אמהות ללא אמהות: איך הן מתמודדות?

"אני מתכופפת אל הקטנה, מנסה לשמור על איזון עם הגדולה הכרוכה סביב רגלי הימנית. מה שלום הארנבת שלי?", אני אומרת לעדן, מחככת את פני בצווארה החלק....שתי ילדות קטנות שאחר הצהריים שלהן מתמלא שמחה והקלה כשאני נכנסת הביתה. האם מישהו חש אי פעם כל כך נחוץ, כל כך אהוב?

אמי חשה כך פעם. זה, לפחות, מה שאני מדמיינת שחשה. או לפחות מקווה. ....פעם אחת ויחידה אמרתי לאמי שאני אוהבת אותה, בקיץ של שנת 1981, כשהייתי בת שבע עשרה. היא שכבה במיטת בית חולים, ואני נאחזתי במוטות הברזל של המיטה כשאמרתי את המילים האלה. "גם אני אוהבת אותך," היא אמרה, אבל קולה נשמע מרוחק, כעושה את דרכו למקום אחר. היא מתה כעבור יומיים".

כך מספרת הופ אידלמן, מחברת הספר "אמהות ללא אם" (הוצאת מודן). אידלמן חיה בקליפורניה עם בעלה הישראלי ועם שתי בנותיה. חוויותיה כאם ללא אם הביאו אותה לחבר מחקר מקיף בנושא שעל שאלותיו ענו 1,322 אמהות ללא אם ביותר מ-12 ארצות. "חוויית האמהות עבור אמהות אלה", היא כותבת, "מורכבת ומאתגרת מאין כמוה. שלובים בה חששות וחרדות כבדים, ויחד עם זה היא הזדמנות להשלמה עם האובדן ותיקון החסכים שנוצרו בעקבותיו.

בודדה במערכה

"בדרך כלל מי שעוסקת בנושא הזה, הגיעה אליו מתוך התנסות וחוויה אישית", אומרת ליאורה כסיף ויסברג, עובדת סוציאלית קלינית ותומכת בנשים לפני ואחרי לידה. "רק מי שחוותה יכולה להבין את הקושי". אמה של ליאורה נפטרה כשהיא היתה בת 18. היום היא כבר אמא לשניים (בן 3 ובת שנה). "המעבר לאמהות הוא שלב מורכב רגשית ופיזית. זהו אחד מהצמתים שבו נשים נעזרות במידה רבה באמא שלהן. אם אין אמא בשלב הזה של החיים, יש הרבה בדידות ולעיתים חוסר אונים שמקורו בהיעדר הדמות האימהית והסמכות בעלת הניסיון", מסבירה ליאורה. היא מודעת לכך שיחסי אמהות-בנות כל כך מורכבים, שיש כמה אמהות שהיו מוותרות (בשמחה אפילו) על ההתערבות של הסבתות לעתיד, "אבל בשונה ממערכת יחסים לא טובה, כאן מדובר על פנטזיה שלא יכולה להתגשם. בניגוד למי שאמא שלה בחיים והיא עדיין יכולה לקוות שיום אחד היחסים איתה יהיו אחרים, אם ללא אם לא יכולה ליהנות מטוב ועד רע ממה שיש לסבתא להציע בשלב הזה".

ההריון, הלידה ותפקיד האימהות מזמינים הרבה שאלות שנשים שואלות את אמותיהן: איך היה ההריון שלך איתי?, איך עברה חוויית הלידה? איך הייתי בתור תינוקת? "לאם ללא אם אין את מי לשאול", אומרת כסיף-ויסברג. ברוב המקרים האבות לא היו בחדר הלידה והם אינם זוכרים את כל הפרטים, וכך בנוסף לקשיים של כל אמא אחרי לידה, נוספות שאלות שאין עליהן תשובה ובדידות נפשית ולפעמים פיזית".

כסיף ויסברג מדריכה אמהות ללא אם בשלבי ההריון, לקראת הלידה ובשלבי ההורות הראשונים. "אחד המאפיינים של אמהות ללא אם הוא חשש כבד שלעיתים גורם לדחות את שלב הבאת הילדים לעולם. לעומתן, יש כאלה שדווקא מבקשות למהר ולהקים משפחה מתוך מטרה לקבל חוויה מתקנת.

האימהות מזמינה הרבה חוסר ביטחון בנוגע לתפקוד שלנו, מסבירה ויסברג-כסיף. "כשאין לך אמא זה יותר מסובך. אין מי שיגיד לך שאת בסדר. העובדה שלמדתי את הנושא הבהירה לי דברים לגבי עצמי: הבנתי שחלק מהפחדים שלי נובעים מן החשש שלא אדע לעשות זאת נכון כמו אמא. עבור אמהות ללא אם זה חוסר ביטחון קיומי שנובע מהזהות שלהן כאמהות ללא אמהות" .

