מחקר קובע: "ארץ נהדרת" לועגת לקשישים

המחקר, שערכו שרון רמר-ביאל, חוקרת מאוניברסיטת תל-אביב, וד"ר ענת פירסט מהמכללה האקדמית נתניה, חוזר לעונה שסיקרה את מערכת הבחירות ואת הדרך שבה "ציירה" התכנית את דמותו של הקשיש, עם הופעתה של מפלגת הגמלאים במערכת הבחירות, ולאחריהן, כשהמפלגה זכתה בשבעה מנדטים.

לפי המחקר, עד למרוץ של מפלגת הגמלאים לכנסת לא הוצגו כמעט דמויות קשישות במסגרת התכנית, למעט דמותה של סבתא מוסקונה. דמויותיהם של בכירי העמדה והגיל, שרון ופרס הוצגו כחסרות גיל ספציפי.

הופעתה של מפלגת הגמלאים חייבה את אנשי התכנית לתת מקום לאנשי המפלגה, ולפי החוקרות, הם עשו זאת "באופן שלעג לעצם זקנתם של חברי המפלגה...תוך הלעגה קיצונית שלהם". רפי איתן, העומד בראש מפלגת הגימלאים, זכה בתוכנית לייצוג חד ממדי של קשיש.

"להוריד אותם מהכביש"

לטענת החוקרות, הקשישים מיוצגים ב"ארץ נהדרת" בסטריאוטיפיות, תוך כדי הצגת סדר יומם של החזקים ותוך שימוש בשפה של החזקים שמאומצת גם על ידי החלשים. גם במקומות סאטיריים, שבהם נוצרת הבנייה מחדש של מערכת הכוח, נותרים המערכונים תחת ההשפעה של ייצוגי הגוף והשפה הסטריאוטיפיים.

לפי המחקר, במערכונים שונים הוצגה דמותו של הקשיש כאדם שיש להרחיקו מהחברה, כמו למשל, במערכון "הגיע הזמן להוריד אותם מהכביש", בו הוקמה מפלגה שקראה להילחם בקשישים הנוהגים ומפריעים לתנועה ("מי נתן לך רישיון?" "בן גוריון נתן לי רישיון").

לדברי החוקרות, לא פעם מוצגים הקשישים כילדים נאיביים, למשל במערכון בו דץ ודצה מודיעים כי החליטו להפיק קלטות לקשישים. וכם כגזענים, בעיקר כלפי מזרחים, לדוגמה, ביחסם באחד המערכונים לעמיר פרץ, אז יו"ר מפלגת העבודה.

בסיכום המחקר נכתב כי "הישגיהם של הגמלאים בבחירות לא רק שלא סייעו למגר את התפיסות הסטריאוטיפיות המקובלות כלפי הזקנה בתקשורת, אלא היוו כר נוח להנכיח אותן בצורה בה רק סאטירה יכולה. כל דמויות הזקנים הוצגו כבעלות אלמנטים קריקטוריסטים, המזוהים עם טיפוסים חד ממדיים שמונעים על ידי קיבעון של דבר ש'משתלט' עליהם ומניע אותם. אך מהו אותו דבר? - הזקנה. לצערנו לא מצאנו דימויים שמגחיכים עד כדי פירוק הסטריאוטיפים".

נראה כי מלחמת לבנון, שהורידה ממרכז הבמה את סדר היום החברתי שעל גבו נבחרה המפלגה לכנסת, העלימה (למעשה עד היום) את הקשישים ואת מנהיגי מפלגת הגמלאים מ"ארץ נהדרת".  נשים קשישות, אגב, זכו להתעלמות כמעט מוחלטת לאורך כל הדרך, לטוב או לרע.

לדברי שרון רימר-ביאל, שערכה את המחקר, "התכנית 'ארץ נהדרת' אינה נוהגת כתכנית סאטירה המדברת מגרונו של החלש, אלא כתכנית בידור עמוסת סטריאוטיפים הלועגת לקבוצות חלשות מגרונם של החזקים בחברה הישראלית. הדרך שבה הציגה התכנית את הקשישים מראה כי היא במקרה הטוב ראתה בהם מטרד נסבל, ובמקרה הרע גורם מטריד שיש להוציאו מגבולות החברה הנורמטיבית. העובדה כי מפלגת הגמלאים וסדר היום החברתי ירדו מהפרק, אפשרה לתכנית להמשיך ולהתעלם מהקשישים, ממש כפי שעשו עד לפני הבחירות".