהילות האתר. בין היתר פירסם המטריד את תמונתו של הקורבן וכתב באמצעות ה"ניק" שלו (כלומר, הכינוי שבו השתמש הקורבן ברשת) פוסטים בעלי אופי מיני.

ויצמן מספרת, שאנשי האתר סייעו לגולש ככל יכולתם והציעו לו להגיש תלונה במשטרה, אולם התלונה נסגרה "מחוסר עניין לציבור‭."‬ כעת הגולש המוטרד מגיש תביעה אזרחית נגד האיש שהתעלל בו, תהליך ארוך ויקר.

לפי ויצמן, הדרך המערכתית להתמודד עם מטרידים כאלה היא חסימה של המשתמש, מהלך לא פשוט טכנית. המוטרדים יכולים גם לפנות למשטרה, לאסוף צילומי מסך כדי שיהיו הוכחות להטרדה, ואם אין ברירה - להגיע לתביעה אזרחית. במקרים לא קיצוניים הדרך הכי יעילה היא פשוט להתעלם, כדי שלגולש הפוגעני לא תהיה מוטיבציה להמשיך.

לדברי ויצמן, דווקא הקהל המבוגר הוא הפגיע יותר להתנכלויות באינטרנט. הנוער כבר מפוכח ומכיר את הרשת, ויש היום אפילו הדרכות בבתי הספר כיצד להיזהר בגלישה. הגולשים המבוגרים, לעומת זאת, לא תמיד מודעים לסכנות, מפרסמים בתמימות פרטים אודות עצמם, ונפגעים.

השכנים סוגרים חשבון

 אין ספק, חייו של המטרידן הסדרתי קלים היום משמעותית מאלה של אבותיו הרוחניים בעידן הטרום דיגיטלי. ההשקעה בשליחת המוני מיילים ומסרים קטנה משמעותית מזו שנדרשה בעבר, באמצעות שיחות טלפון, מכתבים ושאר אמצעי

תקשורות מיושנים. גם ההתחזות מעולם לא הייתה פשוטה יותר.

לדברי עו"ד רביה היא גם לא מהווה עבירה בפני עצמה: החוק קובע, כי התחזות לבעלי תפקידים מסוימים - עובד סוציאלי למשל - היא עבירה, אבל התחזות ל"שוקי השולט" מפתח תקווה או "יקי התותח" מטבריה אינה עבירה.

לעומת זאת, שימוש בזהות הבדויה כדי להשיג משהו במרמה, זה כבר סיפור אחר - כאן אין בעיה לתבוע. גם במקרה שבו מערכת היחסים הופכת למציקה ומטרידה, לחוק יש תשובה.

גם לשכנים של מייגן מאייר ולורי דרו הייתה תשובה. בזמן שהמחוקקים חיפשו פתרון למצב בניסוחים ותקנות, יצאו התושבים למלחמה נגד לורי דרו ובעלה בכל אמצעי שרק יכלו. במחווה של צדק פיוטי השתמשו השכנים לשם כך באותו כלי שלדעתם גרם למותה של מייגן: האינטרנט. הם פרסמו ברשת את כתובתם, מספרי הטלפון, כתובת המייל ותמונותיהם של בני הזוג דרו בבלוגים דוגמת ‭,rottenneighbor‬ המוקדש לדיווח על שכנים בעייתיים.

הם הטרידו טלפונית בעלי עסקים שעבדו עם העסק המשפחתי של בני הזוג דרו. וזה לא הכל: לילה אחד הגיעה למוקד החירום המשטרתי שיחת טלפון בה נטען כי אדם נורה בבית משפחת דרו - מה שהביא להקפת הבית בניידות משטרה באמצע הלילה.

וכך, בזמן שהחוק לא ממש יודע איך לטפל במעשה המפלצתי של הגברת דרו, השכנים שלה מתמודדים איתו באמצעות נידוי וגינוי חברתיים - אולי האמצעים היחידים במקרים כאלה.