הצנזורית לוינוגרד: תידרכו כאילו זה בט"ש בעזה

"מבחינתי", אומרת הצנזורית הצבאית הראשית, "עברנו רף אדום. לאורך השנים הצנזורה קוצצה ב-50 אחוז כוח אדם. כשהיינו 70, היו שלושה, אולי ארבעה עיתונים כתובים, וזהו. היום יש אינטרנט, טלוויזיה, רדיו ומקומונים, ועכו-נט - שבכלל לא ידעתי שהוא קיים, עד שלא טיפלתי בו במלחמה - ואנחנו 28 אנשים, בלי מילואים. זה בלתי אפשרי. אי אפשר לצפות מהצנזורה לעשות יותר".

"האם אני יכולה להגיד שהצנזורה יודעת לעבוד מול כתבים זרים?", שואלת תת-אלוף סימה ואקנין בעדותה בוועדת וינוגרד - ועונה מיד: "לא. נקודה. לא. אין לי יכולת. אני אגיד לכם את האמת, אפילו מספר טלוויזיות אין לי בשביל לראות במקביל את כל הדברים. אני הפעלתי אנשים מהבית, צנזורים מהבית: תשבו ותעשו לי טובה, שב אתה על SKY ושב אתה על FOX ותתקשר אם יש בעיה, כי אנחנו לא ערוכים לטפל בהם".  

• מסמך: עדות הצנזורית בוועדת וינוגרד
• מיוחד: דו"ח הביניים שטלטל את ישראל
  

תת-אלוף ואקנין מודעת היטב לתחושות הציבור, לפיהן הצנזורה נכשלה במלחמת לבנון השנייה. היא מצרה על כך, אך בהחלט לא מסכימה עם הרוח הכללית.

"יש פער קשה מאוד - שאני חייבת להגיד לכם, אני לא יודעת איך לגשר עליו - בין התדמית שנוצרה לזה שהצנזורה קרסה והכל היה בתקשורת ויצא ונעצרו מבצעים וחיילים נפגעו וכו' וכו', לבין המציאות", כך תא"ל ואקנין בעדותה, שמתפרסמת היום (ב'). "השאלה שלי, זה לא מה חושב הציבור - למרות שכואב לי שהוא מרגיש ככה, אבל זו לא השאלה. השאלה היא מהם יעדי ההסתרה, והאם הצלחתי לשמור. וזה מדד חיצוני שנקבע לי על-ידי מחלקת ביטחון מידע, והוא בדק אותי. והשורה התחתונה - גם מהתחקיר שלנו שהוא רק על התקשורת, וגם מהתחקיר של מחלקת ביטחון מידע - רוב מכריע של יעדי ההסתרה, נשמרו".

ובכל זאת, הצנזורית מוצאת נקודות טעונות שיפור, בהן היא רואה כישלון. הכוונה

 לאותם מקרים, בהם המידע לא סתם דלף לכתבים, אלא הועבר אליהם בצינורות המקובלים - "ברשות ובסמכות", כהגדרתה. "אני חושבת שבמידה מסוימת, לא כל-כך הבינו שעברנו למלחמה. המשיכו לתדרך, כאילו אנחנו בעוד איזה סוג של פעילות בט"ש כמו שקורה בעזה, שמתדרכים ברמה של גבעתי נכנס מפה ו(גדוד) 51 נכנס משם. במלחמה עמימות זה הכוח שלנו, זה עליונות המידע - ופה במידה מסוימת, קצת איבדנו את זה".

בעדותה בפני חברי ועדת הבדיקה למלחמת לבנון, סיפרה תא"ל ואקנין על מה שהתרחש מאחורי הקלעים של התקשורת בחירום. "כתב התקשר אלי, ידע שאני לא אאשר לו את זה - הוא רק רצה להראות לי שהוא יודע. הם נורא מתגאים במקורות שיש להם בתוך צה"ל. אבל הדברים היותר פשוטים של פעילות, לאיפה הולכים, חטיבת הצנחנים פה, גולני שם - זה דברים שיצאו מתדריכים של צה"ל, משיחות רקע. חילקו להם מפות, אני שלחתי מסמך ואמרתי: חברים, כל דבר שאתם אומרים שם, אתם אחרי זה מתדרכים את התקשורת, זה יוצא - אני לא יכולה לעצור את זה". בעבר, העידה הצנזורית, זה לא היה כך. "לפני שיצאנו מעזה, לגבי פעילות בדרום הפעלנו רף יותר קשה".

תמיד הלכו עם חופש הביטוי

הצנזורה, סיפרה תא"ל ואקנין, עובדת מכוח הסכם בין התקשורת לשר הביטחון. "במדינת ישראל בחרו את הדברים הכי סודיים של המדינה, לשמור בהסכם הבנות בינינו לבין כלי התקשורת. למונח הזה

 של 'הסכם הבנה' יש משמעויות בהתנהלות היום-יומית ... לאורך השנים היו חמישה הסכמים שונים - כל הסכם שנכתב מחדש ונחתם מחדש, הלך בדרך כלל לטובת חופש הביטוי במדינת ישראל. שזו זכות יסוד, ואני האחרונה שאערער על חשיבותה, חד-משמעית. אני חושבת שבמדינה דמוקרטית, מן הראוי שהדבר הזה יהיה כמו שהוא. עדיין חשוב להבין, שכגוף סטטוטורי, רק בכוח שלנו נגסו עם השנים. לא נגסו בכוח של העיתונות".

חלק מהעדות הוקדש למהפכה שחולל האינטרנט בתחום החדשות בשגרה ובחירום, ובפרט לנושא הטוקבקים - תגובות הגולשים. "ראיתי שיש חוק בבריטניה או משהו כזה, שבזמן חירום אוסרים טוקבק או לפחות מנסים להעביר חוק כזה", סיפרה ואקנין. "אני לא שולטת בזה, ביקשתי שיבדקו לי את זה. אני לא יודעת איך אפשר לטפל בנושא בישראל. איך אני יכולה לטפל באמא שקיבלה אס-אם-אס מהבן?" הצנזורית הזכירה שכדי למצוא כותב טוקבק, יש לאתר תחילה את הרשת שלו ואת כתובת האיי-פי של המחשב בו הוא משתמש. "מי עושה את זה במדינת ישראל?", תהתה.