האפוס שעושה את ההבדל
רלף כייחלה, צלם קולנוע גרמני המתגורר בלוס אנג'לס, בחר בשון פן לאיש השנה שלו, הודות לסרט "Into The Wild". הנה קולנוען עם עמדה מוסרית ומסר, שלא פוחד להביע דעה
צפיתי באין סוף הקרנות השנה, סרטים דלי תקציב, עתירי תקציב, מקומיים, בינלאומיים, פיצ'רים ודוקומנטריים, ושמתי לב לנטייה של קולנוענים רבים להשאר נייטרליים לגבי כל סוג של קונפליקט - פוליטי, חברתי, דתי. לעיתים קרובות, קרובות מדי, הם מתמקדים בעלילה על מרכיביה, או במילים אחרות - באספקט הבידורי של העשייה.
Into The Wild. סרטים בלי נשמה מחמיצים את המטרה של יצירה קולנועית
לא יודע כמה פעמים שמעתי את המשפט: "רק רציתי להוציא את זה החוצה, לא רציתי לנקוט שום עמדה". מי שחושב כך מחמיץ, בעיני, את המטרה האמיתית של יצירה קולנועית. סרטים, צריך שתהיה להם נשמה.
לכן איש השנה שלי בקולנוע הוא שון פן. סרטו "Into The Wild" הדהים אותי. מאד אהבתי את הבימוי, את הביצוע. אבל יותר מכל אהבתי את העובדה שהיה שם קולנוען שלא פוחד להביע דעה, שבחר לעשות סרט לא אופייני להוליווד. קולנוען עם מטרה, עם עמדה מוסרית ועם מסר. זהו סרט שנוגע במשהו עמוק בתוכי, משהו שאני לחלוטין מזדהה איתו. זהו סרט על אידיאלים, מעשים ותוצאותיהם. זהו אם תרצו, סרט קטן, על דברים קטנים, אבל בסופו אתה יוצא ממנו עם תחושה של אפוס שעושה הבדל גדול.
לפנייה לכתב/ת 
פן בהפגנה נגד עיראק. לא פוחד לומר את דעתו
צילום: רויטרס
מומלצים
