דם חם
פול תומס אנדרסון כנראה עשה זאת שוב. הבמאי שהביא לכם את "מגנוליה" ו"לילות בוגי", חוזר עם מה שנראה כמו עוד מאסטרפיס קולנועי. הסרט החדש שלו, "There Will Be Blood", שיצא בסוף השבוע בארה"ב, כבר מטריף שם את המבקרים. קבלו סקירת ביקורות מהניכר
עלילת הסרט מבוססת באופן חופשי למדי על ספרו של אפטון סינקלייר, "Oil!". הספר מגולל את סיפורו של דניאל פליינויו (דניאל דיי לואיס), פועל פשוט בדרום ארה"ב של סוף המאה ה-19 וראשית המאה ה-20, שהופך לטייקון נפט רודף בצע ונקלע למאבק אימתני עם מטיף אוונגליסטי צעיר (פול דאנו, "ליטל מיס סאנשיין"). לארץ צפוי הסרט להגיע רק בעוד מספר שבועות, אבל זאת לא סיבה להתאפק. קבלו את מיטב הליקוטים מבכירי המבקרים שבניכר, כדי שתוכלו לשלב אותם בשיחות חולין ובהשקות יוקרה.
"There Will Be Blood". סומן כאחד המתמודדים המובילים לאוסקר
הניו יורק טיימס
"זהו סרטו החמישי של אנדרסון, והוא מהווה פריצת דרך עבורו כקולנוען. למרות שרב השוני מן הדימיון בין סרטו לבין ספרו של סינקלייר, הרומן סיפק לבמאי משהו שחסר לו עד כה: נושא מצויין. הדבר עשוי גם להסביר מנין הגיעה העלילה הקוהרנטית. סרטו הראשון, 'Sydney', הראה כי אנדרסון הינו קולנוען מחונן, אדם שנולד לעבוד עם מצלמה. סרטיו הבאים – 'לילות בוגי', 'מגנוליה' ו'מוכה אהבה' – הציגו כישרון ואמביציה, אך רק עד גבול מסויים.
"'There Will Be Blood' מפגין איכויות רבות שהופיעו גם בסרטיו הקודים של אנדרסון – כל צילום נראה מדוייק להפליא – אולם מבחינה נראטיבית, הסרט נוטה למבנה קלאסי יותר. הוא זורם באופן חלק ולינארי, תוך יצירת מומנטום ומתח רב... משחקו של דיי-לואיס מרגש, בין הטובים ביותר שראיתי, מרוחק במכוון ומציב עצמו באופן מבריק בנקודת המפגש שבין ריאליזם קולנועי לבין מפגן תיאטרלי.
"המתח הזה שבין ריאליזם וספקטקל עובר כחוט השני בסרט כולו, ומשרה אווירה חזקה של אי נוחות. באופן מתמיד, אתה נמשך אל דמותו הכריזמטית של פליינויו ונדחה ממנה בו זמנית, כשחיפושו אחר נפט נפרש כפרק מהסיפור האמריקני של גילוי וכיבוש".
מנהולה דרגיס, The New York Times
USA Today
"'There Will Be Blood' הוא אפוס אמיץ ורחב, העוסק בנביאי שקר ורווחים עצומים, על רקע נוף שומם, דרמטי ועשיר בנפט.
"במבט ראשון הדרמה התקופתית הזו של פול תומאס אנדרסון נראית כתפנית חדה מסרטיו הקודמים. אולם לאחר בחינה מדוקדקת יותר, הדבר רק מייצג את התפתחותו של קולנוען כה מוכשר ובוגר. לא רק שהסיפור מתרחש בקליפורניה, בה התרחשו גם עלילותיהם של רוב סרטיו הקודמים, אלא שהוא גם מתמקד בנשמות טרודות ומהורהרות וחושף קשרי משפחה רעועים ואת כוחם המשחית של הכוח ושל תאבת הבצע, בדיוק כפי שעשו זאת סרטיו הקודמים.
"סרטו האחרון של אנדרסון הוא על גבול יצירת המופת, ממריץ ומטריד בו זמנית. אך הוא מותיר את הצופה כשהוא משווע לעוד כמה השלמות פערים ברגע בו הוא מגיע לסיומו הדרמטי".
