ניו זילנד: קצה העולם על קצה המזלג

קווינסטאון שוכנת לחופו של אגם ענק ועמוק בשם וואקאטיפו (Wakatipu). לפי אגדה מאורית, בימי קדם חטף ענק רשע את בתו האהובה של מלך מאורי. יום אחד, בזמן שהענק נם את שנתו, הצליחה הנערה להימלט ממנו. לבו של הענק נשבר והפך לאגם ווקאטיפו. גם לקווינסטאון סיפור המלווה את היוולדה. ב-1860, כך מספרים, הגיע ברנש בשם ויליאם גילברט רייז אל המקום בו שוכנת העיירה כיום. הוא החליט שהמקום המופלא ראוי אפילו למגורי המלכה ולכן והחליט לקרוא לו קווינסטאון - "עיר המלכה".

מראות ששווה לטוס בשבילם יותר מ-30 שעות (צילום: יוסף (ג'קסי) ג'קסון)

קווינסטאון מוקפת הרים נישאים מכוסי שלג. בשנות ה-70 היא התגלתה על ידי התיירים והפכה ל"מכה" תיירותית אליה נוהרים כמיליון ורבע איש מדי שנה. השילוב של ההרים עם עמק מוריק להפליא ואגם מים מתוקים בצבע כחול ארגמני מתחרה בקלות במיטב הנופים של שוויץ ונורבגיה.  

מֶכָּה של התיירים. קווינסטאון (צילום: אילנה פישר)

מולדת הבאנג'י

השקט והרגיעה שמלווים את חיי היומיום של כמעט ארבעת מליוני הניו זילנדים, כנראה מטריפים את דעתם. זהו ההסבר היחיד לעובדה שמבית מדרשם יצאו כמה מהטירופים ההרפתקניים ביותר שיש - בהם קפיצות הבאנג'י מגשרים אל מצולות נהר כשרק חבל דקיק קשור לרגליכם; שיט מטלטל בסירות סילון מהירות בקניונים צרים בעומק מים של 7 ס"מ בלבד; קפיצה עם מצנחים מצוקים נישאים; ואף ריחוף ב"אומגה" מעל לגאיות של נהרות שוצפים.

הניו זילנדים, ועימם כל שפע התיירים, יצללו למעמקי הים, ידאו בבלונים מנופחי אוויר, יטפסו על צוקים תלולים ו"יקרעו לעצמם את התחת" רק כדי להזרים קצת אדרנלין לעורקיהם. נו, באמת! הרי כמה זמן אפשר לספור כבשים ולהתבונן בהרים מושלגים המתרוממים בשלווה מעבר לאגמים עם מים זכים להפליא?

דמיינו לעצמכם את ניו זילנד: שני איים ענקיים מוקפי ים שמשתרעים על שטח הגדול יותר מאנגליה. המדינה מרוצפת באגמים יפהפיים, צלולים ועמוקים של מים מתוקים, ובצמחייה עבותה בעלת אופי טרופי כמעט. זוהי מדינה ש-60 מיליון כבשים ואיילים מסתובבים בה חופשי על כרי הדשא האינסופיים, ושבתור בונוס קיבלה כמה פיורדים יפהפיים והרים מושלגים ש-27 מפסגותיהם מתנשאות לגובה של מעל לשלושה ק"מ. ובנוסף, השכנים הכי קרובים אל הניו זילנדים, האוסטרלים, מרוחקים לא פחות מאשר שעתיים טיסה.

המאורים מוציאים לשון

המאורים הלוחמניים, תושביה הקדומים של ניו זילנד, לא קיבלו בברכה את האירופאים שנחתו על אדמתם. הראשונים שנחתו על החוף - הישר לסיר - היו כמה ממלחיו של הקפטן ההולנדי אֵייבּל טזמן, שהגיע לאיים במאה ה-17. נדרשו עוד מאה שנים נוספות עד שהקפטן האנגלי ג'יימס קוק הגיע למקום, הפעם מלווה במתורגמן מהוואי - עובדה שעזרה לו לעבור בשלום את ההיכרות הראשונית עם המאורים.  

קבלת פנים ידידותית מהמאורים (צילום: יוסף ג'קסון)

ההתיישבות ההדרגתית של אנגלים וסקוטים ברחבי האיים לוותה בלא מעט קרבות ועימותים עם הילידים. ב-1840 חתמו נציגי הכתר הבריטי על מסמך משותף עם 500 צ'יפים מאורים, שחלקם רק סימנו קווים כי לא ידעו קרוב וכתוב. המסמך המקורי, אגב, נמצא כיום במוזיאון המרשים בוולינגטון, בירת ניו זילנד. גם אחרי חתימת אותו הסכם שלום נמשכו המלחמות עוד כשלושים שנה, ועד היום מגיעים מדי פעם ראשי השבטים המאורים לבתי המשפט במדינה ותובעים להחזיר להם קרקעות ומשאבים שלדעתם מגיעים להם מתוקף אותו הסכם.

