הכל זה כלום
החגיגה של ערוץ 2 על הצער של ריטה במסווה של ראיון אינטימי, היתה גרועה פי אלף מונים מאייטמים מרושעים במדורי הרכילות. סמדר שילוני לא הצליחה להתרגש
בסופו של דבר זו לא ריטה שכשלה וזו לא התוכנית על ריטה שכשלה, אלה אנחנו שכשלנו. ריטה לא יכולה להיכשל. ריטה היא הדבר עצמו, מעצמת השמאלץ והמלודרמה, התמימות והרגש הגועש שהיא ממילא. אנחנו ציפינו למשהו אחר. יותר נכון, רמזו לנו שיהיה משהו אחר. מישהו בערוץ 2 (כן, ערוץ 2!) צלצל בכל הכוח בפעמוני פבלוב והשאיר אותנו לרייר מהמחשבה על השעה הכמוסה והמבטיחה הזאת, ריטה מדברת על הכל.
נתחיל מזה שכשריטה מסכימה לדבר על הכל, אף פורמט טלוויזיוני נוכחי לא יכול להכיל אותה, וצריך ליצור בשבילה פורמט מיוחד וחד פעמי, בו תוכל לדבר על הכל. אז ריטה באה, ודיברה. על הכל? אל תגזימו. וגם אל תיתממו. אני ואתם יודעים למה מתכוונים כשאומרים הכל. הכל בהקשר של ריטה בנקודה הנוכחית זה בעיקר הפרידה מרמי קליינשטיין וקצת על הקריירה המדשדשת והסכסוך עם הליקון.
ריטה. חשיפה בגבולות ברורים (צילום: אלדד רפאלי)
האם ריטה דיברה על ה-כל? ריטה דיברה על מה שהסכימה לדבר, כשהיא מדגישה בשתי נקודות בראיון שהיא לא רוצה לפרט בהקשר של שני הנושאים האלה. אז נתחיל מזה שריטה לא דיברה על הכל. אם הראיון המוגן, החמים והמאופר בכבדות הזה - שהוא, אגב, בדיוק מה שהרופא רשם ליחסי הציבור של ריטה היום - היה מגיע לעורך מוסף, הוא היה מחזיר אותו לכתב ודורש ממנו השלמות.
ושלא תבינו לא נכון, אין לי שום טענה לריטה. אם יש משהו שאפשר להגיד עליה בביטחון הוא שהיא הביאה את עצמה, כמו תמיד, מהמקום הכי עמוק ואמיתי שיש. הצרימה מתחילה במחלקת האריזה של "קשת", שתרבות הפרומו שלהם העבירה אותם על דעתם, שם ציפו את הראיון משולב ההופעה הזה בצבעי זרחן חושפניים של מועדון מתערטלות, עיטרו ברמזי רמזים מצוייצים לחלקים הגיא-פינסים בחיים של ריטה, קצוות חוטים שלא הובילו כמעט לשום מקום, ומעל הכל הדביקו את ההצהרה הצהובה – והמחייבת הזאת, "זהירות, שביר! ריטה מדברת על הכל".
הקונפליקט הזה היה בעוכריה של ריטה, כי היא הביאה את עצמה לראיון האינטימי אבל הלא חטטני שהתכוונה לתת. ריטה יודעת לרגש, והיא אכן ריגשה, אבל ב"קשת" לא האמינו במוצר שלהם והתעקשו לשווק אותו כחושפני במיוחד. כשאורזים לנו תוכנית בהבטחה מהסוג הזה, אנחנו מתיישבים מול המסך כמו ציידים, מתכווננים אוטומטית להסתערות ובליעה של סוג אינפורמציה ספציפי מאוד. ברור, לא אתם, כמובן. אתם התיישבתם מול המסך כדי לראות את ריטה מדברת על אהבתה לבננות, אני מדברת עליהם, אתם יודעים, על הצופים האחרים.
אתם לא משנים
לפצות על היעדרו הברור של "הכל" וכדי שנחוש את הקרבה והחשיפה, ניסו האנשים הנחמדים בראיון להכניס כמה שיותר קטעים אינטימיים אוף-דה-רקורד מהצילומים עצמם. גם כאן מדובר בקוסמטיקה, ריטה מזילה דמעה זה לא משהו שלא ראינו בעשרות הזדמנויות דומעות קודמות. אנחנו מאמינים שריטה בוכה, קרו דברים נדירים יותר, ותרשו לי להגיד לכם, החגיגה הזאת על הצער של ריטה במסווה של ראיון אינטימי היא גרועה פי אלף מונים מאייטמים במדורי רכילות שמקוטלגים ככאלה ולא מתיימרים להיות יותר מזה.
אנשים כמו ריטה הם עולם הולך ונעלם. אפשר להיות צינים לגביה, אפשר
להאמין לה, זה לא משנה, היא זאת שחיה בתוך העור שלה. תלעגו לה או תסגדו לה, ריטה, כמו החתול של שרדינגר, תשב בקופסה ותעשה את הדבר שלה, בין אם תפתחו אותה ובין אם לא.
הבשורות הטובות לגביה, הן שהדרמה שעברה עליה לאחרונה עשתה לה משהו טוב במישור המקצועי. אם יש משהו שכן אפשר להסיק על הדיווה בסוף הראיון הזה, הוא שלריטה יש עוד הרבה מה לתת. כמו שקרה לאמנים אחרים שחוו משבר שעל הדרך גם קיבל תהודה ציבורית, והמשבר הזה העניק להם עומק ומשקל. הקהל של ריטה רואה אותה אחרת. המילים שהיא שרה נטענות בעוד משמעויות. יש לה הזדמנות לשבור כיוון ולנצל את העובדה שהיא הפכה תדמיתית לאדם מורכב, עם מטען. נקווה שתדע לשנע את המטען הזה בתבונה, כשתיקח על עצמה עוד טרק, הפעם לפסגות שונות מאלה שכבר העפילה אליהן.
