מאז שנפגעה לי השמיעה בחורות מתות עלי
כשבחורה מספרת לי את כל סיפור חייה בדייט ראשון, בגלל שאני לא שומע כלום אני מאוד מתאמץ להקשיב, ונראה שממש אפשר לראות על הפרצוף שלי עד כמה. זה מאמץ עילאי, נפשי ופיזי, ובאמת פה ושם אני מצליח לקלוט איזשהו פירור של מידע
בקיצור, נהייתי כבד שמיעה למען המדינה.
ושלא תחשבו שזה משהו רע. אני בכלל מאמין ששמיעה טובה זה סוג של נכות. הרי 90% מהצלילים שיש היום בעולם הם רעש מעצבן שאנחנו לא באמת מעוניינים לשמוע. כשאתה כבד שמיעה אתה מסנן את רוב הרעשים האלה, אתה נרדם מצוין אפילו בהופעת איחוד של מטאליקה. הצלצול המטריד של השעון המעורר כבר לא מאוד מטריד את שנתך בשש בבוקר, אלא משתלב בעדינות בתוך החלום עד שאתה באמת מרגיש בשל להתעורר וללכת לעבודה, לקראת הצהריים. וכשהבוס צועק עליך ששוב איחרת ושאתה מפוטר, זה גם לא נורא כל כך כי אתה לא ממש שומע מה הוא רוצה ולמחרת חוזר לעבודה (באיחור, כרגיל). והכי חשוב, בעיית שמיעה זה דבר נהדר בכל מה שקשור ליחסים עם בחורות.
מכווץ את העיניים ומנסה לעקוב אחרי תנועות השפתיים
קודם כל, גיליתי שמאז שאני כבד שמיעה בחורות תופסות ממני אחד ש"יודע להקשיב". כשבחורה מדברת איתי ומספרת לי את כל סיפור חייה בדייט ראשון, בגלל שאני לא שומע כלום אני מאוד מתאמץ להקשיב, וכנראה שממש אפשר לראות על הפרצוף שלי עד כמה. אני מכווץ את העיניים ומנסה לעקוב אחרי תנועות השפתיים שלה, מנסה לכוון את האוזניים לזווית שתקלוט את גלי הקול שלה באופן המקסימלי תוך סינון של כל שאר ההפרעות האקוסטיות בפאב. זה מאמץ עילאי, נפשי ופיזי, ובאמת פה ושם אני מצליח לקלוט איזשהו פירור של מידע ממה שהיא אומרת. והיא, כל מה שהיא יודעת זה עד כמה אני מתאמץ, וזה ממש מרגש אותה שמישהו חושב שזה כל כך מעניין מה שהיא מספרת. אז כבר יש לי נקודת זכות גדולה מאוד אצלה.
פעם, כשעדיין הייתי כבד שמיעה חסר ניסיון, לצערי הייתי מאבד את נקודת הזכות הזאת ברגע שהיא היתה עוצרת את הסיפור ושואלת אותי פתאום משהו. לא הייתי שומע את השאלה, אבל אני מניח שהיא רצתה לדעת מה דעתי על אירוע זה או אחר מתוך הביוגרפיה שלה. אז הייתי מגמגם בבושה שלא הבנתי בדיוק מה היא אמרה והייתי נחשף במומי ובצביעותי. זה פחות או יותר היה שורף את הערב. אבל לאט לאט למדתי והחכמתי, והיום כשבחורה מפנה אלי שאלה כזאת, למרות שלא שמעתי כלום, אני שולף את התשובה האולטימטיבית לכל מצב:
"השאלה האמיתית היא עד כמה את מאמינה בעצמך".
לוקח לה כמה שניות להבין מה זה קשור למה שהיא אמרה. היא מסתכלת עלי במבט קצת עקום לרגע, כאילו זה הדבר הכי טיפשי שיכולתי להגיד, אבל לאט לאט המבט העקום הולך ומתיישר, עד שפתאום היא מתחילה לחשוב שבעצם אולי אמרתי משהו מאוד מאוד חכם. היא שוב אומרת לי משהו שאני לא מצליח לפענח לכדי מילים ומשפטים אבל נשמע בטון הכללי כמו סימן שאלה, אז אני שולף קלישאה נוספת שטובה בכל הקשר:
"את האמת רק את יודעת".
הפעם המבט שלה קצת פחות עקום. היא עדיין לא יודעת איך זה קשור לנושא השיחה, אבל הפעם היא נותנת לי יותר קרדיט. זה נשמע לה הגיוני שאת האמת רק היא יודעת, לא משנה באיזה הקשר. היא מחייכת אלי חיוך מלא הערכה.
הלילה נמשך, ושנינו כבר שיכורים, וגם בפאב הגבירו קצת את המוזיקה כנראה, כי נראה כאילו אף אחד מסביבי ממילא לא שומע אף אחד אחר. באיזשהו שלב יוצאים משם לבית שלי או לשלה. מכאן ואילך יש פחות דיבורים ויותר מעשים, וגם כאן העדר חוש שמיעה לא מהווה חסרון משמעותי.
אני חייב לזיין ממש טוב כדי שהיא תוציא גניחות רמות
במהלך הסקס אני משתדל לקרב את האוזן שלי כמה שיותר קרוב לפה שלה כדי לשמוע את הגניחות. אני חייב לזיין ממש טוב כדי שהיא תוציא גניחות מספיק חזקות בשביל שאצליח לשמוע אותן, אז זה מוציא ממני את המיטב, ובנוסף לכל היא חושבת שאני מאהב רגיש ומוצלח. אני נרדם אחרי זה כמו מלך, מתעלם לחלוטין מהעובדה שהדירה שלה ממוקמת על דרך נמיר ואנחנו פחות או יותר ישנים בתוך האוטוסטרדה. בבוקר אני מתעורר לבד, ומגלה פתק:
"ניסיתי להעיר אותך ולא הצלחתי. הייתי חייבת ללכת לעבודה. תודה על הלילה הנפלא. מעולם לא הייתי עם מישהו שיודע להקשיב כל כך טוב, ושמבין אותי ברמה רוחנית עמוקה יותר ממה שאני עצמי מבינה".
אני נזכר בהנאה בלילה הסוער ומודה לאלוהים ולצה"ל על המתנה שהעניקו לי.
לפנייה לכתב/ת 
