הספינינט ואנחנו
אי אפשר להתפלץ מהידרדרות מצב החינוך וההשכלה, ויום אחר כך להעלות על נס את תרבות השום-כלום בדמות התספורת של נינט. פרט לניפוח המניפולטיבי שעושה התקשורת לסלבריטאים דה-לה-שמאטע, מועבר כאן גם מסר פגום לציבור: לא צריך לעשות הרבה כדי להתפרסם
סליחה, אתם השתגעתם, ירדתם מהפסים?! מה זה השטויות האלה?! זו היתה התחושה שלי, ואפשר להניח של עוד רבים כמוני, כאשר כלי התקשורת התעקשו לעדכן אותנו בתספורת של נינט בסוף השבוע. אמנם כבר התרגלנו לקבל דיווחים שוטפים על "המאמי הלאומית" וקורותיה בעמים: מה לבשה, מתי חייכה, מה אכלה ועוד עניינים "חשובים". אבל הפעם היה זה באמת ציון דרך חדש של שפל תקשורתי ותרבותי נמשך.
על מה ולמה התנוססה תמונת ענק של נינט בעיתונים - גדולה ובולטת בהרבה מתמונות סמוכות של חיילי גולני השבים פצועים משדה הקרב ומתמונת נכה אומלל שקפא למוות? זה קרה כי נינט הסתפרה. אחרי הפוני והקארה הגיע שעתו של 'הקצוץ של המדינה' (אני מצטט) וזה היה אירוע שהצדיק לדעת העורכים את הפרסום הגרנדיוזי.
באופן כמעט אירוני, ובוודאי סמלי, מתחת לידיעה המרעישה על התספורת החדשה, הופיעה הידיעה המטרידה ש"תלמידי ישראל מובילים בעולם בשנאה לבית ספר". מי שלא רואה את הקשר בין הדברים, עיוור או תמים. לא בכדי הצעירים, שמתים על נינט, לא ממש מתים ללמוד.
מעבר לכך שפרסום התמונה והידיעה על הפארקאקטע תספורת נובע משיקול דעת עיתונאי מזעזע, ושיעבוד כל ערך מקצועי לטובת רייטינג זול, מדובר במעשה בלתי מוסרי בעליל. הגיע הזמן להגיד לברוני התקשורת שהם משחקים משחק כפול וצבוע. אי אפשר יום אחד להתפלץ מהידרדרות מצב החינוך וההשכלה, ומהתפשטות נגע הבורות והחומרנות (כתבה צנועה וסתמית על השביתה הנמשכת באוניברסיטאות נדחקה לעמודים פנימיים יותר, וזה אומר דרשני), ויום אחרי להעלות על נס את תרבות השום-כלום. כי פרט לניפוח המניפולטיבי שעושה התקשורת לסלבריטאים דה-לה-שמאטע, מועבר כאן גם מסר פגום לציבור. המסר הוא שלא צריך לעשות הרבה כדי להתפרסם.
נינט היא זמרת ושחקנית מתחילה שהרקורד המקצועי שלה לא מגיע לקרסולי הרקורד של עשרות אמנים ישראלים שהשיגו פי מליון ממנה - כמותית ואיכותית כאחד. פרסומה חסר התקדים לא בא בשל הישגיה המקצועיים יוצאי הדופן, ואפילו לא בשל פעילותה למען החברה. כזכור, 'ליידי די', הבריטית המלכותית והנאווה, שנחשבה למגה-סלאב, זכתה לפרסום עולמי בין השאר משום שסייעה לנדכאים ברחבי העולם ותרמה להקטנת הסטיגמה סביב חוליי האיידס. אצל הבריטים הסלב היתה "ליידי" תרתי משמע, ואילו אצלנו תואר האצולה הוא "מאמי"; כי בישראל תרומה ממשית לקהילה, לאמנות או למדע לא הכרחית כדי לזכות בפרסום רחב היקף. כדי להפוך לידוען (שזה משהו קצת אחר מ'אדם עם מוניטין') כל מה שנדרש זה יופי, חביבות וקמצוץ כישרון; וכמובן "להתגלות-עאלק", כלומר להיות מסומן על ידי התקשורת.
אני מודה, נינט באמת "מאמי". יש לה "לוק" סקסי, חיוך ביישני כובש וקול נעים. היא גם מקרינה חום אנושי וטוב לב. אבל אם זה מה שמספיק במדינת ישראל כדי להפוך ל-"הכוכבת", בהא הידיעה, אנחנו בצרות. מדוע להשקיע שנים בלימודים מפרכים (ובכלל זה לימודי משחק ושירה)? מדוע ליצור בעצמך ולהתאמץ להיות מקורי? מדוע להשתפשף ולפלס דרך? כשהכל אינסטנט ו"כזה כאילו", באמת אין צורך לטפח מערכת מפוארת של השכלה ועוד כמה מוסדות חשובים, שתובעים עבודה קשה ולא מביאים תהילת אינסטנט.
התחזית שלי היא שהבלון התקשורתי של נינט יתפוצץ בקרוב מאוד, ועוד לפני שהסינדרלה מקריית גת תפרע את הצ'קים השמנים מחברות הפרסום, היא תמצא עצמה תחת מתקפה תקשורתית. כשם שהתקשורת רוממה אותה ללא שום פרופורציה, היא גם תתעלל בה ללא שום פרופורציה. ככה זה בתעשיית הפרסום הכוזבת. בסופו של דבר נינט, כמו ידועני-מריונטה רבים אחרים, היא רק כלי משחק.
אני מאחל לבחורה החביבה הזאת שתשרוד את התהליך הזה, ואני מאחל לנו, כחברה, שנשרוד את תקופת הטמטום התקשורתי והתרבותי, בדרך לעידן השפיות.
פרופ' עוז אלמוג הוא מרצה בחוג ללימודי ארץ ישראל באוניברסיטת חיפה
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
