לידה בבית? הפינוק לא שווה את הסיכון

משרד הבריאות הכשיר את כל נושא הלידות הביתיות וקבע כללים, אבל מהסיכונים הכרוכים בעניין - אי אפשר להתעלם, טוען ד"ר יחיאל בר אילן ושואל: האם הנוחות הזו שווה ילד אחד עם שיתוק מוחין או יולדת אחת מתה?

ד"ר יחיאל בר אילןפורסם: 23.01.08 , 01:06

עד מלחמת העולם השנייה, מרבית הנשים ילדו בביתן. במדינות העניות של העולם, הנוהג הזה קיים למעשה עד היום. תמותת נשים בלידה ביתית נעה בין חצי אחוז לשני אחוזים, והמספרים דומים לגבי תמותת התינוקות (וזה לא כולל פגיעות אחרות).

כיום, שיעור הלידות הביתיות במדינות המערב הוא כה נמוך עד כי אין הוא מגיע למשמעות סטטיסטית. לכן, קל מאוד להכניס לחלל הזה כל מיני אגדות ומיתוסים.

ישנם חסרונות ברורים בהשוואה בין סבוכי לידה בעבר או בעולם השלישי לסבוכי לידה ביתית בחברת השפע וסמוך לבית חולים. סביר, למשל, שלידה ביתית בתל אביב, בטוחה הרבה יותר מלידה ביתית בסיירה לאונה למשל

מסדירים את התופעה

משרד הבריאות נותן הכשר ללידות בבית

מיטל יסעור בית-אור

500-700 לידות בישראל מתרחשות בבית. אחרי שנים של דיונים, מכשיר משרד הבריאות את הנושא ומכריז על כללי זהירות נדרשים. אולם המיילדות הביתיות זועמות: הכללים החדשים נועדו להגביל את לידות הבית

משרד הבריאות נותן הכשר ללידות בבית

(שם מתה יולדת בכל 50 לידות), אך אין ספק שהסיכון המוגבר קיים, גם בתל אביב, ואני בספק רב עד כמה נשים, הבוחרות ללדת בבית, מודעות לכך.

בית החולים, כשמו כן הוא, מקום לחולים. לידה הינה תהליך בריא. התנאים האחידים והפשוטים של הרפואה הציבורית מזכירים לפעמים את ימי השירות הצבאי, ולעתים הינם רחוקים מאד מהאווירה האינטימית, האישית והרומנטית הראויה לחוויית הלידה. כך שהבחירה ללדת בבית, מהפן הזה, היא די מובנת.

אבל ההתלבטות היא קשה: עבור הרוב המכריע, לידה ביתית עשויה להיות חוויה נעימה ומרוממת, בעוד שעבור אחוזים בודדים, הבחירה הזו משמעותה מוות או נכות מיותרים.

זכותה המוסרית של כל יולדת לעשות את בחירות של עצמה, גם אם הבחירה עלולה לסכן את עצמה. אבל איני בטוח האם ראוי שהאם תסכן גם את התינוק שבבטנה, ודאי לא בשם אוירה נעימה ורומנטית.

זה כמה מאות שנים מתרחש מאבק עז בין הרופאים לבין המיילדות. כל צד מאשים את רעהו בבורות, בנטייה להתערבות יתר ובסיכון מופרז של האם והיילוד. החוקרים עדיין חלוקים בדעותיהם מי צודק בויכוח הזה בין המיילדות לרופאים.

מחקר מקיף שפורסם לפני מספר חודשים (גיליון אוקטובר 2007 של History of Social Medicine) הראה כי התמותה הייתה גבוהה, עד שמונה יולדות לכל אלף, באותן ארצות בהן מאבק זה, בין הרופאים למיילדות, היה חריף במיוחד (למשל, בארצות-הברית) וכלל הוצאה מחוץ לחוק של המיילדות (המיילדת כהתמחות במקצוע הסיעוד הוא חידוש משנות החמישים של המאה העשרים). מאידך, במקומות בהם המיילדות והרופאים שיתפו פעולה ולא חתרו זה תחת זה, נפלה התמותה בעת לידות ביתיות באפן משמעותי עוד במאה ה-19, בסקנדינביה, למשל, שם ירדה תמותת האמהות בלידה לכדי שלוש לכל אלף.

בשנת 2003 עמדה התמותה של אמהות בלידה ביתית על שלוש לכל מאה אלף לידות, פי מאה פחות מזה (הנתונים פורסמו בגיליון אוקטובר 2007 של כתב העת הרפואי Lancet). אין ספק שהתפשטות הלידה הביתית בישראל תביא לעלייתו של מספר זה ולא לירידתו.

אלו הם המספרים. ראוי לדרוש כתנאי לרישוי וביטוח מקצועי שכל מיילדת ותומכת לידה המתיימרת לסייע ללידה ביתית תחתים את היולדת על הסכמה מודעת הכוללת את שיעור הסיכון לאם ולילוד בלידה ביתית ובלידת בית חולים.

בשנים האחרונות נעשים מאמצים רבים לשלב בבית החולים את התובנות שבלידה טבעית, בחוג נשי ומשפחתי תומך, באווירה נעימה ועם אמצעי עזר שונים, מכדורים מתנפחים ועד בריכות מים. הפתיחות בנושא זה בישראל גדולה לאין שיעור מהתנאים בבתי החולים הציבוריים במערב אירופה.

נראה שהממסד הרפואי הישראלי הפנים את הצורך לשיתוף פעולה עם המגמות ההוליסטיות והפרטניות בתהליך הלידה. גם משרד הבריאות נזהר מלצאת חוצץ כנגד המגמה החדשה של לידה ביתית, שאין ספק כי היא מסוכנת למספר לא מועט של נשים.

אני מודאג מקבוצה קטנה של "מטפלות", תומכות לידה או אף מיילדות מוסמכות הקוראת לנשים ללדת מחוץ למסגרת רפואית. עבור מאות ואלפים, לידה ביתית עשויה להיות אטרקטיבית עוד יותר בנוחות וברוחניות. האם כל זה שווה ילד אחד עם שיתוק מוחין מיותר או יולדת אחת מתה?