שולמית אלוני: "חרפה שהצלת חיים נמנעת מדעות קדומות"
"בגלל רבנים עם דעות קדומות בנושא תחיית המתים, אוסרים על משפחות לתרום אברים. מדובר בהצלת חיים, ואם הצלת חיים דוחה שבת אז קל וחומר תרומת אברים", אומרת שולמית אלוני ורואה בתרומה את תחיית המתים. "כשאדם תורם, זוכרים אותו"
החתימה
חתמתי על כרטיס אָדי בשנת 2002.
ההתלבטויות
החתימה הייתה מובנת מאליה. אינני מקדשת את המתים. אני מקדשת את החיים. זו חרפה גדולה שבמדינת ישראל, בגלל רבנים עם דעות קדומות בנושא תחיית המתים, אוסרים על משפחות לתרום אברים, מפני שזה הצלת חיים ואם הצלת חיים דוחה שבת אז קל וחומר תרומת אברים.
זוהי תחיית המתים. כשאדם תורם, זוכרים אותו. מי שניצל ובני משפחתו אסירי תודה לתורם וזוכרים אותו. וכל אימת שזוכרים את המת, מחיים אותו.
הגורם
חתימתי לא נבעה מגורם כזה או אחר. זוהי השקפתי. יש לי תחושה רוחנית למתים. צריך לזכור אותם, את תרומתם, מעשיהם ואהבותיהם. אין לי שום תחושה פיזית למתים. ביחס לאברים בשר ודם, אין לי שום קדושה. רק שכולם יהיו בריאים, ובמידה וימותו - יתרמו, וכך יזכרו אותם.
התגובות
אני חושבת שהדתיים, לא הפנאטים הפונדמנטליסטיים, כבר התרגלו אלי. הם כועסים על כמה דברים שאני אומרת אבל הם מעריכים את הידע, העקביות וההתנדבות שלי. אז התגובות הן לא נוראיות. מהסוג שצעק בכיכר ציון 'מוות לרבין' אין לי ציפיות. אבל, במסגרת האנשים איתם אני נפגשת או בין החברים שלי, כולם בעד.
פגשתי בחולה
בעבר סבלתי מבעיה בכבד ולאחר ארבעה ניתוחים בארץ נסעתי לצרפת לעבור שם את הניתוח. במחלקה פגשתי ישראלים רבים שחיכו להשתלה. אני לא יכולה לספר על תחושותיהם של אחרים, אבל הייתה שם משפחה גדולה עם בנים ונכדים שניכרו בה הפחדים הרבים, לצד התקווה הגדולה.
אני עושה
הופעתי בכנסים שעסקו בנושא ודיברתי על כך ברדיו.
חותמים עכשיו:
פרויקט תורמים לחיים:
כולנו שווים
חכמי ישראל אמרו שאלוהים ברא את האדם יחיד ללמדך שכל בני האדם שווים. למה הוא ברא את העוף למינהו ואת הבהמה למינהו ורק את האדם הוא ברא יחיד? ללמדך שכל בני האדם הם בניו של אדם הראשון ואיש לא יכול לומר 'יחוסי גדול מיחוסך'.
בנוסף, נאמר: "כל המציל נפש,כאילו הציל עולם מלא" ו-"כל המאבד נפש,כאילו איבד עולם מלא". גם כאן המטרה ללמדנו כי כל בני האדם בניו של אדם הראשון. בעיניי, הערבי מכובד בדיוק כמו הרב עם הזקן והפאות שכל יום מתפלל לאלוהי ישראל, כמו ראש הממשלה וכמו הסנדלר. כולם אותו דבר.
התרומה והדת
אין בגרות מספקת בארץ. אנחנו חברה עם פחדים ואמונות טפלות. אילו הרבנים היו מתגייסים כמו שהתגייסו ראשי דתות אחרים, אז האנשים היו משתחררים מהדעות הקדומות. אבל גם אנשים חילונים גדלו פה על המסורות היהודיות, של
הסתגרות ושל תחיית המתים ושל כל הניסים והנפלאות. ככל שהפרסום לנושא תרומת האברים גדול יותר, כך התודעה משתנה.
מילה לספקנים
הערך הכי גדול הוא הצלת חיים. פעם הלכתי ברחוב ופנה אלי אדם מבוגר עם מגבעת. "מה זה תחיית המתים"?, הוא תהה ומיד הסביר שאין אפשרות שיחזרו רק היהודים, ומאין יהיה מקום בעולם לכל המתים? תחיית המתים היא כאשר מדברים ומזכירים את המת, כך מחיים אותם. אדם דתי צריך להבין שכשהוא קבור בבית הקברות יזכרו אותו לזמן קצר, אבל אם הוא יתרום אבר ומישהו יחיה, זה שחי ומשפחתו הקרובה יזכרו את המת הזה. הגוף קבור אבל המת קיים.
רוצים לראות מי עוד חתם על כרטיס אדי ומפציר גם בכם להציל חיים? לחצו כאן
לפנייה לכתב/ת 
