מינעי קולך. נקודה
"הבנות חשבו שיש משהו רע עם הקול שלהן, שחוסמים את היצירתיות שלהן, שמונעים מהן להתבטא - אבל הכל התגמד לעומת 'אי נוחות רגעית' של כמה גברים". בסוף השבוע פרסמנו ב-ynet את עמדת הרב שמאע נגד "קול באישה ערווה". קרני אלדד, מוזיקאית מהמגזר, כותבת על האיסור שהכי מרתיח אותה
לאחרונה התקיימה תחרות להקות צעירות במועצה האזורית בנימין. מסורת חשובה ויפה היא לעודד בני נוער להתגבש, להלחין, לפרוק מתחים של גיל ההתבגרות, ליצור ביחד, ולהוליד משהו חדש לעולם, משהו שנבנה מתוך הנפש וגובש לטוב ביותר באוזניהם.
יוזמה ברוכה, לא? ובכן, כך גם אני חשבתי. ההכנות למופע היו בעיצומן. הכלים כוונו, הגרונות נוקו, התרגשויות והתלבטויות. ואז הודיעו מהמועצה לתלמידות שלי לפיתוח קול "שהשנה בנות לא יוכלו לשיר במופע". למה? כי "קול באישה – ערווה".
"קול באישה – ערווה" לקוראים שזכו ועדיין לא נתקלו בזוועה הזאת, משמעותה שאם גבר שומע אישה שרה – הוא עלול להתפתות. זה לא צנוע, אתם מבינים. גם אם האישה היא ילדה בכיתה ט'. זהו איסור שמרתיח אותי כל פעם מחדש, בתור זמרת, בתור אישה, בתור יהודיה.
האם גבר הוא יצור כה נחות שרק למשמע קול אישה יקום עליו יצרו ולא יעמוד לו כוחו לעצור בעצמו? אם כן – תעזבו אותי. לא רוצה שום קשר עם יצור כזה. הוא נשמע לי מסוכן.
אז האם מועצת בנימין בשנת 2008 (טוב נו, בסדר, תשס"ח) מתחרדת והולכת? מה מקומם של היישובים החילונים והמעורבים במועצה? ויתרה מכן: מה מקומן של הנשים?
פניתי למארגני התחרות כדי לוודא שאכן כך היא והסתבר לי שכך היא. הודיתי להם בנימוס וניתקתי מגע. כעבור ארבע שניות הם התקשרו בחזרה. "את לא מבינה", הם אמרו. "מה אני לא מבינה? מותר לבנות לשיר או אסור להן?". "אסור", השיבו. אז כן הבנתי נכון. "את לא מבינה", הם התעקשו וחשבתי על פתרונות יצירתיים לבעיה.
למשל, שהבנות ישירו בסוף, ולמי שחושש ייצרו שיתעורר ויקום עליו – שייצא מהאולם. אבל זה לא עבד. למרות הפגיעה בבנות שחושבות שיש משהו רע עם הקול שלהן, שחוסמים את היצירתיות שלהן, שמונעים מהן להתבטא ולהתחרות - הכל מתגמד לעומת אי נוחות רגעית של כמה גברים.
אל תטעו. יש רבנים שפויים שמתירים. יש פתרונות ויש דוגמאות לנשים דתיות ששרות מול קהל דתי שבו נשים וגברים אפילו יושבים יחד! נשמה קרליבך, למשל, בתו של הרב שלמה קרליבך, מופיעה מול קהל כזה. היא כנראה לא מספיק דתיה עבור חלקינו. אנחנו מעדיפים ללכת לקיצוניות העיוורת מחשש שמא אולי מישהו ייפגע, בלי לחשוב שאולי מישהי תיפגע. כי כנראה זה פחות חשוב.
כי זאת הדרך הקלה והבטוחה. אבל זאת לא הדרך שלנו. אז בבקשה אל תתנו לאירועים כאלה להימשך. מחו, תיבעו, הציפו בטלפונים ומיילים ומכתבים, ואם אין ברירה החרימו אירועים כאלה, בו לכאורה נשים הן סוג ב', אך בעצם מנמיכות את הגברים עד עפר.
לפנייה לכתב/ת 
