הדרך לבית הלבן עוברת בשדות התירס של איווה

את תוצאות הסקרים המתפרסמים לקראת הבחירות המוקדמות הראשונות לנשיאות ארצות הברית, שייערכו באיווה ביום חמישי הקרוב, אפשר לזרוק לנהר המיסיסיפי החוצה את המדינה הזו מצפון לדרום. הבחירות במדינה זו דומות יותר לסיר צ'ולנט: אפשר לדעת מה נכנס, אבל אין כל דרך לנבא איזה תבשיל ייצא. זאת, משום שמדובר בשיטה אנכרוניסטית של בחירת צירים לוועידת המפלגה - במקום הצבעה אישית בקלפי.

באיווה מתקיים מירוץ צמוד בין שלושה מועמדים דמוקרטים - הילארי קלינטון, ברק אובאמה וג'ון אדוארדס, ובין שני רפובליקנים - מייק הקאבי ומיט רומני. הסקרים מנבאים שוויון בשני צדי המתרס, אבל מניסיון העבר - קשה להסתמך עליהם: ראו מה קרה לשני המועמדים המובילים ערב הבחירות באיווה לפני ארבע שנים, הווארד דין ודיק גפהרט, שהפסידו לג'ון קרי וג'ון אדוארדס.

המדינה השולית היא הקובעת

פחות משלושה מיליון תושבים חיים באיווה, ורק שני אחוזים מהם שחורים (בארה"ב כולה שיעורם באוכלוסייה הוא 20 אחוזים). הצרכים של תושבי המדינה אינם משקפים את אלה של המצביע האמריקני הממוצע. לכן, על פניו, לא ברור מדוע מועמדים לנשיאות במדינה שאוכלוסייתה מונה 300 מיליון תושבים, נאלצים לקיים מסע בחירות כמעט אישי בפני קהלים מצומצמים במדינה שולית וחקלאית במערב התיכון.

התשובה היא שאיווה היא המדינה הראשונה שבה מתקיימו בחירות מוקדמות - ולניצחון או להפסד באיווה תהיה השפעה פסיכולוגית על הבוחרים בכל ארה"ב - שלא לדבר על התורמים.

קלינטון בניו המפשייר. החלטה אסטרטגית מוטעית? (צילום: רויטרס)

בליל הבחירות יגיעו המצביעים הדמוקרטים והרפובליקנים לכינוסים מפלגתיים (המכונים באנגלית Caucus) כדי לבצע את השלב הראשון בבחירת הצירים לוועידות. בכל אולם יתאספו המצביעים בפינות, על פי שם המועמד שבו הם תומכים. על קולותיהם שלא יעברו את אחוז החסימה - העומד על 15 אחוזים - יאבקו תומכי המועמדים האחרים שכן עברו, וינסו להעבירם למחנה שלהם.

מצע פחות או יותר זהה

הנושאים ששולטים במערכת הבחירות הדמוקרטית הם, שלא במפתיע, חברתיים וכלכליים: מסים, תעסוקה, ביטוח לאומי, ביטוח רפואי. קשה לומר שישנם הבדלים משמעותיים במצעם של המתמודדים הדמוקרטים השונים. ההתלבטות הגדולה ביותר היא בין הניסיון שמציעה קלינטון - לשינוי שמבטיח אובאמה. ביניהם התברג ג'ון אדוארדס, הנהנה מבסיס כוח גדול באיווה, ומוכר את עצמו לאמריקה כמגן הנזקקים.

קלינטון - זה השם החם והמוכר ביותר במירוץ הדמוקרטי, ולכן גם התגובה בסקרים אליה הייתה מיידית לאחר שהכריזה בתחילת 2007 כי תתמודד. בעקבות הנסיקה הגדולה שלה בסקרים הארציים, שבהם פתחה פער של יותר מ-30 אחוזים על פני יריבה אובאמה, התקבלה במטה הבחירות שלה החלטה אסטרטגית להפסיק לנהל מערכת בחירות פנימית - ולהתנהל כאילו כבר זכתה במועמדות הרשמית לנשיאות. מסיבה זו, מטה הבחירות של קלינטון אינו מצפה לגדולות ונצורות מהצפוי להתרחש באיווה.

בדרך לבית הלבן החליטה קלינטון, שמוגדרת כשמאלנית בעיני יריביה הרפובליקנים, למצב עצמה במרכז המפה הפוליטית, תוך פזילה לעבר מחנה הבוחרים העצמאי והרפובליקנים המתונים מאוכזבי-בוש, במקום לפנות שמאלה, אל בסיס המפלגה הדמוקרטית. היא מיעטה בהצהרות ליברליות, כדי למנוע מהן לשמש כנשק תעמולתי נגדה בתשדירי הבחירות של הרפובליקנים.

בתחום המלחמה בעיראק והגרעין האיראני, נקטה עמדה נצית יותר, והבהירה שגודש הבעיות הבינלאומיות והפנימיות מצריך מועמד לנשיאות בעל ניסיון. אלא שלנוכח ההצלחות הצבאיות האחרונות ו הערכת המודיעין על איראן, ירד הנושא מראש סדר היום הפוליטי. עכשיו נראה שהחלטתה של קלינטון לפנות ימינה הייתה מוטעית. 

