בר בשטח

מפה יש? יש. משהו חם לערב? הסווצ'ר הזה יכול להיות מצוין. אוכל? הנה כאן, בתא המרכזי של התיק. כובע? מונח כבר על הראש, שלא נשכח. יאללה, אפשר לצאת לטיול. אה, רגע, משהו חסר. משהו מאוד מרכזי בכל טיול. נכון מאוד, מים. שלושה ליטר לכל ילד לפחות, למה לא? אפילו חמישה, וזה עוד לפני הג'ריקן המשפחתי. אז מה אם עכשיו חורף? שתה שתה, שלא תתייבש לי. מה זאת אומרת לא רוצה? המים לא טעימים לך? איך לא טעימים? זה מים, אין להם טעם ואין להם ריח.

יאללה, בלי ויכוחים, שתה. איזה מיץ עכשיו בראש שלך? שוקו? שוקו תשתה בבית של סבתא. יין? עכשיו בכלל הגזמת. יש לך דקה לגמור את המימייה ולהמשיך לצעוד בגיל וברון.

ובכל זאת, עם כל הכבוד להוראות הבטיחות, לפעמים הלשון רוצה קצת יותר. המטייל הישראלי אינו גמל, והוא כבר מזמן שכח מתקופת הצנע. כשותף גאה בתרבות הצריכה המערבית אין לו שום כוונה להסתפק בשני אטומים של מימן ואטום חמצן בודד. במאבק על לבם של ההמונים, מסלולי הטיול חייבים לתת פייט רציני לבתי הקפה ומסעדות הגורמה של העיר. אז נכון, לא צריך לצאת לשטח עם מכונת אספרסו וגנרטור, אבל חשוב לזכור שגם בחיק הטבע יש לחוש הטעם על מה להתענג.

נכון, עוד לא נמצאה המלצרית שתנקה את האבק משולחן הפיקניק באגם החולה, אבל מצד שני אין צורך להשאיר טיפ. והכי חשוב: משתה בטבע יהיה נקי מכל קמצוץ של רגש אשמה. אחרי שהזענו את נשמתנו במסלול, כששרירי הרגליים תפוסים כה־ לכה, אף אחד לא מתחשבן על קלוריות.

רגע לפני המתכונים, הערה אחרונה. המשקאות המצויינים כאן אינם מהווים תחליף לכמות המים המומלצת לאורך המסלול. מי שעולה את נחל יהודיה בשתיים בצהריים צריך לזכור לשתות מים. ומי שיושב ליד המדורה בשש בערב צריך לזכור להתפנק.

לרומנטיקנים: סנגרייה דה-לה-קומזיץ

מי אמר שרומנטיקה זה בחורה בשמלה שחורה ובחור עם ורד שנקנה בסופר. אין דבר סקסי יותר משיער מלא אבק ובוץ על הנעליים. אחרי שנלחמתם יחדיו באיתני הטבע (צריך לחתוך את הידיים למי שסימן את המסלול הזה) כדאי לסיים את היום בניחוח יוקרתי. ומה יותר רומנטי מטאפאס-בר בברצלונה? למרבה הצער, המרחק מחניון הלילה במצפה רמון לשדה התעופה מוריד את האפשרות הזו מסדר היום. אבל תמיד אפשר להתנחם בסנגרייה איכותית לאור ירח.

הסנגרייה היא משקה ספרדי על בסיס יין, שזכה לשמו על שום צבעו האדום ‭Sangre)‬ זה דם בספרדית‭.(‬ במתכון הקלאסי מערבבים את היין עם פירות ומיץ תפוזים ומגישים קר. כמה פאסה. במקום, הסנגרייה דה-לה-קומזיץ מוסיפה למשקה חדשנות ים-תיכונית, טעמים מסתוריים שמסקרנים את החך וחום מדורה שמשובב את הנפש.

סנגרייה (צילום: רועי בקרוביץ')

המרכיבים (ל-4 אנשים או לשניים שיכורים במיוחד):

בקבוק יין יבש מאיכות טובה (לא שאריות מליל הסדר)

מקל קינמון ארוך שרוסק בתיק תחת קופסאות השימורים, לאחר יום שלם של הליכה

חמישה מסמרי ציפורן

תפוז חתוך (עם הקליפה)

חצי אגס

חצי תפוח

חצי כוס סוכר

אבק שטח אותנטי

מדורה

אופן ההכנה: 

1. מערבבים הכול בסיר מפוחם ומלא אבק.
2. מניחים על המדורה ללא מכסה, כדי שהמשקה יספוג את העשן הארומטי.
3. ממתינים לבעבוע קל (אין צורך להגיע לרתיחה של ממש‭.(‬
   

אופן השתייה:

מוזגים את הסנגרייה לספלים שהכינונו מראש, מחזיקים את הכוס בפוזה פלצנית ומתחילים לצקצק בלשון. עכשיו הזמן לשלוף את כל המונחים האהובים: "מאוד עפיצה, הסנגרייה‭,"‬ "כן, היא בהחלט בעלת גוף‭."‬ מנסים לשים לב לציפורן ולקינמון, מקשקשים משהו על הניגוד שבין מתיקות הסוכר וחמצמצות התפוז, ונמנעים מלהגיד שטויות כגון "זה בעצם פונץ‭,'‬ לא‭"?‬.

