הולך עם הלב
עמיר לב לא חושב שהוא זה שירים את מורל העם וגם לא שישנה פה משהו. במקום זה הוא מעדיף להמשיך ליצור שירים אמיתיים ולנסוע עם יובל בנאי בהרים
בבית בגליל יושבים עמיר לב ויובל בנאי, מנגנים ומשקיפים על הנוף. בשנתיים האחרונות לב החל בכתיבה, סינון ובחירה של שירים לקראת אלבומו הבא. בנוסף, יצר קשר עם בנאי, אותו גם יארח מחר (ד') בהופעתו שבמועדון הזאפה בתל-אביב. לב, כך מסתבר, מעורב גם בתקליט העתידי של בנאי.
"יובל הוא אחלה בנאדם, אחלה אבא והוא חבר שלי", לב אומר בחיוך ומספר ל-ynet, "באלבום החדש שלו יש כמה טקסטים שכתבתי, הייתי מעורב בתהליך של האלבום ואני מת על מה שיובל מייצר. עכשיו שנינו גם גרים בגליל, אנחנו מנגנים הרבה ביחד ומדי פעם גם מופיעים".
לב המוכשר מספר כי סיים לכתוב את אלבומו המתקרב, שייצא כחמש שנים לאחר האחרון. "לקח לי המון זמן הפעם", הוא לוקח נשימה ואומר בקולו העמוק והמוכר, "בקרוב אתחיל לעבוד על ההפקה יחד עם אמיר צורף. אני גם מתחיל להכניס להופעות הקרובות שירים חדשים.
לקח לו המון זמן. לב בגליל (צילום: שאול גולן)
"אתמול ליובל ולי הייתה נסיעה", ממשיך לב, "רצינו להתאוורר בהרים. הוא השמיע לי עוד שירים שלו ואני השמעתי לו את הסקיצות שלי. הבנתי ששני האלבומים האלה הם אלבומים של מקום. הרבה זמן לא שמעתי אלבומים עם אופי שכזה או שאולי הם יצאו ולא שמתי לב.
"בשירים החדשים יש הרבה ממה שקורה פה וזו הייתה הכוונה שלי. הפריע לי שקורים כל כך הרבה דברים ואני, בשירים ובהופעות, רק מספר על הרגעים הקטנים שלי. אני באמת מרגיש שאי אפשר לשיר רק על בוקר טוב, על 'היא אוהבת' או על אהבה. בייחוד לא פה, אולי בהולנד כן. ואני לא מדבר רק על פוליטיקה ומלחמה אלא גם על הסביבה שלך".
ואיך לדעתך יקבלו את זה?
"פעם, כשהייתי מביא אלבום לחברת תקליטים, היו אומרים לי: 'בונא, עוד פעם לאונרד כהן' או 'זה נורא עמיר לב'. ועכשיו, כשהשמעתי כמה מהשירים פה ושם, דווקא קיבלתי תגובות אחרות. אמרו שהשירים לא ממש מתאימים לכל מה שעשיתי עד כה. אני לא מרגיש שהשתנתי אבל כן העפתי המון שירים שהיו כתובים טוב אבל לא היו אמיתיים. המשכתי שלוש שנים עד שהגעתי לעשרה שירים, וכנראה שגם הפסדתי כמה להיטים. אבל זה לא היה אמיתי, ויתרתי על זה בקלות".
זו האמת שלי
מזה שנים שלב (45) ידוע בהיותו אחד שמופיע בתדירות אדירה. מועדונים או פאבים קטנים מעושנים וחשוכים, לב נמצא שם עם הגיטרה והמגבר. במהלך המסע בין עמדה אחת שנייה, הוא מסתכל אחורה, שואל את עצמו מה מוביל אותו ומה טומן לו העתיד. "זו שאלה שאני צריך לשאול את עצמי", הוא אומר, "כי אני לא מובל, אין אנרגיה שמובילה אותי, אלא אני בעצמי. חשבתי על זה לראשונה לפני כמה שנים: אני הולך לשיר לאנשים, אני כותב את השירים ושר אותם. אז זו לא הופעה, אני לא מופיע. ברגע שהבנתי את זה, אז ההופעות הפכו לחיים שלי. זה אולי נשמע קצת פתטי, אבל ככה זה.
"חוץ מזה, לא מדובר פה בזמר גדול", הוא אומר, "חצי מהשירים אני בכלל מדקלם, וברגע שאני ארגיש שמשהו עובד בצורה שגרתית, כמו מכונה, זה ישעמם אותי. אני לא אוכל לעשות את זה. כמו ילד קטן, אני אשאר בבית".
אז אולי בחמש השנים האחרונות אלבום חדש לא יצא לנו לראות מכיוונו של לב, אבל טקסטים דווקא כן. בקיץ שעבר, בשיאה של מלחמת לבנון, כתב לב בעיתון "ידיעות אחרונות" מאמר קצר ומרגש עד דמעות. לב סיפר על עולה חדש מרוסיה שפגש בצפון, שמתקשה לשרוד בתנאי המלחמה. בתוך הסיפור הוא הצליח להדגיש את הקלות שבה ראשי המדינה לא באמת ראו את המצב כמו שהוא ולא הסתכלו על חייהם של פשוטי העם. יחד עם זאת גם סיפר על ארגוני מוזיקה מסוימים שהציעו לו כסף על מנת להופיע במקלטים.
לב כתב אז: "הסברתי שעמיר לב זה הדבר האחרון שיעלה את המורל של אנשים שפשוט לא היה להם לאן לברוח ונתקעו במקלטים בלי מזגן".
"כמעט אף פעם לא יצא לי להסתכל על זה", מסביר לב על תעשיית המוזיקה,
"זה כל כך גדול והכל נע בין בידור למוזיקה. יש כאלה שבפירוש באים לבדר אותך וזה לא משהו רע אבל הקצה השני הוא אנשים ששרים את עצמם או חומרים של אנשים אחרים, וזו מוזיקה, בלי הרבה תפאורה.
"יש מקום לכולם אבל ברור שהחלק הגדול זה המכנה המשותף הגדול ביותר והוא כמובן – כסף. מצד שני, כל המכנה המשותף הגדול של המדינה הזו הוא כסף. אז למה שפה יהיה שונה? קטונתי מלמחות על משהו. אני רק מקווה שאני לא ככה וגם לא אנשים שמסביבי".
ובתוך כל זה, יש היום למוזיקה ולאמנות את הכוח לשנות?
"אין לה בכלל. זה לא יכול לשכנע כי יש פה איזשהו קו, איזושהי דרך חיים שאנשים סיגלו לעצמם ובחרו להסתכל על דברים מסוימים ולרדוף אחרי דברים במידי. בסופו של דבר, מגיע לנושאים האלה שישירו עליהם. אבל לשנות? אני לא מאמין שאחד כמוני יכול לשנות. הדבר היחידי שאני יכול לעשות זה לכתוב קצת על מה שאני רואה. זו האמת שלי".
