התקופה שקדמה למלחמה: איפה היו האימונים?

רוב דו"ח ועדת וינוגרד, שפורסם היום (ד'), עוסק ב-33 ימי מלחמת לבנון השנייה, אך כמה פרקים נוגעים לתקופה שבין נסיגת צה"ל מלבנון במאי 2000 ועד חטיפת החיילים אהוד גולדווסר ואלדד רגב ללבנון על-ידי חיזבאללה.

• המסקנות, התגובות והפרשנויות - הכל על דו"ח וינוגרד
  
  
  

הוועדה מצאה כי בשל הקיצוצים בתקציב הביטחון "התקופה שבין 2000-2006 התאפיינה בירידה מתמדת במשכי אימון, במספר התרגילים ובשיתופי הפעולה בכלל צה"ל. תופעה זו פגעה ביכולתם של הלוחמים ובעיקר במפקדים ברמת הגדוד, החטיבה והאוגדה, שלא ביצעו זמן רב אימונים ותרגילים. נציין גם כי תרגילים שהתקיימו היו בחלקם הגדול תרגילים 'יבשים' ובמתקני סימולציות, ולא תרגילים ממשיים, כולל הפעלת כוחות משולבים ושימוש באש חיה".

מהדו"ח עולה כי היעדר האימונים פגעה ביכולת של צה"ל: "תחילת המלחמה מצאה את פיקוד הצפון עם פקודות אופרטיביות לסיכול ולתגובה מיידית בקו המגע למקרה של חטיפה, שהיו ספקות רבים לגבי התועלת שבהן ולגבי התאמתן לתנאי הזירה. היעדר התוכניות לא רק הכביד מאוד על היכולת להתקדם במהירות ומתוך שפה משותפת לפעולות שתורגלו על פי התוכניות תוך התאמתן לנסיבות, אלא גם צמצם את המוכנות האפקטיבית ברמות אחרות".

לגבי ההיערכות המודיענית ערב המלחמה, נכתב בדו"ח וינוגרד כי "הנסיגה מלבנון בשנת 2000 החלישה, מטבע הדברים, את היכולות של מערכת המודיעין לאסוף מידע רלוונטי ואינטימי על חיזבאללה. חיזבאללה כיעד מודיעיני ניצב אמנם פורמלית לאורך השנים - וביתר שאת מאז 2004-2005 במרכז איסוף המודיעין, בשל ההכרה בחשיבותו כאיום פוטנציאלי משמעותי. יישום תפיסה זו לא בא לעיתים לידי ביטוי הלכה למעשה".

הוועדה מצאה כי המודיעין ידע את כוחו של חיזבאללה, ומה עשויה להיות תגובתו לפעולה צבאית ישראלית. "הייתה הבנה מלאה ונכונה של המשמעויות של כל אלה מבחינת מהות האיום שחיזבאללה הציב מול ישראל, כולל בנושא יכולותיו המגוונות בתחום שיגור רקטות קרקע קרקע (כמויות, סוגים, טווחים), היקף יכולות הירי של הארגון לעבר ישראל (200-100 רקטות ביום לאורך זמן), כמו גם בנושא החטיפות כתחום מוביל ואקוטי".

איום חטיפה בינונית-גבוהה

על איום חטיפת חיילים ללבנון, נכתב בדו"ח כי "במאי 2006 נקבע, במסגרת הערכת המודיעין לתוכנית הרב שנתית של צה"ל, כי גבר פוטנציאל ההידרדרות בחזית הצפונית, בעקבות פעילות הטרור של חיזבאללה. איום החטיפה הופיע בניתוח תרחישי העימות האפשריים בצפון בסבירות בינונית - גבוהה".

לסיכום בנושא המודיעין, נכתב בדו"ח: "נראה כי תהליכים של למידה, באינטראקציה בין המודיעין ליתר זרועות הצבא, התקיימו ברמה האופרטיבית במטכ"ל. לעומת זאת, בדרג המדיני-אסטרטגי, התמונה הייתה שונה: מהיכרות קרובה ומפורטת של הקברניטים בהנהגה הקודמת עם הנושא, נוצר מעבר חד להיכרות פחותה, שלא מולאה בצורה יסודית עד פרוץ המלחמה".