מקום ראשון: סיירת גולני

היסטוריה: הסיירת הוותיקה ביותר בצה"ל. הוקמה ב־1948 והשתתפה בכל המלחמות ובמאות פעולות. במבצעים הופעלה בדרך כלל כיחידה עצמאית, ובמלחמות שימשה ככוח המאמץ העיקרי של חטיבת גולני - כלומר זה שקיבל תמיד את המשימה הקשה, הסבוכה והמסוכנת ביותר. בששת הימים עלתה לכבוש את תל פאחר, ביום כיפור נשלחה לחרמון ובשלום הגליל לבופור. בכל אחד מהמבצעים האלה היא עמדה במשימה, ותמיד במחיר כבד מאוד בחיי לוחמים.

לסיירת החומה יש רקורד אינסופי כמעט של מבצעים־שלא־במלחמות, כמו נוקייב (1962), אנטבה (1976), "כחול וחום" (1988) וכיבוש המוקטעה של יאסר ערפאת ברמאללה (2002). למרות זאת, עד שנות ה־70 היא חסתה בצילן של יחידות שנחשבו מוארות יותר, כמו ה־101 וסיירת הצנחנים. כדרכה של גולני, גם הסיירת לא זכתה לקיצורי דרך ונאלצה לעבור את כל המסלול - עד לתהילה.

עם השנים הפך אותה פיקוד הצפון ליחידת ההתערבות שלו, והיא היחידה בין הסיירות בצה"ל שמחזיקה כוננות 365 ימים בשנה לאירוע חדירת מחבלים או תפיסת בני ערובה. בדיוק לצורך הזה היא נשלחה בשנים 5־1974 לקריית שמונה, כפר יובל, נהריה ובית שאן, ולוחמיה - כמו אלה שביחידות העלית - עוברים הכשרה בלוחמת טרור.

וקצת טריוויה: סמל היחידה הוא נמר מעופף. נמר, ברור למה; ומעופף על שום יכולתו להגיע לכל מקום, כולל עמוק בשטח האויב. אין כמו מטאפורות צבאיות.

סלבס: לא הרבה זוכרים את זה, אבל דווקא מקים הצנחנים אריק שרון היה מהמפקדים הראשונים של סיירת גולני. אחריו באו מפקדים אחרים שזכו לפרסום בצבא ובחוץ: אורי שגיא (לימים אלוף וראש אמ"ן), צביקה עופר (שכמפקד הסיירת קיבל את אות הגבורה על פעולת נוקייב, ונהרג אחר כך במרדף אחר מחבלים בבקעת הירדן), אפי איתם (אז עוד קיבוצניק חילוני בלי זקן בשם אפי פיין), משה קפלינסקי (שגם בנו הבכור שירת לימים בסיירת), גוני הרניק (שקדם לקפלינסקי ונהרג בבופור), גיורא ענבר, אמיר מיטל (שנהרג בפעולת נועיימה ב־1988), ארז גרשטיין (שנחשב לאחד ממפקדיה הנערצים, ונהרג בלבנון כשכיהן כמפקד יק"ל), משה "צ'יקו" תמיר (היום מפקד עזה), רביב ניר (היום סגן מפקד אוגדת הגולן), זוהר דביר (המפקד הקודם של הימ"מ) וסא"ל ר', שבא משייטת 13 וחזר אליה כמפקד פלגת הלוחמים.

שיחוק: היו כל כך הרבה שקשה לבחור, מתל פאחר ועד לחרמון ולבופור, ואת כולם עשתה גולני בדרך הקשה. אנחנו החלטנו ללכת על מבצע קטן יחסית, אבל כזה שהוא גולני טיפוסי: מבצע שהכל בו משתבש ומשתנה, אבל בסוף התוצאה מושגת ובגדול.

זה קרה ב־1997, למבצע קראו "טרף קל", והיעד היה להרוג שני אנשי חיזבאללה שהיו אחראים לפגיעה בשיירת לוחמים מגדוד 51 בעיישיה. במשך חודשים תוכנן המבצע ובוטל כמה פעמים, בגלל חשש של הקברניטים לסכן את הכוח שהיה אמור להסתנן עמוק מחוץ לאזור הביטחון, לתוככי הכפר הלבנוני קפור. בסופו של דבר יצא המבצע לדרך, אבל המסוקים שהובילו את הכוח נחשפו כבר כשטסו מעל הים. חיזבאללה הכריז על כוננות בכל הגזרה, ומה שהיה אמור להיות כפר שקט ומנומנם התגלה כרוחש ורווי מחבלים. כוח הסיירת בפיקודו של רביב ניר שינה את נתיב התנועה, והצליח להסתנן אל הכפר ולהטמין בו מטענים. ביציאה הוא נתקל בחוליית מחבלים, הרג שניים ופצע את האחרים, והמשיך משם למסוקים - שחילצו את הלוחמים לארץ תחת אש.

