ההומו של השכבה
כשאלפים צועדים ומצהירים בלי בושה את מה שהחברה מלמדת אותנו להסתיר, מצעד הגאווה נדמה לאותו הומו שהופך את בית הספר לזירת מבחן
כדי להסביר למה החוק נגד מצעד הגאווה בירושלים, לו נדרשה ועדת חוק חוקה ומשפט בכנסת, כל כך פוגע בכל אחת ואחד מאיתנו, אפשר לכתוב על ערכים, על חופש הביטוי, על זכויות אדם, על עתיד הדמוקרטיה. אבל לצורך המחשה עדיף לחזור לרגע קט לימי בית הספר הרחוקים.
בכל תיכון ראוי לשמו קיימים אנשים שהם מוסדות. חלק מהם עם הכרה רשמית ובפיקוח משרד החינוך: "יועצת בית הספר", "המנהל האדמיניסטרטיבי", "אב הבית". חלק מהם מוסדות עממיים, שנוצרו מתוקף נסיבות החיים: "הערס של הבית ספר", "מלכת הכיתה", "החנון של השכבה".
הצעת חוק
"הסיירת הוורודה" פשטה על בתי ח"כים
אבירם זינו
פעילי חד"ש המכנים עצמם "הסיירת האדומה-ורודה" פשטו על בתיהם של חברי הכנסת אלי גבאי ונסים זאב, ותלו כרזות בגנות הצעת החוק האוסרת על קיום מצעדי גאווה בבירה שהגישו השניים. ההצעה תעלה להצבעה בוועדת חוקה
מתוך כל אלה נודעה חשיבות מיוחדת לאחד: "ההומו של השכבה". ברור שיש עוד תלמידים עם נטיות הומוסקסואליות חוץ ממנו, אבל הוא ה-הומו בה"א הידיעה. לעיתים הוא יחצין תכונות נשיות, לעיתים סתם לא יתבייש לדבר על "חתיכים" עם הבנות, אבל תמיד נטיותיו המיניות יעמידו את הסביבה במבחן.
קודם כל, מדובר במבחנו של הממסד הבית-ספרי. האם צוות בית הספר יפגין גישה מקבלת, או שהתלמיד יזומן למשרד המנהל ויסולק מבית הספר (כפי שאכן קרה בארה"ב)? האם מורה הנתקלת בתלמיד כזה תנקוט בגישה של פתיחות, או שמא תצעק עליו לא להתנהג "כמו קוקסינל" (כפי שכבר קרה בארצנו הקטנטונת).
שנית, זהו מבחנה של החברה. האם "ההומו של השכבה" יסבול מאלימות פיזית או מילולית על בסיס יומיומי, או שמא יימצאו התלמידים, בדרך כלל התלמידות, שיעמדו לצידו, יתייחסו אליו כשווה ויגנו עליו.
יותר מכל, נושאים עיניהם אל "ההומו של השכבה" אותם תלמידים ותלמידות שבארון. דרכו הם בוחנים את הממסד הבית ספרי ואת יחסה של החברה, דרכו הם מחליטים אם לצאת מהארון או להמשיך לחיות חיים רצופים בסודות ובשקרים.
בחיינו הבוגרים מצעדי הגאווה הם אותו "ההומו של השכבה". כשאלפים צועדים ומצהירים בלי בושה את מה שהחברה מלמדת אותנו להסתיר, הם שולחים מסר ברור לכל נערה לסבית בארון, לכל הומוסקסואל שנכפה עליו להתחתן עם אשה, לכל טרנסג'נדר שממשיכה לחיות בגוף שלא מתאים לה: אתם לא לבד, אתם חלק מקהילה שתתמוך בכם ושתגן על הזכויות שלכם.
מצעדי הגאווה הם הדרך של הקהילה הגאה להיאבק נגד ההומופוביה הממסדית והחברתית. זוהי הפגנה בעד זכותנו להינשא, לאמץ ילדים, לתרום דם ולהיות זכאים לשירותי רווחה, חינוך ובריאות כמו כל אזרח אחר. רחוב שבו היה מצעד גאווה הוא רחוב שבו יוכלו זוגות חד-מיניים ללכת יד ביד בלי חשש, רחוב בו טרנסג'נדרס לא יסבלו בו מאלימות.
הדרישה למנוע את קיום מצעד הגאווה בירושלים "מטעמי דת" היא צינית וצבועה. מי הבאים בתור אחרינו? האם העדה האתיופית לא תוכל להפגין בירושלים, כי הרבנות הראשית לא מכירה בהם כיהודים כשרים? האם המשפחות המעורבות לא יוכלו להפגין בבירה כי נישואי תערובת נוגדים את ההלכה? האם על אזרחי ישראל הערבים ייאסר לצעוד בה כדי שלא לפגוע ברגשות הגזענים?
מצעד הגאווה הוא הדרך שלנו להצהיר על זכותנו להתקיים ולהפגין למען שוויון זכויות. לכן נערוך השנה מצעד גאווה גם בחיפה. לכן צריך להתנגד לתיקון החוק שעלה לדיון בוועדת החוקה. לכן גם סטרייטים וסטרייטיות צריכים להגיע למצעדים. למען שוויון הזכויות, למען חופש הביטוי, למען ההיגיון הבריא.
אור שי, רכז הפעילות וחבר הוועד המנהל של הפורום החיפאי לקהילת להט"ב (לסביות, הומוסקסואלים, טרנסג'נדרס וביסקסואלים)
לפנייה לכתב/ת 
אור שי
צילום: איתן להב
מומלצים
