גיל המעבר: להתגבר על החסימה ולזרום בעוצמה
בגילים 45-60 רוב הנשים משתחררות מהמחויבויות היומיות של טיפול בילדים קטנים, כשהרבה שנים טובות עוד לפניהן. מודל חדשני לקבוצות צמיחה המופעל ב"מרכז ייעוץ לאשה" מיועד לאפשר תהליך של צמיחה ומודעות עצמית מוגברת, מסע המכונן מחדש את מעמד "הנשים החכמות" של פעם
סיפורה של מ' עלה בקבוצת צמיחה לנשים באמצע החיים, שמפעיל "מרכז ייעוץ לאשה". גיל המעבר, והשנים המובילות לשינוי זה בחיים, עלולים להוות תקופה של סערה רגשית. בתקופה זו עלולים להיות תסמינים פיזיים ונפשיים כמו גלי חום ועייפות, תנודות בחשק המיני, שינויים קיצוניים במצב הרוח, חרדה, עצבנות ודיכאון. אבל ניתן לחוות את השנים האלו גם אחרת: תפיסות חדשות-ישנות של תקופת אמצע החיים מובילות דווקא להעצמה.
בתרבויות מסוימות, בזמנים בהם היתה תוחלת החיים קצרה יותר, נשים לאחר תקופת הפריון קיבלו מעמד מכובד של "זקנות השבט" והדרכתן וניסיונן הוערכו מאוד. גם היום, לפי ספרה של סוזן וויד New Menopausal Years, תקופת המעבר יכולה לאפשר תהליך של צמיחה ומסע לכיוון מודעות עצמית מוגברת; מסע המכונן מחדש את מעמד "הנשים החכמות". הרי רוב הנשים בגיל המעבר משתחררות מהמחויבויות היומיות הקבועות של טיפול בילדים קטנים, כשהרבה שנים טובות עוד לפניהן.
דיון פתוח עם נשים אחרות שנמצאות בתקופה דומה
גיל המעבר מתאים לדיון פתוח ואינטימי עם נשים אחרות שנמצאות בתקופה דומה בחייהן. כשהנשים מתחברות שוב לשאיפות, ליצירתיות, לערכים ולחוכמה שלהן, קולן הפנימי נעשה לעיתים קרובות ברור יותר, הן בהתייחסות לדרך האישית שלהן והן בקשרים עם משפחתן, בסביבת עבודתן ובמסגרת החברה הכללית. ככל שיותר נשים יחוו את תקופת המעבר כמקור לצמיחה, כך ייתכן שינוי הדרגתי בגישת החברה כלפי נשים בוגרות.
מרכז ייעוץ לאשה הוא עמותה הממוקמת בירושלים ובגוש דן, המתמחה בטיפול נפשי פרטני, זוגי וקבוצתי עבור נשים ובני/בנות זוגן. אחת התוכניות החדשניות הרבות של המרכז היא קבוצת צמיחה לנשים באמצע החיים, מודל שפותח במיוחד לנשים בנות 45 עד 60. בקבוצה שהתקיימה בשנה האחרונה נשים עבדו יחד באמצעות דינמיקה קבוצתית, כתיבה, שיחות, שיתוף בזוגות, דימיון מודרך ושיטות נוספות. אחת מגישות ההנחיה היתה בהשראת הטיפול הנראטיבי, המאפשר לנשים להגיב למשתתפת מסוימת בדרך מעצימה במיוחד, פיתוח תורתו של מייקל ווייט.
במסגרת קבוצת הצמיחה בירושלים התבקשו המשתתפות להביא שני חפצים: חפץ אחד המייצג את "זרימת החיים" וחפץ שני המייצג מרכיב "חסום" בחייהן. בין החפצים שייצגו את המרכיב ה"חסום" היו:
• לוח זמנים שבועי עמוס ביותר. בעלת הלו"ז היתה אם לשלושה, אחד המתגורר בבית ושניים החוזרים בסופי שבוע מהצבא. האם תיארה את הקושי בחייה: "חשבתי שבגיל זה כבר יהיה לי זמן לעצמי. אני עדיין עסוקה בכביסות ובישולים עבור ילדיי, אבי בן ה-87 זקוק לעזרה רבה כל שבוע, ואני גם עובדת במשרה מלאה!".
• תמונה שצולמה בטיול רגלי לפני עשר שנים. האשה שצולמה אומרת היום: "הלוואי שהיה לי את הכוח מאותה תקופה. הכאב המתמשך שיש לי בפרקים מעייף אותי כל כך. זה מתסכל אותי!"
חוג ציור והספר "רצות עם זאבים"
בין החפצים שייצגו את "זרימת החיים" היו:
• מכחול. "גיליתי אצלי עולם חדש. עכשיו כשיש לי יותר זמן אני משתתפת בחוג ציור. כשאני מציירת אני נסחפת לשפע הצבעים".
• הספר "רצות עם זאבים" של קלאריסה פינקולה אסטס. "אני מקבלת השראה מהסופרת. הסיפורים שהיא אספה מזכירים לי כמה אוכל להיות חופשיה בגיל הזה, אם רק אבחר בכך".
• אשה שלישית הביאה אגרטל. "לאחר הגירושים שלי הייתי חשה כבדות בכל פעם שחזרתי לדירתי הריקה. בחרתי באגרטל זה כמתנה לעצמי. עכשיו אני ממלאה אותו בפרחים חדשים כל שבוע... זה מאפשר לי לזכור שאני שווה ".
הדיון על החלקים החסומים והחלקים הזורמים בחייהן של הנשים אפשר להן לגעת ביחד במקומות הכואבים, המציקים, המפחידים אך גם באלו המעוררים תקווה, שמחה וחיות.
