הרמוניה זוגית: תהליך משעשע של הטלת אשמה
איך הרמוניה בין שני אנשים אמורה להתבטא בשטח? נפתחים יחד, נסגרים יחד, ממלאים טפסים לפי אותה שנת מס? איך גלגלי השיניים של שני יצורים כל כך שונים אמורים להשתלב יחד בלי לפרק זה לזה את הצורה? והשאלה העיקרית, האם סדנת סופשבוע במלון מפנק עם רפיק תשתיל לנו הרמוניה?
א': רגע, את קוראת לי אלף?
אני: איך אתה רוצה שאני אקרא לך?
א': אבל אלף כבר תפוס.
אני: וגם החזק, אם לזה אתה חותר.
א': אני גבוה. יותר נכון אני בגבוהים.
אני: אז שיהיה הגבוה. לצלם אותך אפשר?
הגבוה: לא.
אני: לאייר אותך?
הגבוה:לא.
אני: לספר עליך דברים אישיים?
הגבוה: לא.
אני: עאלק הרמוניה זוגית. לא משנה. איפה הייתי?
הרמוניה זוגית. וואט דה פאק? איך הרמוניה בין שני אנשים אמורה להתבטא בשטח? האם זה מעין תיאום עמדות? נפתחים יחד, נסגרים יחד, ממלאים טפסים לפי אותה שנת מס? או אולי זה יותר סוג של ריקוד איזונים, יין וינג – האחד מעודד כשהשני מתייאש, האחד מרגיע כשהשני מתלהב, האחד נלחץ כשהשני מתעכב? איך גלגלי השיניים של שני יצורים כל כך שונים במהותם אמורים להשתלב יחד בלי לפרק זה לזה את הצורה?
לי, למשל, יש חגורה שחורה באמנויות לחימה. אני מאמינה שעל כל דבר בחיים אני צריכה להילחם, גם על מה שמגיע לי בדין, מה שמסביר למה אני מקיאה דם על כל מונית שירות, רק בגלל שאיחרנו את הלו"ז שקבענו לעצמנו בדקה-שתיים. עד כמה שהבנתי מגעת אף אחד לא ישאיר את האוטובוס הזה בתל אביב בשבילי אפילו דקה כדי שנספיק לעלות עליו.
הגבוה, מצידו, מעדיף ללכת בכיף שלו. הוא מאמין שתפקידה של מונית השירות הוא לשרת, וכשהוא יזדקק לשירות הזה, היקום - או מה שזה לא יהיה - ישלח לו אחת.
האם יש בינינו הרמוניה? ואם לא - האם סדנת סופשבוע במלון מפנק עם רפיק תשתיל לנו אחת? לא ברור. אני האמנתי שיש עם מה לעבוד. הגבוה מסתבר, תלה יותר תקוות בבופה ובסוג של אורגייה שטווה במוחו, אז לכו תדעו. נפלאות הן דרכי ההרמוניה. מונית השירות עצרה לי, אגב, בחריקה מחמיאה, ואילצה את הגבוה לרוץ אלי בדילוגים ארוכים. האוטובוס לאילת, שמחה ששאלתם, יצא באיחור של רבע שעה.
אולי כל זה קרה בגלל ששנטי גיטמה לא הגיע. לא שזכרתי ששנטי אמור לכבד אותנו בנוכחותו הנאורה, אבל כשהגענו ל"אמבסדור" וחיטטנו בלו"ז של הסדנה בזמן שעמדנו בתור, מרוטים מהנסיעה, התברר למרבה הצער שנבצר משנטי גיטמה להגיע. הגבוה עמד בצד וגלגל את השם על הלשון. שאנ-טי. אני, לעומת זאת, נאלצתי שוב להתמודד עם משהו שנגזל ממני, למרות שרגע לפני לא היה לי מושג שהייתי אמורה לקבל אותו. שאנ-טי. איפה היתה הזוגיות שלי היום אם שנטי לא היה בנבצרות? אין לדעת. מה שנחמד הוא שתמיד יהיה לי את מי להאשים.
