ביקורת: ג'יימי אוליבר מבשל ארוחות משפחתיות
יעל גרטי דפדפה בספרו החדש והמשפחתי של ג'יימי אוליבר, התאהבה בעיצוב ובמתכונים הפשוטים – אך התבלבלה מהמסרים הכפולים
"ארוחות משפחתיות", ספרו החדש של ג'יימי אוליבר, מחולק לפרקים: "הכי גדולים" –שהם רעיונות ששלחו מעריציו מרחבי העולם באשר למאכלים האהובים עליהם ביותר, "אילן יוחסין" – שהוא פרק שמתחיל מטריק קטן, כגון פסטו, ומתרחב למתכונים אחדים, "ניסים ונפלאות ב- 5 דקות"- שמביא מתכונים מהירים במיוחד, ופרקים מעט יותר שגרתיים: סנדוויצ'ים, סלטים, מרקים, ירקות, פסטה, בשר, דגים וקינוחים.
העיצוב
עיצובו של הספר הוא המרכיב המלבב ביותר: החל בצמד העמודים הראשונים, המעוטרים באיורים ילדותיים, חמודים להפליא, פרי יצירתה של המאיירת מריון דשאר - וכלה בצילומיהם המצויינים של דיוויד לופטוס וכריס טרי. העיצוב, שלא ברור מי חתום עליו, כולל אלמנטים מרנינים כגון עמוד צילומי צבע מול עמוד ובו צילום בשחור-לבן או עמוד אדום מול עמוד ובו צילום בשחור-לבן. הפונט נעים לקריאה וכל אלה יוצרים יחדיו ספר שמאוד נעים לדפדף בו וקל ולקרוא בו.
הטקסט
מומלץ לדלג על קריאת ההקדמה לספר, יבשה ובלתי זורמת בעליל, שכוללת משפט שמתחיל במילה אבל, משפט שמתחיל בו' החיבור ("ויש גם פרקים רגילים"), משפט כמו "משום שאתם תשימו את האוכל הזה בפה שלכם" ומשפט מטופש כגון: "באופן כללי, מצרכי מזון זולים לא מעידים על איכות גבוהה". בהמשך הספר מופיעים משפטים המשקפים את סגנונו בטלוויזיה, כגון: "אני ממש אוהב את המתכון הזה, אתם חייבים לנסות אותו" ומשפטים מטופשים נוספים כגון "גזרים הם המצאה גאונית, מלאי ויטמינים ונורא בריאים". הזהו ג'יימי? הייתכן שהוא אידיוט? אפשר שנפלנו שדודים בקסמו ובמבטאו הבריטי השובב?
בפוזה משפחתית
המתכונים
מתכונים רבים נשמעים פשוטים וחביבים כגון: צלעות טלה בפסטו, פפרדלה עם רוטב עגבניות וריקוטה, סלמון אפוי עם ירקות ירוקים, טלייטלה עם תרד, מסקרפונה ופרמזן, או ספגטי עם עגבניות, רוקט וזיתים; כולם כתובים בצורה ברורה ונוחה לעבודה. הלפת הצלויה, שהכנתי לפי המתכון בספר, יצאה מצוין – אך מדוע מבקש ג'יימי שאכניס מחבת לתנור? שהרי לא לכולם יש בבית מחבתות שמתאימות גם לתנור. אם בטלטול הלפתות עסקינן - הרי שאני יכולה לטלטל גם תבנית תנור קטנה.
כספר המציע ארוחות משפחתיות ג'יימי מודע לכך שמשפחות אינן פנויות בהכרח לייצור פסטה ביתית במכונת פסטה וכולל במתכוניו שימוש בפסטה יבשה. עוד הוא מציע לרכוש בצק עלים במקום להכינו לבד ולרכוש קופסאות שימורים של עגבניות מרוסקות. מאידך כולל ג'יימי בספר מתכון למרק דלעת ואורז שיאלץ אתכם להשיג למון גראס טרי, אבקת חמשת התבלינים, 2 קופסאות חלב קוקוס, ליים או לימון ירוק ופלפלים חריפים. פרק המהירים, "ניסים ונפלאות ב- 5 דקות", מתגלה כמגוחך. כן, ברור שכל אחד יכול להכין צלעות טלה ב-4:31 דקות ובקר עם בוק צ'וי ב- 5:12 דקות. לסיום, פרק הקינוחים מגלה חולשה: נדמה כאילו ג'יימי הכריח את עצמו לכלול מעט מתוקים בספר, כולם נראים מעוכים בצלחת (טארט פקאנים, עמ' 293) או בלתי מזוהים (קינוח תמרים, עמ' 296) ואינם מעוררים כל חשק.