הסרת המסך שהסתיר בתקופת הפוריות את המאוויים
נשים רבות חוות שינויים קיצוניים במצבי הרוח בגיל המעבר. אשה נשואה, עם ילדים שעדיין גרים חלק מהזמן בבית, אמרה: "איני מבינה מה קורה לי בשנה זו... אני נעשית עצבנית כל ערב, ודברים קטנים יכולים להקפיץ אותי תוך שנייה".מומחים רבים הניחו שמצבי רוח קשים אלה, המלווים לעיתים קרובות את השינויים בגיל המעבר, הם סערות "הורמונליות" פיזיולוגיות, שאינן קשורות לחיי היומיום של האשה. אבל בספר "תבונת גיל המעבר" נותנת ד"ר כריסטיאן נורתרפ הסבר מעמיק יותר לאותם שינויים. היא כותבת שבשנות הפוריות ההורמונים של האשה מייצרים לעיתים קרובות מעין מסך המכסה על המודעות שלה לצרכיה האישיים. מסך זה עוזר לה להתעלם מקשייה הרגשיים וממקד אותה בפעילות המיועדת בעיקר לצרכי משפחתה וסביבתה הקרובה. ההורמונים שבגופה מחזקים רגשות של סיפוק מתפקידה האמהי. אפילו אשה שאינה חיה עם שותף/ה לחיים או שאין לה ילדים נמשכת לעיתים קרובות לתפקידי השגחה וסיוע, בעיקר במשך שנים אלה בחייה. בגיל המעבר, כשמסך זה מוסר עקב השינויים ההורמונליים, תיתכן מודעות גבוהה יותר של האשה לרגשותיה, למאווייה, וגם לכעסיה. יכולתה להבחין בעוולות הן בתוך המשפחה והן בחברה מתחדדת, ולעיתים קרובות היא מרגישה דחף גובר להביע את עמדתה ולחולל שינויים.
פרישה מוקדמת – חוויה קשה לנשים מסוימות
יש נשים בגיל המעבר העוברות שינויים רבים במשך תקופה קצרה. אחדות מוצאות עצמן בפעם הראשונה בחייהן גרות לבדן, עקב גירושים או אלמנוּת ועזיבת הילדים את הבית. נשים רבות נדרשות לשינויים הקשורים לגיל במסגרת עבודתן, ולעיתים קרובות שינויים אלה מלווים בדאגות כספיות. לדוגמה, גרושה שעבדה שנים רבות במשרה מאוד מעניינת דיברה על הדאגה שלה מפני העובדה שבתוך חודשים ספורים היא ומספר קולגות בעבודתה ייצאו לפרישה מוקדמת מאולצת. היא תיארה זאת כמכה נוספת בסדרת חוויות אובדן שחוותה בשנים האחרונות.
מדובר באשה חזקה, שתמיד פתרה בעיות מורכבות בעצמה ולא רצתה להיות למעמסה על אחרים. כששמעה את התגובות של הנשים האחרות ולמדה מניסיונה של משתתפת אחרת על אודות פרישתה המוקדמת, היא הרגישה שנפשית משהו נפתח אצלה. היא הביעה זאת במפגש הבא: "הרגשתי מספיק בטוחה בקבוצה להודות שאני מאוד מפחדת... ולאחר המפגש, הייתי מסוגלת להשתחרר מהפחד... יכולתי לפתע להתחיל להתמודד עם נושא הפרישה במישור המעשי".
מה מעסיק את האשה באמצע החיים?
הנשים הביאו נושאים רבים ומגוונים לדיון הפתוח והאינטימי שנוצר ביניהן. הן דיברו על דמוי עצמי ועל ההתמודדות עם הקול הפנימי הביקורתי, להיות לבד לעומת בדידות; מציאת נושאי עניין ואתגרים חדשים בתקופת גיל המעבר; קשרים עם ילדים מתבגרים ובוגרים; קשרים זוגיים או מציאת בן-זוג חדש; שינוי תדמית גוף ומיניות, נשים ונשיות בחברה הישראלית.
יונג כתב בספרו Memories, Dreams and Reflections שבמחצית השנייה של החיים, אנשים לעיתים קרובות מעמיקים יותר בחיפוש אחר משמעות. ככל שהתקדם התהליך הקבוצתי נעשה ברור שזו היתה אמירה מאוד אמיתית עבור רבות מהמשתתפות. כל אחת, בדרכה שלה, חיפשה את נקודת המבט שלה באמצעות מדיטציה, ספרות, לימודי יהדות מסוגים שונים, פסיכולוגיה או פילוסופיה. החלק המשמעותי ביותר בתהליך עבורן היה כרוך באיסוף התובנות מניסיון חייהן והאנשים שפגשו.
הנשים בקבוצה העזו לתאר את ניסיונותיהן הקשים ולגלות את רגשותיהן ופגיעותן בפני המשתתפות האחרות. הן שיתפו נראטיבים שהכילו שמחה, אובדן, התמודדות, אי-ודאות, תקוות, אשמה ושחרור, ובייחוד – עוצמה פנימית מתגברת. תכונה מרכזית שנכחה בחדר היתה החוכמה, שקיבלה ביטוי בשיח הקבוצתי ובכתיבה, חכמה שנצברה במשך שנים רבות, ושהייתה נגישה במיוחד לנשים באמצע החיים.
- הילרי מילגרום היא פסיכותרפיסטית במרכז ייעוץ לאשה (טלפונים: 03-6129592/3 או 02-6785210)
לפנייה לכתב/ת 