סדנה בבית מלון היא עניין אמביוולנטי מאוד, תרשו לי להגיד לכם את זה. יש בשילוב הזה משהו אוקסימורוני – מה סדנה עכשיו, כשכל מה שמתחשק לעשות במלון זה לקיים הרמוניה זוגית עם המצעים, הכריות, הזרם במקלחת (אלוהים, איזה זרם), כשאפילו ערוצים נידחים בטלוויזיה הופכים פתאום לאטרקטיביים בצורה בלתי רגילה (היי, תראה! "בנה ביתך" בפולנית!)? איזה בנאדם שפוי ישלוף את עצמו מהמיטה, יתלבש, יירד למטה ויקשיב למישהו – נבון ככל שיהיה – שידבר איתו על דבר חמקמק כמו הרמוניה זוגית?
פתיחות תקשורתית במיטה בין חתול לכלבלב
את הפתיחה על תקשורת נשית וגברית העברנו בפתיחות תקשורתית במיטה. את שיעור הדיאלוג הזוגי הפורה במגע ובדיבור העברנו, נכון, בבדיקת פוריות זוגית שכללה – הפתעה! - מגע ודיבור. לסדנת "בן זוגי כמראָה שלי" כבר החלטתי לרדת. המראָה שלי נשאר בחדר (הגבוה: מה את רוצה? אני כמו חתול, אוהב להצטנף עד שאני מרגיש בנוח, ואַת, הכלבלב, את חייבת לרחרח מסביב כדי להבין מה קורה). ואני נשלחתי כדי לתרום את גופי למדע.
הכותבת (מימין) במדיטציית בוקר קבוצתית
בחדר הגדול חיכו בערך 40 מראות. אנשים עם היסטוריה, לא ילדים, שרואים עליהם שכבר עברו איזו סדנה-שתיים בחיים. המדריך חילק הוראות וכולם התחילו להסתובב בחדר וללחוץ ידיים. נזכרתי למה טעו לחשוב אותי לסנובית בתיכון. חזרתי לחדר נבוכה. היו תוכניות מצוינות בטלוויזיה. מצוינות! "זהו", מלמלתי לעצמי. "אני בשביל פחות משנטי גיטמה, הגבר האולטימטיבי, לא יוצאת מהמיטה".
מה אתם יודעים. מסתבר שאפשר ללמוד המון על הרמוניה זוגית גם כשנעדרים מסדנה. את זה עוד לא ידעתי כשפיתיתי את הגבוה לצאת מהמיטה, לזרוק על עצמו משהו (כן, חייבים להתלבש! עירום אתה תצא מהחדר הזה על גופתי המתה!) ולבוא איתי לסדנת האימפרוביזציה לתיאטרון זוגי. יכול להיות שלאוויר נשלחה רמיזה שמדובר בהרצאה ולא בפעילות שתיאלץ אותו ממש להתחכך באנשים אחרים, אין לדעת. אולי זה מסביר למה ברגע שנשמעה בחדר המילה "מעגל אנרגיה", הגבוה התחפף. נשארתי ויהי מה. אנשים התחילו ללכת בחדר, להגיד זה לזה "שלום" בעיניים. אחר כך המדריך ביקש שנדמיין שאנחנו פוגשים מישהו שחייב לנו כסף, מישהו שלא התקלח, ואת הכלב שלנו, פוצי.
תרגיל ריקוד. כשהתחילו להתגפף הרגשתי בחסרונו של הגבוה
בסוף הוא ביקש שנדמיין שאנחנו בחדר לבד, בלי בני הזוג שלנו. אה, זה קל, רטנתי לעצמי. אני באמת פה בלי בן הזוג שלי. כשכולם התחילו להתחבק עם הזוגיים שלהם ולהתגפף קלות, זה כבר היה יותר מדי. עליתי לחדר. "או, ידעתי שגם את לא תאהבי את זה", גיחך הגבוה. "דאאאא, לכולם היו בני זוג. זאת סדנה זוגית שכזאת", נבחתי עליו. "מה קרה, לא יכולת להישאר קצת?"