אובאמה באיווה. מפגשים אישיים עם בוחרים (צילום: רויטרס)

רוב הפרשנים הפוליטים בארצות-הברית הינם ליברליים בהשקפותיהם, ואינם חוסכים מקלינטון ביקורת. בימים אלה, ברק אובאמה הוא חביב התקשורת. בסקרים היא עדיין מובילה בפער של 18 אחוזים בממוצע, אבל במטה שלה בהחלט לא ישנים בשקט.

הקריסה של ג'וליאני, הזיגזג של רומני

איווה היא מדינה שבה הדמוקרטים הם מאוד ליברלים - והרפובליקנים שמרנים ביותר. מסיבה זו, שני המועמדים הרפובליקנים יוצאי הדופן - רודי ג'וליאני והסנאטור ג'ון מקיין - אינם מנסים כלל להתמודד בה.

כמו קלינטון, גם ג'וליאני נפגע מהעובדה שעיראק ואיראן ירדו מסדר היום הציבורי. בנוסף, הוא ספג פגיעה ביוקרתו, עקב שורה של פרשיות לא מחמיאות. יתרונו בסקרים הארציים, שלפני כמה חודשים נאמד בכעשרים אחוזים, הצטמצם החודש בצורה דרסטית: עתה מוביל ראש העיר ניו-יורק לשעבר בפער של פחות משלושה אחוזים על פני הקאבי, מושל ארקנסו לשעבר.

אבל לא רק ג'וליאני נמצא במגמת הידרדרות. עד לא מזמן נראה היה שמיט רומני, מושל מסצ'וסטס לשעבר, ייקח את איווה בהליכה. הוא השקיע הכי הרבה כסף במסע הבחירות שם - ועלול להפסיד שם להקאבי. הבעיה העיקרית של רומני המוכשר היא עובדת היותו מורמוני, ולא סייעה לו גם העובדה ששינה את עמדתו בנושא זכותן של נשים להפיל. כשהתמודד למשרת מושל במסצ'וסטס הליברלית, תמך בהפלות - ואילו עכשיו, כמועמד רפובליקני לנשיאות, הוא מתנגד כאחרון השמרנים.

פליטות הפה של הקאבי

בקרב הרפובליקנים, הפך נושא ההגירה הבלתי-חוקית לנושא החם ביותר, משום שהמצביעים השמרנים מעוניינים שהממשל יפעל בנחישות נגד התופעה. אחר כך, שולט בסדר היום הרפובליקני הנושא הדתי. האוונגליסטים חיפשו במי לתמוך; בתחילה חשבו על פרד תומפסון, שמרן מהסוג שהם אוהבים, אבל הוא לא הצליח להמריא בסקרים. עתה הם מתייצבים מאחורי הקאבי, המטיף הדתי לשעבר.

הפה של הקאבי בפעולה (צילום: AFP) 

נכון לעכשיו, הקאבי הוא הכוכב הרפובליקני החדש, אבל לטווח ארוך קשה הוא מועמד מאוד בעייתי ויהיה טרף קל לכל יריב דמוקרטי. חוסר ניסיונו הפוליטי כבר גרם לו מבוכה בסוף השבוע האחרון, כאשר כשל בלשונו וטען כי יש להגיב על ההתנקשות בבוטו בבלימת ההגירה הבלתי חוקית מפקיסטן. לכך מתווספות פרשיות לא נעימות מעברו כמושל ארקנסו שהחלו לצאת לאור, ואלה עלולות לחסל אותו. 

גם הממסד הפוליטי השמרני בוושינגטון אינו רוצה בו כמועמד. הנשיא היוצא בוש אמנם משתדל שלא להתערב בבחירות, אבל אחרי שהקאבי דן מוקדם יותר החודש בכישלונה של מדיניות החוץ האמריקנית, הגיבה מזכירת המדינה קונדוליזה רייס בצורה לא דיפלומטית וכינתה את דבריו "סהרוריים". 

עוף החול מפיניקס קם מרבצו

ובעוד ג'וליאני בצרות, חוזר הסנאטור ג'ון מקיין לתמונה. מי שעמד בראש המחנה הרפובליקני בתחילת 2007 - והקמפיין שלו כמעט התחסל בקיץ האחרון לאחר שסירב

לזגזג ודבק בעמדותיו הלא-פופולריות בנושא עיראק וההגירה - מסוגל להפתיע. חצי שנה לאחר שהקמפיין של הסנאטור מפיניקס אריזונה גסס, עוף החול הפוליטי קם מרבצו.

ניצחון של הקאבי באיווה ישחק מאוד לידיו של מקיין, משום שהוא עצמו לא מסוגל לנצח במדינה החקלאית, אך במירוץ בניו המפשייר הוא קרוב מאוד לרומני. אם יפסיד רומני בשתי המדינות הראשונות, יקיץ הקץ על מסעו לבית הלבן. אם ינצח מקיין בניו המפשיר, הוא עוד עשוי להירשם כהפתעה הגדולה של 2008.