הפרד ומשול: גרסת האוצר

אחת ההצלחות הגדולות של מנגנון התעמולה של משרד האוצר היא, שבהתקפות שלו על כל סקטור ששובת הוא גורם לכל אחד מהם לעסוק בהגנה על שמו הטוב. כך מונעים את האפשרות למקד את השיח הציבורי במה שמשותף לכל השביתות הארוכות, המיותרות והמתמשכות במשק: פקידי האוצר.

אם להאמין לתעמולת האוצר לאורך השנים, המורים - בטלנים, המרצים - מפונקים, עובדי הרשויות - מושחתים, בנמל כולם קרובים של המנהל ועוד ועוד. ורק במשרד האוצר כולם מוכשרים וענייניים, ולמזלנו הם שומרים על המדינה מפנינו. בכל פעם האוצר טוען שהוועד התורן הוא מיליטנטי, לא ענייני, אינו דובר אמת ושאר השמצות. אנשי הוועדים טוענים טענות דומות כלפי אנשי האוצר. קשה לדעת מי דובר אמת, אך כדאי לשים לב שהוועדים מתחלפים בכל מאבק. נציגי האוצר הם תמיד אותם אנשים. וכבר אמרו הגששים: אם כולם אומרים אז כנראה שזה נכון.

ואיך מתנהל משרד האוצר עצמו? האם הוא מופת לניהול יעיל ותקין? הבה ונראה: שר אוצר אחד התפטר לא מכבר בחשדות לשחיתות. מחליפו היה טרוד בניסיון לפטר את אחד מבכירי משרדו - החשב הכללי. רשות המיסים נתגלתה כמלאה בשחיתות. ולבסוף, הממונה על השכר שתפקידו לנהל את מערכת השכר במשק, לא הצליח ליצור מערכת שכר שקופה, למרות השנים הרבות בהן המשרד קיים. מערכת כזו, ברורה ורציונאלית, היתה מונעת את השבתת המגזרים השכם והערב.

אך נראה שחוסר המהימנות שניכרת בכל פינה במשרד האוצר, לא מפריעה להם לנסות ולנהל את כל שאר תחומי המשק.

האוצר טוען כלפינו, המרצים שעיסוקינו במחקר אינו חשוף לבקרה. אך באתר האינטרנט של כמעט כל מרצה יש קורות חיים בו נמצאת רשימת פרסומיו, המלגות והמענקים בהן זכתה ושאר ההישגים שלו או שלה. כל אזרח שרוצה, יכול לברר מה נעשה בכספו או בכספה. כמובן, יש גם פיקוח הדוק של האוניברסיטה. קידום המרצים, כמו גם חלק עצום ממשכורתם, נקבע על סמך בקרה מתמדת על ההישגים.

באוצר יודעים טוב יותר מהרופאים איך לרפא, טוב יותר מהמורים איך ללמד ולנהל בתי ספר, וטוב מהחוקרים באוניברסיטאות איך לחקור. ובכלל, אם כולנו נעזוב את ישראל ונשאיר לפקידי האוצר את המדינה - הכל יהיה מצוין. מבחינת אנשי האוצר, חבל שהאזרחים מפריעים להם לנהל את המשק.

נשמע מופרך? לא, למעשה העניין פשוט וגם ידוע, אך דורש הבהרה מחודשת מדי פעם: בדרכם לעמדות בכירות ומשתלמות בראש הסקטור הפרטי, פקידי האוצר מנהלים מאבק דו-שלבי בחיי האזרחים ובמדינה.

ראשית, על ידי קיצוצים חוזרים ונשנים והתערבות בוטה בניהול מערכות חיינו, הם הופכים את ניהול מערכות המדינה (חינוך, בריאות) לבלתי אפשריות. בשלב השני, הם מצביעים על חוסר היעילות של המערכות כסיבה הכרחית להפרטתן ולהעברתן לידי האלפיון העליון, שבמפתיע מורכב ממעסיקיהם העתידיים.

היום זו ההשכלה הגבוהה שעל הפרק, אך אתמול ומחר המאבק של האוצר הוא במערכות אחרות.

יש בעיית ניהול בחלקים מסוימים של הסקטור הציבורי אך אשמים בכך הפוליטיקאים שמינו את המנכ"לים והסמנכ"לים. יש להחליף מנהלים ולא להוריד את משכורות העובדים או להפריט את הנכסים הציבוריים. יש לשלם לעובדים יותר, לא פחות, כדי שיהיו מסורים, חרוצים ויעילים.

הסקטור הציבורי נוגע לכולנו, וחשוב שינוהל כראוי ויעסיק עובדים מוכשרים ומסורים באמת לציבור. לא כמו פקידי האוצר שרק ממתינים לתורם לגזור קופונים בסקטור הפרטי.

ד"ר יונתן כהן, ראש החוג לתקשורת באוניברסיטת חיפה