המכונית החשמלית - כל השאלות

"הגענו להסכם שעושה הרבה מאוד שכל - למדינת ישראל, לרנו-ניסאן, ולשי אגסי והצוות שלו". כך הצהיר היום (ב') במסיבת עיתונאים קרלוס גוהן - נשיא חברת רנו-ניסאן ואחד מבכירי תעשיית הרכב העולמית. הדברים נאמרו באירוע נדיר, שהתקיים במעמד נשיא המדינה, שמעון פרס, ובמהלכו נחתם מזכר הבנות לקראת שיתוף פעולה עתידי בייצור ושיווק מכוניות חשמליות.

מי ירוויח, מי יפסיד

בחודשים האחרונים עלה מיזם המכונית החשמלית של שי אגסי וחברת "בטר-פלייס", לכותרות כל מדורי הכלכלה. האיש שנחשב לאחד מילדי הפלא של תעשיית ההיי-טק הישראלית, החליט - כך נראה - לפתור עבור מדינת ישראל את בעיות זיהום האוויר והתלות בנפט, באיבחת רעיון אחד: פריסת רשת טעינה למכוניות חשמליות ברחבי ישראל. הירתמות יצרנית הרכב רנו לפרויקט, רק מעידה כי אכן מדובר בנושא בעל חשיבות כלכלית אדירה.

אלא שעדיין, למרות החיוכים והאופטימיות הגורפת, נראה כי רב הנסתר על הנגלה. האם זה באמת הסכם שעושה הרבה מאוד שכל, לכל הצדדים? עבור רנו-ניסאן ושי אגסי, התשובה היא כנראה "כן": הם אכן מסכנים מיליוני דולרים, אלא שמדובר - בעיקר במקרה של רנו - ב"כסף קטן". בתמורה לכספם, הם מקבלים לא פחות מהתחייבות של מדינת ישראל להעניק למכונית חשמלית הטבות מיסוי חסרות-תקדים. המשמעות היא רווחים כספיים גדולים מהקמת התשתית הנחוצה עבור אגסי, ושדה ניסוי בקנה-מידה ארצי עבור רנו.

ומה עם מדינת ישראל? לכאורה גם היא אמורה ליהנות משיתוף הפעולה: מכוניות חשמליות יקטינו ללא ספק את התלות בנפט, ויצמצמו משמעותית את זיהום האוויר. כמו שאמר היום הנשיא, שמעון פרס: "נפט הפך למזהם הגדול בדורנו, נפט הוא גם המממן הגדול ביותר של הטרור, ונפט גם עושה צחוק מהדמוקרטיה, מאחר שהמחיר שלו מלאכותי לחלוטין".

צריך לזכור כי גם תעשיית הרכב העולמית אינה מחויבת למכונית החשמלית. כיווני הפיתוח רבים ומגוונים - ועד כה, עדיין לא ברור לאן תפנה התעשייה בשנים הקרובות. חברת טויוטה למשל, יצרנית הרכב הגדולה בעולם, מאמינה במכוניות היברידיות. ב.מ.וו, יצרנית מכוניות היוקרה המובילה, מאמינה במכוניות מונעות מימן. ואילו מרצדס, אחת הבכירות שביצרניות הרכב, מפתחת כבר שנים ארוכות פתרונות המבוססים על תאי דלק.

אז מדוע ממשלת ישראל, באמצעות תמריצים כלכליים והתחייבות להקים רשת טעינה ארצית, מחליטה להמר דווקא על המכונית החשמלית? פרס, אגסי ושותפיהם מצהירים כי מדובר בשעת חירום, וחובה עלינו לנקוט במעשים. אמנם זו אמת שקשה להתווכח איתה, אבל האם דווקא מדינת ישראל - שאין בה תעשיית רכב, והיא חסרה ידע והבנה בתחום - יכולה לדעת טוב מכולם מה צופן העתיד?

ומה עם בעיות שקל בהרבה לפתור? כל צמרת המדינה הגיעה היום לברך את פרס, אולמרט, גוהן ואגסי. שרים, מנכ"לי משרדים ממשלתיים, יבואני רכב, אנשי עסקים, עסקנים פוליטיים - כל מי שיש לו יד ורגל בתחום, וגם כאלה שסתם נהנו מהסיקור העולמי. ובכל זאת מתקשה ממשלת ישראל לתת לאזרחיה פתרונות שנמצאים בהישג יד, מוכרים לכל, מובנים לחלוטין וכאלה שנוסו בכל העולם - תחבורה ציבורית יעילה ומתקדמת. אולי הגיע שממשלת ישראל תתגייס לקידום ולפיתוח התחבורה הציבורית, באותה התלהבות שבה היא התגייסה היום למען מיזם מסחרי-פרטי של מכונית חשמלית.  

ואלה רק השאלות העקרוניות. ירידה לפרטי הפרויקט כפי שהוצגו היום, מעלה שאלות נוספות, הנוגעות ליישום הפרויקט עצמו:

1. טווח נסיעה - שי אגסי הבטיח טווח נסיעה של כ-200 ק"מ בין טעינה לטעינה. נשיא רנו, שתהיה אחראית לייצור המכונית, אמר היום כי מדובר בטווח נסיעה של כ-100 ק"מ בלבד בתנאים עירוניים. הפרש אדיר, בעיקר כאשר לוקחים בחשבון כי אותו טווח נסיעה הוא-הוא המכשול העיקרי של כל רכב חשמלי, וכאשר לוקחים בחשבון כי מרבית הנסיעות בישראל אכן מתבצעות בתנאים כאלה. מי צודק, ואיך בדיוק פותרים את הבעיה? בחברת בטר-פלייס אומרים היום ל-ynet כי עד שתגיע המכונית החשמלית לשלב הייצור, יספקו הסוללות שיהיו בשימוש טווח נסיעה ארוך מזה שעליו דיבר היום גוהן.
2. לוחות זמנים - שי אגסי הבטיח כי כבר ב-2009 ינועו על כבישי ישראל אלפי מכוניות. היום אמר גוהן כי מכונית ראשונה תרד מפס הייצור רק ב-2011. אלפי מכוניות חשמליות מתוצרת רנו בישראל צפויות אם כך להגיע במקרה הטוב כשנתיים מאוחר מהתאריך בו נקב אגסי. מי צודק?
3. מהיכן יגיע החשמל - שי אגסי חוזר ואומר כי החשמל לטעינת המכוניות יגיע בסופו של דבר מ"מקורות מתחדשים", כלומר - שמש, רוח וכדומה. קשה להאמין כי כבר בשנה-שנתיים הקרובות תהיה במדינת ישראל יכולת ייצור חשמל באמצעות מקורות שכאלה. אז מהיכן יגיע החשמל בכל זאת?
4. אולמרט אמר - במסיבת העיתונאים היום, אמר ראש הממשלה כי "אין ספק שפריצת הדרך תהיה כשנצליח לייצר מצבר קטן, שיהיה מסוגל להפעיל מערכת רכב מבלי שיהיה צורך להטעין אותה כל זמן קצר". צודק אולמרט, אבל באותה עת שומט את הקרקע מתחת לפרויקט בטר-פלייס של שי אגסי, הנסמך על תשתית הטענה שמתחשבת בטווח נסיעה מוגבל.