הגבוה לא נשאר חייב. לסדנת "אינני אשם – תהליך עמוק ומשעשע (נשבעת לכם) של הטלת אשמה בזוגיות" כבר לא הגענו. במקום זה עברנו סשן עמוק ומשעשע של הטלת אשמה בחדר. אני התעקשתי שנעבוד על ההרמוניה הזוגית שלנו יחד, הוא הסביר לי שמצידו אני מוזמנת לעבוד עליה עד שהחלחולת שלי תצנח, אבל אין מצב שאני דורשת ממנו להגיע איתי לסדנאות שלא בא לו ללכת אליהן. יש לי רק שתי מילים בשבילכם: מייקאפ סקס.
כן, אין ספק שהסדנה הקטנה שערכנו לעצמנו בחדר היתה מאלפת לא פחות. עם גיחות קטנות לארוחות בוקר (בהן האבסנו את עצמנו נוגות, ובסופן הכנו סנדוויצ'ים קטנים למקרה שתפרוץ שואה עד ארוחת הערב), או דגימות קטנות של הבריכה ("תשאלי אם היא מחוממת" – "הם אומרים שכן" – "תשאלי אם גם הים מחומם").
שנטי גיטמה לא יודע אפילו מה הוא הפסיד
עצם העובדה שלא קיבלתי מחזור ב-36 השעות הראשונות היא התקדמות ניכרת לעומת שתי החופשות האחרונות שלנו, ושנינו ניצלנו את העובדה הזאת היטב. שנטי גיטמה לא יודע אפילו מה הוא הפסיד, נחרתי לעצמי. שיבוא, אני אלמד אותו דבר או שניים על הרמוניה זוגית, כל מה שהוא צריך להביא איתו זה מלון הגון וכמה כריות תפוחות היטב. מיותר להוסיף שדילגנו על קבלת שבת ועברנו ישר ל"מסאז' תאילנדי בביגוד מלא וללא שמן", רק הפוך.
להתרחק קצת, כדי לראות זה את זה יותר טוב
במדיטציית הקונדליני טען רפיק ("היי, זה ההוא מתוסס!" שמח הגבוה) שרוב המחשבות שלנו הן מעגליות, ומעט מאוד מהן בעצם מקוריות. אחרי סדנת הטנטרה לזוגות, הטנטרה יוגה וסיבובים על עוד כמה טנטרות הלכתי להחליף כמה מחשבות מעגליות עם רפיק בכבודו ובעצמו. "היחסים שלי עם אשתי היו מאוד הדוקים בזמנו", סיפר. "לא ידענו לעשות את ההפרדה בין החיים האישיים, הציבוריים, המשפחתיים. הסלון שלנו היה גם חדר עבודה וכל הזמן היו שם אנשים וגם אנחנו היינו כל הזמן ביחד. האג'נדה שלי בסדנה הזאת היא בעצם ספייס. אני רוצה שאנשים ילמדו לקחת ספייס זה מזה בתוך הזוגיות שלהם, שיתרחקו קצת ואז יוכלו לראות זה את זה, ולא רק את ההשתקפות של עצמם בעיניים של הבנאדם השני. בשעת הפתיחה מישהו אמר לי 'אז בעצם באנו לפה כדי שניפרד', אבל זה ממש לא הרעיון. אני רוצה שבני זוג יקחו לעצמם סוף שבוע מפנק במלון ויגיעו לפה כדי לאפשר זה לזה קצת חופש. אחרי חופש כזה אפשר לחזור לזוגיות ולראות אחד את השני יותר טוב, כמו מחדש. ככה אפשר גם להחזיר את האינטימיות".
ושנטי? חקרתי אותו. מה עם שנטי גיטמה?
"שנטי? היא מורה מעולה, אשה נהדרת. היא עושה סדנאות בצפון מידי פעם, אם את מעוניינת".
"אז מה, קמחי רצה שניקח קצת ספייס, אה?" ציחקק עלי הגבוה כשחזרתי לחדר עם הבשורה.
"כן". רטנתי. "ולא רק זה, שנטי נבצר? היא בכלל אשה".
"בואי, בואי לפה", הוא חייך אלי וזרק עלי כרית (תפוחה היטב!). "אני צריך להחליף איתך כמה מילים בספייס שלי לרגע".
היה הרמוני.
- הכותבת היתה אורחת של מלון "אמבסדור" וסדנת ההרמוניה הזוגית של רפיק ונהנתה לאללה. הבופה עשר.