במסוק, בדרך הביתה, אנשי הסיירת היו מדוכדכים; ההנחה היתה שאם הם נחשפו, גם המטענים יאותרו. אבל למחרת בבוקר התברר שהמזל היה בצד שלהם: חמישה אנשי חיזבאללה התפוצצו על המטענים. ביניהם היה אחד משני היעדים המקוריים של הפעולה, השני נפצע קשה - והארבעה האחרים היו בכירים מהם בהרבה, שהגיעו לכפר במהלך הלילה כדי לבדוק מה צה"ל עשה שם בדיוק. בסופו של יום ספג חיזבאללה שבעה הרוגים, והסיירת חזרה לארץ בלי אף נפגע וקיבלה צל"ש.

פישול: גם כאן היו הרבה, גם כאן תמיד בדרך הקשה. הרי גולני זה גולני. במקרה הזה, גם הוא בשלהי 1997, יצאה הסיירת בפיקודו של רביב ניר - מן הצדק לתת צל"ג לאותו מפקד שציל"שנו קודם - להניח מטענים ליד הבית של בכיר חיזבאללה בכפר רנדוריה שעל גדת הסלוקי. לרוע מזלה של הסיירת, אחד הח"מים התלווה אל הכוח ותיעד את הפדיחה: הלוחמים טיפסו בלילה גשום על מצוק הסלוקי, והטמינו את המטענים כמתוכנן. אלא שהסיירת התברברה בדרך חזרה, ומצאה את עצמה בתוך זירת מטענים אחרת.

בעוד העיתונאי מנמנם על גבו, החיילים פילסו דרך - צעד אחר צעד איטי - אל מחוץ לזירה. החיזבאללה מצידו הספיק בינתיים לגלות את הכוח, והחל להמטיר עליו פצצות מרגמה. בסוף הצליחו הלוחמים להימלט בחזרה לשטח ישראל, שם המתין להם אלוף הפיקוד עמירם לוין, שבעיקר ציפה ללחוץ על המתג ולהפעיל את המטען שהניחו. ואכן, עם שחר הראה המזל"ט את בכיר חיזבאללה יוצא מביתו ונכנס לרכב. לוין לחץ על הכפתור - והמטען התפוצץ ליד בית אחר. בדיעבד התברר שמישהו טעה בסימון הבית על המפות שסופקו לסיירת (וכדי לאשר שיש צדק בעולם, כעבור כמה שנים שלח צה"ל את אותו בכיר חיזבאללה להתאחד עם בתולותיו).

דבר המערכת: אם היינו מכניסים את כל הפרטים האלה לתוכנת מחשב משוכללת מאיתנו, אין ספק שסיירת גולני היתה מגיעה לקו הגמר ראש בראש עם סיירת הצנחנים, ואולי אפילו מקדימה אותה וזוכה גם דיגיטלית בתואר "הסיירת המובילה בצה"ל". אנחנו נותנים לה את התואר הזה בגלל הסימפטיה הטבעית לאנדרדוג ולמי שסלל את דרכו בדם, יזע והרבה מאוד דמעות (וזה למרות שקשה לכנות אותה אנדרדוג כשבקומה ה־14 בקריה בתל אביב יושב גולנצ'יק עם דרגות רב־אלוף, ושגם סגנו היה עד לאחרונה בגולני, ועוד פיקד בעבר על הסיירת).

גם היום, אחרי שהסיירת כבר אוחדה לגדוד הסיור עם היחידות החטיבתיות האחרות (נ"ט והנדסה), סביר שתמצאו אותה בקו הראשון בכל עימות. זה נכון בעזה, וזה נכון שבעתיים בבית הטבעי שלה - פיקוד הצפון - למקרה שתתפתח מלחמה עם סוריה או עימות נוסף עם חיזבאללה. ככה או ככה, תסמכו על הנמר שהוא יעופף שם.

כמה הערות ממש ממש חשובות

התמונות להמחשה של העובדה שאפילו בכתבה על סיירות מובחרות אפשר לדחוף תמונות של דוגמניות לא לבושות במיוחד בלבד

סטיילינג: יניב פרסי

ציוד צבאי: ריקושט (www.rikushet.co.il )

צולם בפיינטבול ישראל (www.paintball.co.il )

*סייעו בהכנת הכתבה: יוצאי כל היחידות שמוזכרות כאן וגם בכירים בצה"ל. במילים אחרות, אנשים שזהותם שמורה במערכת אפילו יותר טוב מהוויסקי בחדר של ליאור, בארון למטה, מאחורי הכיסא שלו, ליד הפח