מי צריך ילדים מנומסים?

הבן שלי אוהב לספר את הבדיחה הבאה: "סתום ת'פה, צרות ונימוסים שיחקו במחבואים. סתום ת'פה התחבא מתחת לעץ ונימוסים הסתתר מעל. צרות חיפש את שניהם. בא שוטר ושאל את סתום ת'פה: "איך קוראים לך?", ענה לו: "סתום ת'פה!". השוטר שאל אותו: "איפה הנימוסים שלך?", וסתום ת'פה אמר לו: "מעל העץ". השוטר התרגז: "אתה מחפש צרות?". "לא", הוא ענה לו "צרות מחפש אותי".

דרך ארץ זרה

נימוסין הם קצת כמו סוכר, אני חושבת לעצמי בדרך למסעדה, אתה יכול לקחת את הקפה שלך ללא סוכר, ולא תרגיש בחסרונו אם כך אתה נוהג לשתות, ואתה יכול להמתיק אותו מעט (ולא עם ממתיקים מלאכותיים). בכל אופן, מרגע שהתרגלת לסוכר בקפה, בפעם הראשונה שתימנע ממנו, לא תוכל להתעלם מהמרירות שבקפה.

איך גורמים לילדים להתנהג יפה במסעדה? (צילום: index open)

על אף הישראליות שבי, זו שמתחברת טוב עם קפה שחור (ללא סוכר), ושבמקרה שלי גם לוקה בקורטוב של קולניות, נטייה להסתחבקות יתירה ורתיעה מרשמיות, הרי שמהרגע שהגענו לבלגיה, אני מגלה שהחיים נעימים יותר עם קצת נימוס ואפילו המילים נשמעות יותר עגולות ומלטפות.

להתמכר לתואר "מאדאם"

אבל זה היה בהתחלה, היום אני חייבת להתוודות שהתרגלתי, שלא לומר התמכרתי למשמע התואר הזה, אבל ברוב חטאי טרם הספקתי להתרגל לפנות בעצמי לאחרים בלשון מסיה ומאדאם. ואם אני התקשיתי באימוץ גינוני הנימוסין הנהוגים כאן, תארו לעצמכם כיצד הגיבו ילדיי, שנולדו וגדלו בקיבוץ, שבו כל לאה היא לייקה'לה, וכל יובל הוא יובי, בין אם הוא הילד של השכנה או המנהל במקום העבודה.

באחד הימים הראשונים שלנו כאן הגעתי לבית הספר של הילדים, ונעצרתי לשוחח עם המנהל.  מסיה לוסיין גוזי (בהגייה מלרעית) לבש חליפה, ענב עניבה, הדיף ריח קליל של "שאנל". הוא פנה אליי בשם "מאדאם בוכסוויילר" והושיט את ידו ללחיצה. בעת ששוחחתי עם מסיה גוזי, הגיח פתאום בני, ובפנים תמימות ומאירות פנה לדבר עם המנהל באלו המילים: "גוזי (בהטעמה מלעילית), נכון שאתה יודע לדבר עברית?". במחי לשון אחת, סילק הקטן, מבלי דעת, הן את התואר מסיה וההטעמה המלרעית של שמו, והן את כל המחיצות הרשמיות הקיימות בין מנהל בית ספר בלגי לבין תלמידיו, ובכך הפך אותו ל "סחבק מן המניין". מזכירתו של המנהל שנכחה בעת המעידה הבלתי נמחלת הבהירה לבני בחיוך מזועזע, שלמנהל פונים בתואר "מסיה גוזי". היתה זו תרומה משמעותית לכישורי הנימוסין הנבנים של בני, אם כי לא ממש חיונית, שכן מאז הוא כבר לא שש לפנות אליו לא כמסיה ולא כגוזי.

איך אומרים "אמא, מים" בנימוס?

ובכל זאת, כשאני שומעת את הילדים שלי אחרי ארבעה חודשים מלהגים כאן בצרפתית בסיסית, אבל מקפידים לומר "מרסי", "פרדון" ו"אקסקוזה-מואה", אני מביטה בהם לא בלי גאווה ונחת. נכון שפה ושם יש להם עדיין מעידות, אבל הן כולן נמחלות, למעט זו כשהבן שלי ביקש ממני כוס מים והוסיף: "s'il vous plaiss'il vous plais", כולל המילה vous -לשון רבים שנוקטים בפנייה לזר או מבוגר. קודם כל, העמדתי אותו על טעותו, תוך הדגשת הדברים המשמעותיים לפי סדר חשיבות עולה: ראשית אמא לא זרה, אבל גם אם כן, היא בטח ובטח לא מבוגרת (ואת זה תזכור, גם בעוד שנה כשהיא תסגור עשור רביעי), מאז הוא כבר יודע לבקש כמו שצריך: "אמא, מים!".

במסעדה שני בניי בני ה -9 ו -7 בוחנים את התפריט בצרפתית, ומבקשים במלוא הנימוס המקובל את המנה האהובה עליהם תוך חתימת הבקשה ב "s'il vous plais" ו"מרסי". תענוג! לבלגים האלה יש את זה, והילדים הם בני מזל שזכו גם לרכוש את השפה וגם את הרגלי הנימוס שלהם. דווקא הבן השלישי משום מה עוד מתקשה בקליטת השפה ובאימוץ הלכות הנימוסין שלהם, אבל בהיותו בן חודשיים בלבד הוא זוכה למחילה וגם לבקבוק חלב, וכשהוא משחרר גרעפס שמהדהד ברחבי המסעדה, מנומסים או לא, אנחנו לא יכולים שלא להתגלגל מצחוק.