זוגיות במבחן: הבעיה היחידה היא אמא שלו
"אני כבר לא יכולה לסבול את הטלפונים שלה, את ההוראות שלה, את הנוכחות שלה. היא איומה, יש לה מה להגיד על כל דבר", מתלוננת רונית. החימה על החמות, ומה אפשר לעשות
רונית דיברה בשטף כמעט ללא הפסקה, בעוד אודי יושב מכונס בעצמו בכורסה, נראה נבוך, כאילו מנסה לצמצם את נוכחותו למינימום. "אני לא מבין, מה היא מחפשת את אמא שלי כל הזמן, אסור להגיד לה שום מילה", הוא אומר, "למה אי אפשר להיעזר בניסיון החיים של אמא שלי, שגידלה בהצלחה ארבעה ילדים. רונית פיתחה אלרגיה לאמא שלי. לא משנה מה תאמר, רונית מיד תוקפת".
מערכת יחסים טעונה בין החמות לבין הכלה, ולעיתים בין החמות לחתן, היא אחד הגורמים השכיחים והידועים לקונפליקטים טעונים בקרב זוגות נשואים. לא פלא שיחסים אלו תפסו משחר ההיסטוריה מקום מכובד בספרות, בתיאטרון, וכמובן באינספור בדיחות ומערכונים.
קושי לסיים את הפרידה הרגשית ממשפחת המוצא
הגורם העיקרי ליחסים המורכבים האלה קשור בקושי של אחד מבני הזוג או שניהם גם יחד לסיים את תהליכי הפרידה הרגשית ממשפחת המוצא, ובעיקר מההורים. הדבר בא לידי ביטוי בתחושה של תלות הדדית בינו לבין הוריו, חוסר עצמאות בקבלת החלטות, חשש מליטול סיכונים, אפילו הקלים ביותר, ללא תמיכת ההורים. לרוב אדם זה יציב בראש סדר העדיפויות את צרכי הוריו ואת טובתם, ורק במקום נמוך יותר את הצרכים והרצונות שלו עצמו, וכמובן - של בן הזוג.
במקרים אלו יופיעו מכשולים ומחסומים בעת בניית התא הזוגי. קשיי הפרידה ימנעו מהזוג לבסס אינטימיות מספקת ביניהם. החיבורים במערכת זוגית זו יהיו רופפים ויאפשרו כר נרחב לכניסת דמוית נוספות אל המרחב הזוגי. במקרים אלו נראה מעורבות והתערבות יתר של ההורים בעימותים בין בני הזוג, לעיתים אף ליבוי הכעסים ואפילו הסתה של בנם או בתם כנגד בן הזוג, דרשנות, תביעה שבני הזוג יקבלו על עצמם את אורח החיים שלהם עצמם ועוד. כל אלה ימנעו מבני הזוג למצוא דרכים משלהם ובכוחות עצמם להתמודד עם בעיות ופערים ביניהם, וכמובן ימנעו פיתוח קרבה.
השלכה של כעסים מההורים עצמם אל החם והחמות
קשיים בתהליכי פרידה עלולים להתבטא גם בהתנתקות או השלכה של כעסים מההורים עצמם אל החם והחמות. אדם שמתקשה להתמודד מול הוריו עם רצונותיו וצרכיו הנפרדים, עלול להשליך את הקשיים האלה על הדמויות המייצגות את הוריו, אך פחות "מסוכנות" מהם. כלומר, הקושי או הפחד, שלרוב אינם מודעים, מפני עימות עם ההורים, עלולים לנתב את אותם כעסים וניסיונות כושלים של היפרדות אל החם והחמות, בהיותם קרובים מספיק כדי לעורר את הכעס, אך רחוקים דיים רגשית כדי שיתאפשר מאבק איתם.
אנחנו מוצאים זוגות שמנהלים קרבות עקובים מדמע ומתחים לאורך שנים עם ההורים של בן הזוג, שמצליחים לעורר בהם כעסים ותחושות קשות בעוצמות מפתיעות. החם והחמות, שלרוב תרמו לכעס ההתחלתי, מקבלים על עצמם את תפקיד שק החבטות, ממנו קשה מאוד להשתחרר.