בחזרה אל הילדות

שושנית לופו, עובדת סוציאלית קלינית ואם ללא אם שהתייתמה כשהיתה בת שנה ושמונה חודשים, הקימה לפני כארבע שנים את עמותת "אמהות ללא אמהות". "יחד עם לידת בני והשמחה הגדולה שליוותה את כל ההתרחשות, הופיעו אצלי תחושת קשות של עצב. הלידה והמפגש עם הצד האופטימי מחזירה אותנו בצורה לא מודעת לתקופת הילדות. אישה ללא אמא מרגישה אחרת באופן מהותי. במציאות הפנימית הזו שולטת אצלה החוויה שאם היתה לה אמא, היא היתה יודעת טוב יותר. היעדר המודל שילווה אותה מביא לחוסר ביטחון. החסר הוא חסר רגשי. נשים ללא אם מרגישות לעיתים קרובות שאין להן עם מי להתייעץ או במי להיתמך. בתקופה הזו של הלידה הן נדרשות כל כולן עבור התינוק ואין להן אמא שתכיל אותן במצב הזה", מסבירה לופו.

הלידה מחזירה כל אם ללא אם אל מחוזות ילדותה (צילום: ויז'ואל/פוטוס)

הצד החיובי של המטבע

כסיף ויסברג מוקסמת מהתנהלותן של אמהות ללא אמהות. "למרות חוסר הביטחון שלהן, הן מתפקדות מצוין והן אמהות למופת. דווקא האנשים שסובבים אותן: אחיות טיפות חלב, רופא המשפחה ומיילדות צריכים ללמוד להיות קשובים במיוחד לאמהות הללו. כדאי לדעת שאמהות אלה מחפשות אנשים שיתפעלו מהתינוק שלהן".

במקרים רבים אמהות שמגיעות אליה לטיפול והדרכה מופנות דווקא על ידי בני הזוג שלהן שהרגישו בקושי שלהן והבינו שהן זקוקות לאוזן קשבת, מבינה ומזדהה. "אם לתינוק חסרה שידה, אנחנו ממהרות לרוץ ולקנות, אבל אם לנו חסרה תמיכה או עזרה נפשית - אנחנו לא תמיד ממהרות לדאוג לעצמנו", היא אומרת. "לכן העידוד של הבעלים חשוב. כי נשים ואמהות כאלה זקוקות לתמיכה ולחיזוק, במיוחד לאחר הלידה. אין ספק שזה משפיע באופן ישיר גם על דפוסי ההתקשרות עם הילדים".

כאמא לשלושה (בני 9, 1/2 7 וחודשיים), מספרת לופו שבחוויה שלה לא היה רגע אחד שבו אמא שלה היתה הכי הכי חסרה. "אין רגע אחד, כי זו תחושה מתמשכת או רצף. אבל אפשר לומר שחוויתי גל נוסף של אבל בצומת שבו הפכתי להיות אמא בעצמי, מעצם ההבנה והמשמעות של השלב הזה".

"כרוב האמהות ללא אם, ציפיתי שהאמהות תקרב אותי אל אמי. היא אכן עשתה זאת, אבל גם נתנה לי מרחב בלתי צפוי להשתנות. אני יודעת שלעולם לא אהיה סבלנית כמוה. עם זאת, לא אהיה תמימה או שאננה כמוה. מותה אינו מאפשר לי זאת", כותבת אדלמן.

איך מתמודדים הנכדים?

כשבנה של כסיף ויסברג היה בן שנתיים וחצי, הוא שאל לראשונה איפה סבתא. "אחרי שנחנקתי סיפרתי לו שאמא שלי נפטרה. חיכיתי לשאלה הזו אבל לא ידעתי שהיא תגיע כל כ מוקדם", היא מספרת היום ומייעצת: "לא רצוי להסתיר כי זה עלול ליצור אצל הילדים תחושה שמשהו לא בסדר. "גם לא כדאי להגיד שסבתא נפטרה ממחלה, כי זה עלול לעורר אצל הילד חרדות סביב כל שפעת. במקום, אפשר למצוא הזדמנויות להראות לילד את סבתא בתמונות, לספר לו עליה ולא להעמיס עליו חרדות".

עוד על עמותת אמהות ללא אמהות . 

עוד על ליאורה כסיף-ויסברג .