קלאודיה פויג, USA Today
Newsday
"דרכיהם של השחקן הבריטי ושל הבמאי האמריקני הצטלבו לטובת סרטם החדש, אפוס מאופק אך מלהיב המספר על המערב הישן, על תאבת בצע, אמונה, משפחה וסוגיות נוספות בעלות השלכות על עיצובה של הזהות האמריקנית. 'There Will Be Blood', הקרוי בשם מסתורי ומבשר שחורות, מהווה נקודת שיא בקריירות של דיי לואיס ושל אנדרסון כאחד.
דניאל דיי לואיס. שחקן מסחרר שהופך עם כל סצנה למסוכן יותר באופן מפתה
"שאיפותיו הקונועיות של אנדרסון ראויות לדמויותיהם של פליינויו וסאנדיי, שמשקיעים את מידה זהה של זעם על מנת לשבור זה את רוחו של זה, כפי שהם משקיעים בצבירת הון. הדיסוננס הטיפוסי הזה של עימות אמריקני מועצם באופן נפלא באמצעות הפסקול שסיפק ג'וני גרינווד ("רדיוהד") והקומפוזיציות החיות של צלם הקולנוע רוברט אלסוויט.
"שום דבר ממה שעשה דיי לואיס בעבר הכין אותנו באופן שלם לסיכונים המסחררים בהם הוא נוקט כ-play view, שהופך עם כל סצנה למסוכן יותר באופן מפתה. אפשר לומר את אותו הדבר גם לגבי דאנו, שמזנק מתפקיד המרדן הדומם של 'ליטל מיס סאנשיין' לדמותו של איש כמורה מניפולטיבי וקר".
ג'אן סטיוארט, Newsday
וראייטי
"דיי לואיס נראה כה שקוע בתפקידו עד שקשה לדמיין אותו בין צילום לצילום כשחקן שרק מגלם עוד דמות. דניאל (הדמות) הוא אדם שלא יעצור בדבר עד שישיג את מטרתו ויבודד עצמו מכל השאר, ודיי לואיס נכנס לנעליו באופן טוטאלי.
"There Will Be Blood". אנדרסון אינו מסוגל ליצור סצינה משמימה
"הקאסט כולו נראה כאילו צץ מאלבום תמונות בן מאה שנים. פול דאנו ("ליטל מיס סאנשיין") נע בין משחק מנומס למשלהב בהופעתו האדירה כאיש הכמורה הצעיר, בעוד שקווין ג'יי או'קונור מרתק כאדם שהגורל מתאכזר אליו באופן קבוע. הסרט יכול היה להשתפר אילו התווספו אליו סצנה או שתיים שהיו מבארות את מערכת היחסים שבין דניאל לבין יד ימינו, תפקיד בו קיארן הינדס המרשים לא נחשף דיו. כמה משחקני המשנה האחרים דווקא זוכים לפחות לסצנה אחת בה הם זוכים להפין את יכולותיהם המזהירות".
טוד מק'קרתי, Variety
Newsweek
"אנדרסון משתמש בספרו של אפטון סינקלייר כקרש קפיצה. עם סוגיות כמו נפט ודת על פני השטח, מפתה לפרש מסרים פוליטיים מתוך הסרט, אולם ניסיון כזה לא יגיע רחוק. על אף שהוא מצייר תמונה חמורה של קפיטליזם חסר רחמים,
אנדרסון מעוניין להציג אלגוריות פוליטיות בערך באותה מידה בה הוא מעוניין לספק הסברים פסיכולוגיים לתאוות הבצע של גיבורו הראשי.
"יתכן שאנדרסון הינו הקולנוען המחונן ביותר בדורו; נראה כי הוא אינו מסוגל ליצור סצנה משמימה. הסרט, שצולם באופן מדהים על ידי רוברט אלסוויט ועוצב על ידי ג'ק פריסק, שהקים מאפס את העיירות שצמחו תחת שדות הנפט, הינו בעל עוצמת חיות כה חריפה, עד שאתה מרגיש כאילו אתה חי בעבר. התחושה שאתה עד לאפוס היסטורי מסוג שונה מתעצמת באמצעות המוזיקה של ג'וני גרינווד, ששוזרת קלישאות תקופתיות עם דיסוננסים מודרניים, וכמו הסרט עצמו – המוזיקה יפהפיה ומבהילה בו זמנית".
דיוויד אנסן, Newsweek
