לעג לרש

פרסי ראש הממשלה ליצירה בתחום הספרות העברית יוענקו השנה ל-14 זוכים, בהם הסופר אהרן מגד הזוכה בפרס זו הפעם השלישית. הפרסים, המוענקים משנת 1969 לכותבים בשפה העברית, נוסדו במטרה להוקיר את היצירה הספרותית המקורית ולעודד מצוינות בכתיבה. סכום הפרס, שניתן על מכלול יצירה, הוא 65 אלף שקלים, ובוועדת הפרס בראשותו של אורי ברנשטיין ישבו השנה פרופסור זיוה שמיר והסופרת יהודית קציר. את הליך הבחירה ליוותה קרן כרמל, המנהלת בפועל של המחלקה לספרות במנהל תרבות.  

אהרן מגד. זוכה בפעם השלישית (צילום: גלעד קוולרצ'יק)

רשימת הזוכים כוללת את המחזאית גורן אגמון, המשוררים משה דור, גלעד מאירי, דבי סער, ליאת קפלן ושלמה אביו, סופרת הילדים נירה הראל והסופרים רות אלמוג, יואל הופמן, יוסי אבני לוי, סוזן אדם ותמר גלבץ. כן יוענק פרס לעורך הספרות זיסי סתווי.

מישהו משלם לך

"בתנאים שבהם אני מצוי היום, הזכייה משמעותית מאוד", אומר אהרן מגד בראיון ל-ynet בעקבות הזכייה. בגיל 87 מתוודה אחד הסופרים המרכזיים בספרות העברית כי "יש לפרס ערך חומרי והוא מהווה תוספת חשובה למי שחי, כמוני, מפנסיה עלובה של עיתון 'דבר', שהיא למטה מהשכר הממוצע במשק ואינה מספיקה לדבר. אני מקבל מעט תמלוגים כי הספרים שלי כבר לא נפוצים כמו שהיו".

מגד מציין מדינות שונות שבהן תומכת המדינה באופן שוטף ביוצרים ובכלל זה סופרים ומשוררים. "יש פרסי הוקרה לעשייה ויש הקצבות שמאפשרות ליוצרים להתקיים", הוא אומר. עם זאת, מבקש מגד להדגיש כי למעשה הספרות אין דבר וחצי דבר עם רווחים חומריים. "מה לכל העניין הזה ולספרות?", הוא אומר, "אין סופר או משורר רציני שכותב מתוך המניע הזה והעובדה היא שמשוררים רעבים ללחם ממשיכים לכתוב וכך היה מאז ומעולם. היום קיימת התופעה של רבי מכר ואנשים שיכולים להתעשר מכתיבה, אבל מדובר בדבר די חדש, במיוחד אצלנו. בסופו של יום רק מתי מעט ולא תמיד הטובים ביותר עושים מהמילה הכתובה רווח".  

מה הפתרון בעיניך? אולי קצבת תמיכה ממשלתית ביוצרים?

"נניח שהממשלה תעביר חוק שיקצה לסופרים ומשוררים הקצבה חודשית. האם זה יקדם את היצירה? לא בטוח, אבל זה בהחלט יכול לתת שקט. אגב, לא כל מי שיש לו שקט כותב טוב. לפעמים, זה דווקא להיפך, אנשים במשברים שכותבים יצירות מופת. ביאליק כתב על משורר העוני, זוכרת? זה הדימוי המקובל. על פי רוב אנחנו רעבים וזה נכון גם להיום. עניין העושר החומרי והרוחני אינו מקביל או מושפע האחד מהשני, אבל לחיות צריך. לא על האות הכתובה יחיה האדם. כתבו על זה לפני, אם אין כסף אין תורה. אפשר לתרגם את זה לזמננו ולמנת חלקם של סופרים ומשוררים".

כבר אי אפשר לטעות

המחזאית גורן אגמון, שמקבלת השנה את הפרס לראשונה, מודה לחברי ועדת הפרס ואומרת: "בדרך כלל מקבלים את הפרס הזה בעיקר משוררים וסופרים. אחוז המחזאים קטן. אולי בגלל שאנשים לא הפנימו שכתיבת מחזאות קשה לא פחות מספרות. פרסים הם הכרה של הממסד בעשייה וגם המענק הכספי מחזק".

גורן אגמון. מציאות אכזרית שמאיימת על כולנו

אגמון מתייחסת לדבריו של מגד ואומרת, "זה איום מתמיד. מגד נגע בנקודה שמרחפת מעלי כמו ענן שחור.

זו מציאות מאוד אכזרית שמאיימת על כל מי שעוסק באמנות הכתיבה וביצירה בכלל. בדרך כלל אנחנו אפילו לא מעזים לדבר על זה, כמו חשש מעין הרע. תמיכה באמנים היא דבר שמקובל בעולם כולו, אצלנו זה לא קיים. זה הולך ביחד עם הקיצוצים המטורפים האלה כל שנה מחדש.