יש הורים שמרוויחים ביושר את הכעסים המופנים כלפיהם. אלה הורים המתקשים לשחרר את אחיזתם בילדיהם ורואים בבן הזוג איום ממשי על הקשר שלהם עם בנם/בתם.
באופן לא מפתיע נמצא בקרב זוגות רבים קשיי פרידה או תקיעות בתהליך ההיפרדות במקומות דומים.
אם נחזור לרונית ואודי, בשיחות איתם עלו קשיים של שניהם לסיים את תהליכי הפרידה מהוריהם. רונית צברה כעסים ואכזבות לאורך חייה מהוריה, ובשלב מסוים בחרה להתנתק מהם. לעומת זאת, אודי נראה כמי שנמצא בקשר תלותי עם אמו. על אף ההבדלים בדרך, שני בני הזוג נמצאים בנקודה דומה: רונית לא מסוגלת להיפרד, לסלוח, לקבל ולהבין את קשייהם של הוריה. לכן היא בחרה בניתוק, שעל פניו הרחיק אותה מהוריה, אבל לא איפשר להשתחרר מהם ומהכעסים כלפיהם. במקביל, גם אודי חושש מפני האפשרות שיאכזב את אמו, שלא יענה על ציפיותיה, אינו בטוח מספיק בעצמו כאדם בוגר, ולכן תקוע אף הוא במקום דומה, שאינו מאפשר לרונית להיות האחת והיחידה בחייו.
למעשה, מטרת הטיפול במקרים אלה אינה רק להשכין שלום בין הניצים המוכרים – חמות כלה – אלא בעיקר לאפשר לבני הזוג לנצל את הקונפליקטים סביב יחסים אלה על מנת לכונן מערכת זוגית חזקה ובוגרת יותר, המאפשרת תהליך תקין ומוצלח יותר של היפרדות. קשר זוגי המקנה מידה מסויימת של ביטחון, אמון, ידיעה שיש לכל אחד מבני הזוג מקום משמעותי בו, כדי שיוכל להיפרד מקשר משמעותי אחר וקודם.
בלי פעולות אוטומטיות של ריצוי וכניעה
חשוב להדגיש כי תהליך הטיפול אינו מכוון להתנתקות מההורים, אלא לפרידה רגשית, בה יש מקום חשוב לקשר ולרגשות הקיימים בו, אבל אין בו תלות, אין תכתיבים, ואין פעולות אוטומטיות של ריצוי וכניעה.
רונית ואודי למדו בהדרגה לקדש את המרחב הזוגי שלהם, להבין ולגלות אמפתיה זה למצוקתו של זה, מבלי להרגיש מאוימים ומפוחדים מעימותים ואי הסכמות ביניהם. הם למדו להדגיש את המאחד ביניהם ולהציב גבולות ברורים באופן אסרטיבי בין הזוגיות שלהם לבין משפחותיהם. עם הזמן רונית אזרה אומץ והצליחה לפתוח את הכעסים שלה מול הוריה ממקום בוגר ופחות פגוע וילדי. היא הרגישה שהיא מצליחה לסלוח להוריה ולקבלם על מגבלותיהם ואפילו עם נכותם הרגשית.
אודי למד בהדרגה לסמוך על רונית, על עצמו ועל הבחירות שלו. הוא העז להתעמת עם אמו לגבי הרצון שלה לגונן ולקשור אותו אליה ולהעביר מסר ברור וחד שעליה לכבד את הבחירה שלו ברונית, לשחרר אותו מהתלות ברצונותיה ובדרישותיה ולקבל את מקומה במקום נמוך יותר בסדר העדיפויות.
כעבור זמן לא רב החל דיאלוג בין רונית לבין חמותה, דיאלוג בו ניתן היה להעלות בקשות, אבל גם לקבל סירוב. דיאלוג בו היתה מידה רבה יותר של גמישות ונכונות למצוא את שביל הזהב.
- ד"ר גלית לזר היא מטפלת זוגית ומשפחתית, מנהלת מכון איזונים
ופורום ייעוץ לזוגיות ונישואים