למשפחות: צ'וקולה-טה-דאם

השוקו, שמקורו איפשהו בתרבות האצטקים, או המאיה, או מה זה בעצם משנה, יכול להיות הרבה יותר מסתם חלב חם ואבקה. כשמכינים את המשקה כמו שצריך הוא הרבה מעבר לפינוק-לייט לילדים. אנחנו מדברים כאן על עונג חושני שגובל בחטא מוסרי. כשמגיעים לשטח, והגוף זקוק לאנרגיה ולפינוק אמיתי, הצ'וקולה-טה-דאם הופכת להכרח. לא משנה אם ביקרתם בחצבני או בבניאס, בגבעת האירוסים או בעמק התורמוסים, זו תהיה האטרקציה המרכזית שכולם יזכרו מהטיול.

ככה זה נראה כשמכינים בבית (צילום: רועי בקרוביץ')

המרכיבים (ל־4 אנשים או לשניים שמנמנים במיוחד):

ליטר חלב עמיד (חלב רגיל עלול להחמיץ במהלך המסלול)

חפיסת שוקולד מריר 100 גרם. פחות מזה לא בא בחשבון

קינמון

מקל ארוך וקשה

אופן ההכנה:

1. שוברים את השוקולד לקוביות ומערבבים בסיר עם החלב והקינמון. מכים חזק עם המקל בכל מי שמנסה לגנוב שוקולד בשלבי ההכנה. חוסך שבטו יישאר בלי שוקו.
   

אופן השתייה:

מיד עם ההגשה יש לקרוא את קריאת הקסם "טה-דאם‭,"!‬ שהעניקה למשקה את שמו. ועכשיו זהירות: מצד אחד זה חם מאוד, מצד שני אי אפשר להתאפק. מי שלגם יכול ליהנות מהנחמה המתוקה ולהודות שאם כבר כווייה בלשון, עדיף כזאת. מעניין לשים לב לשקט המופתי ששורר בעת לגימת המשקה, כמו גם לצלילי השלקלוק. בכדי למנוע עוגמת נפש, מומלץ למהר ולהכין את הסיבוב הבא.

לחובבי הבריאות: תה פריחת הזעתר

יהיה השם הפלצני אשר יהיה, אין שום סיבה שלא ליהנות מתה יוקרתי רק כי הוא לא יוצא משקית ממוסחרת וצבעונית. למעשה, "תה מעלים שנקטפו זה עתה" נשמע הרבה יותר סקסי.

המרכיבים:

מים

סוכר חום דמררה

עלי מרווה וזעתר (לקטוף בדרך או להביא מהמשתלה ליד הבית)

עוד קצת סוכר

אופן ההכנה:

1. מבשלים על פינג'ן ישן, שגם מוסיף למשקה טעמים ישנים, וממשיכים לחמם לפחות שלוש דקות לאחר הרתיחה.
   

אופן השתייה:

שוכבים מסביב למדורה, מוזגים לכוסות קטנות ומתחילים לקשקש על הטעם של הטבע. מסניפים את אדי התה ומכריזים שזה טוב נגד הרדיקלים החופשיים, שזה נוגד חמצון ושהבדואים טוענים שיש לזה סגולות לכוח הגברא.

למתגעגעים: צ'אי איזה-כיף-היה-בהודו

אין כמעט אקס-תרמילאי שלא חווה מדי כמה זמן את המשבר הזה. פתאום באמצע החיים מתחילים ליילל בערגה "אחחח‭...‬ איזה כיף היה בהודו. הכל זול, אין עבודה, אין מילואים, אין לימודים‭...‬ כל היום רק נזרקים ותופסים ראש‭."‬ וככל הנראה אין הרבה מה לעשות כדי להתנחם. לכל היותר אפשר לשתות כוסית צ'אי ליד המדורה ולהיזכר בטעם של החופש.

המרכיבים (ל־4 אנשים):

קינמון (כף גדושה של שברים)

ציפורן

שורש ג'ינג'ר קצוץ

קמצוץ פלפל שחור

3 כוסות מים

כוס חלב

6 כפות סוכר

זיכרונות מגואה

אופן ההכנה:

1. מערבבים הכול בסיר, מבשלים עד שהחלב מתחיל לגלוש.
   

אופן השתייה:

מוזגים לכוסות קטנות, מכרסמים בצד איזה עוגייה ומדמיינים שהודו זה כאן. מי שיפעל בדיוק לפי ההוראות עשוי להבחין כיצד התבור הופך פתאום לרכס ההימלאיה, והשמשיות בחוף ניצנים הופכות לדקלי קוקוס. אום.