הטיפים
הספר כולל טיפים נחמדים כמו להוסיף לימון אורגני לבישול המוקדם של תפוחי האדמה, אך גם טיפים מגוחכים משהו, כמו להכין לילדים סנדוויצ'ים מלחם רוזמרין וצימוקים (כמה ילדים יסכימו לאכול לחם שכזה?) או "השיגו לכם רשת ותלו אותה על התקרה". ברור.
ג'יימי אוליבר - מי אתה?
ג'יימי מנסה למכור לנו דימוי של בחור עממי, צנוע ואכפתי, בזמן שהוא עושה מיליונים בעסקיו המפוארים, מסִדרת סירים הנושאת את שמו (וכמובן מוזכרת בספר) ועד רשת המסעדות שלו. כבחור עממי וצנוע תמצאו אותו כבר בעמוד הראשון כשהוא ישוב על מדרכה מטונפת, בגובה המצלמה, גרפיטי ברקע, לבוש ג'ינס וכובע קסקט, נוגס בפיסת אוכל רחוב. בהמשך הספר תמצאו אותו עומד בכיתה, מוקף ילדים, שוטף כלים בקפיטריה של בית ספר יחד עם גברות מבוגרות, מחובק עם מוכרי דגים ומוכרי סנדוויצ'ים, רוצה לומר: "אני, ג'יימי, אחיך! קנה אותי"!
כדי להכין את המרק תיאלצו לקנות מוצרים מיוחדים
בו בזמן תמצאו בספר עשרות תמונות שלו, מודע למראהו המשובב, עם או בלי משפחתו היפהפיה; תגלו שהוא מחזיק מעדר בתא המטען של הרכב למקרה שפתאום יתקל בשיח של חזרת ותגלו שהוא קוטף סלקים בגינתו של לא אחר מהנסיך צ'רלס. נדמה שג'יימי מתקשה להחליט האם הוא אייקון אופנה מצוחצח ויפה, שאוכל לחם רוזמרין וצימוקים ומשתמש רק בשורש חזרת טרי – או ידיד העם, מחבק גברות ומוכרי דגים.
עוד קטע מבלבל בספר הוא חוסר היכולת של אוליבר להחליט האם הוא דוגל באוכל בריא או לא: מצד אחד הוא ממליץ על בשר אורגני ופועל להפיכתו של המזון המוגש בבתי הספר הבריטיים לבריא יותר – ומצד שני הוא ממליץ לטגן ("אני אוהב טיגון בגלל שהוא מהיר", עמ' 78) וכולל שתי קופסאות של חלב קוקוס (להלן: המון שומן רווי) במתכון מרק הדלעת, לצד שלל קופסאות שימורים (להלן: חומר משמר) של עגבניות מרוסקות.
עמודי התודות שבסוף הספר, ללא ספק הקטע המשעשע שבו, כוללים תודה "לכל החבר'ה שלי במשרד, על העבודה הנהדרת שאתם עושים בלתמוך בי ולהסתדר איתי" – מה שמוכיח עד כמה ג'יימי הוא קונצרן - וממש לא הבחור הצנוע מהרחוב שהוא מנסה להצטייר בספר זה.
דברי סיכום
על אף כל האמור לעיל מדובר בספר יפה מאוד, עשוי בפורמט נוח מאוד, מעוצב באופן מלבב, כולל צילומים יפהפיים, מעוררי חשק - ומתכונים פשוטים - שלרוב כוללים מרכיבים נגישים. האם לקנות? בהחלט, אם מדף ספרי הבישול שלכם זקוק לרִענון, אך אל תצפו למצוא כאן משהו מקורי במיוחד, שלא ראיתם באף ספר בישול אחר.
"ארוחות משפחתיות", ג'יימי אוליבר – השף העירום, הוצאת "כנרת" ו"מודן". מחיר מומלץ: 98 שקלים.
מחר בערוץ: ארבעה מתכונים מתוך הספר.
