עזמי בשארה ויגאל עמיר נכנסים לחוקה

מה הקשר בין עזמי בשארה ליגאל עמיר? התשובה פשוטה ומפתיעה: שניהם יהיו כנראה חלק מחוקתהּ של מדינת ישראל בעקבות שני חוקים נקודתיים, שאת קיומם ניתן לייחס לכל אחד מהם.

הכנסת אישרה אתמול (ד') בקריאה טרומית את הצעת החוק המכונה "חוק יגאל עמיר". על פי ההצעה, נשיא המדינה לא יוכל להעניק חנינה או לקצוב את עונשו של מי "שרצח ראש ממשלה ממניעים פוליטיים-אידיאולוגיים". החוק מנוסח אמנם באופן כללי וכוללני, אבל כמה רוצחים כאלה יש? נכון, רק אחד. יגאל עמיר שמו. הסעיף לא יחול על רוצחיו של שר או אישיות בכירה אחרת, ואף לא על רוצחי ילדים.

הח"כים משריינים עצמם לדעת

אם כך הדבר לגבי חקיקה רגילה, קל וחומר לגבי חוקי היסוד. הקלות הבלתי נסבלת שבה מציעים אצלנו תיקונים לחוקי יסוד צריכה להטריד דווקא את הכנסת. פרט להצעת חוק זו, עומדת בימים אלה לדיון בכנסת הצעה אחרת, הפעם לתיקון חוק יסוד: הכנסת. לפי הההצעה, מי שנסע למדינת אויב ללא היתר לא יוכל להיבחר לכנסת.

ברורה כמובן כוונת החוק, והיא למנוע מח"כים ערביים שנוסעים למדינות ערב ללא היתר להיבחר לכנסת ישראל. אלא שבמקרה הזה, כדאי לזכור גם כי מי שנותן היתרים לנסיעות כאלה הוא שר הפנים, שהוא חלק מהממשלה ומהרשות המבצעת. מדובר אפוא בהצעת חוק שאיננה רק הצעה "תפורה", אלא הצעה שלפיה הממשלה היא זו שתקבע - באופן עקיף - את הרכבו של בית המחוקקים.

מי שמפעיל את המנגנון של פסילת הח"כים בשל נסיעה ללא היתר הוא שר הפנים, ובכך הוא משפיע על השאלה מי יהיה חבר כנסת. אם רוצה הכנסת לקבוע מנגנון סינון לבית המחוקקים, השליטה על המנגנון צריכה להיות בידי הכנסת ובידי גוף שיפוטי, אך לא בידי הממשלה.

הצעת החוק בעניינו של יגאל עמיר אפילו משריינת את עצמה, כך שניתן יהיה לשנות את הסעיפים הרלוונטיים רק ברוב של 80 ח"כים. כלומר רוב רגיל של הכנסת היום מונע מהכנסת של מחר את שינוי החוק. חוק יסוד: הנשיא כולו, אגב, לא משורין בכלל. מה שאומר שאפשר לבטל כליל את מוסד הנשיאות, באמצעות ביטולו של חוק יסוד: הנשיא.

ביטול זה נעשה בחקיקה של חוק יסוד וברוב רגיל של ח"כים הנוכחים ברגע ההצבעה במליאה. מעניין מה יהיה דינם של הסעיפים המשוריינים, שעל פיהם לא יכול הנשיא לתת חנינה ליגאל עמיר, אם לא יהיה קיים בכלל נשיא שיש לו סמכות חנינה...

• הכותבת הינה מומחית למשפט חוקתי מהמסלול האקדמי - המכללה למינהל