בעיירה רוטורואה (Rotorua) מציגים היום את אורח חייהם של המאורים בטרם הגיע למקום האדם הלבן. המבקרים מוזמנים לקחת חלק בארוחה בסגנון מאורי המלווה בהצגה. במופע בו נכחתי הוצגו, בין השאר, ריקודי מלחמה של מאורים עירומים מפחידים שגופם מכוסה בכתובות קעקע. הלוחמים סיימו את הריקוד בהוצאת לשון ארוכה ובהשמעת צרחות קולניות לעבר הצופים.

אוקלנד שבצפון ממעוף הציפור

משך הזמן הנדרש לתייר ישראלי הרוצה רק לטעום במקצת את ניו זילנד הוא שבועיים לכל הפחות - ועדיף שלושה ואפילו יותר. אחרת, חבל לטרוח לטוס כ-35 שעות לקצה הדרומי של כדור הארץ - המקום הנידח ביותר עבור ישראלים. אחרי הכל, אם תקדחו חור באדמת הנגב דרך כדור הארץ כנראה תגיחו אי שם בניו זילנד, כך שזה ממש פשע לא לתת לעצמכם זמן מספיק בנסיעה ליעד שכזה, על מנת ליהנות משפע האטרקציות והמראות שמזמנת ניו זילנד למבקרים בה.

בחרתי להתחיל את הטיול בעיר הגדולה ביותר בניו זילנד - אוקלנד (Auckland), שנמצאת באי הצפוני. פירוש השם בשפה המאורית הוא "ארץ 100 האהובים" ולא פחות מ-18 שבטים מאורים נלחמו על השליטה באדמתה הפורייה.  

זוהי עיר נמל יפה עם ניחוח בינלאומי שמציעה לתיירים הרבה פעילות ספורטיבית, החל מחתירה בקיאקים ושיט ביאכטות (מספר בעלי היאכטות בעיר הוא הגדול ביותר בעולם), וכלה בטיולי אופניים או טיולים רגליים בחיק הטבע, כמו למשל מסלול שנמשך 4 שעות בין חוף לחוף, מנמל ווייטמטה (Waitemata) לנמל מנוקאו (Manukau).

עיר נמל יפה עם ניחוח בינלאומי. אוקלנד (צילום: יוסף ג'קסון)

ככלל, על התייר הישראלי להתרגל לשמות המקומות שוברי השיניים במאורית שאימצו ה"קיוויז" המקומיים. זהו הכינוי הכולל של תושבי ניו זילנד לעצמם, בעקבות הציפור הלאומית המוזרה בעלת המקור הארוך וחסרת יכולת המעוף, היוצאת לחפש חרקים רק באישון לילה.

בין האטרקציות הראויות לביקור באוקלנד נמצא גם האקווריום העירוני המעניין שבו מהלכים הצופים במנהרת פלסטיק כאשר הכרישים והדגים שוחים בעליזות סביבם. המקום נקרא בשם Kelly Tarlton's Underwater World ובו אפשר לחוות גם את החיים באנטארטיקה יחד עם פינגווינים, באולם שמשחזר את תנאי החיים בקוטב הדרומי. 

שווה גם לבקר במוזיאון הימי הלאומי, המלמד על תהליך ההגירה של המאורים ותושביה הקדומים יותר של ניו זילנד, שהגיעו בניווט מזהיר על גבי סירות קאנו פרימטיביות. הוא ממוקם באיזור רציפי הנמל ב-Viaduct Harbour, שהפך לאחד מאזורי חיי הלילה של העיר. איזור נחמד נוסף לבילוי הוא פונסון-ביי (Ponsonby), במערב העיר שבו ארכיטקטורה ויקטוריאנית, בוטיקים, בתי קפה והרבה אווירה. 

הרחוב הסואן והפעיל ביותר באוקלנד הוא קווין סטריט, ואם תרצו להשקיף על העיר ממעל הרי שמ"מאונט עדן", הפיסגה הגבוהה ביותר באיזור, שנמצאת כ-4 ק"מ מדרום לעיר, נשקף נוף מרשים במיוחד.

אוקלנד מלמעלה. הנוף מפסגת מאונט עדן (צילום: אילנה פישר) 

שתי תצפיות יפות נוספות נמצאות על לועות הרי געש כבויים. האחת, מהאובליסק שהוקם לזכר התיישבות המאורים באוקלנד כבר במאה העשירית לספירה, שנמצא בפארק קורנוול המקסים, הנקרא "וואן טרי היל" (One Tree Hill).

התצפית השנייה, המשקיפה על כל מפרץ אוקלנד היא ממאונט ויקטוריה שבדוונפורט (Devonport). בפסגה גם ממוקמים שרידי ביצורים ותותח ענק בעל מנגנון הידראולי. מוצב זה הוקם בסוף המאה ה-19, לא תאמינו, כדי להגן על אוקלנד מפני פלישה רוסית אפשרית.

אף סתום הוא בהחלט יתרון

אחד המקומות הראשונים שבהם התיישבו המאורים במאה ה-14, עת הגיעו לאי הצפוני של ניו זילנד בסירות קאנו, היה כנראה באיזור הפעילות הוולקנית והגייזרים ברוטורואה (Rotorua). זהו גם מיקומו של מרכז התרבות המאורית, ובו ניתן לראות כיצד תושבים מקומיים מחברים את הבית שלהם לגייזר או למעיין מים חמים וולקניים, ובכך חוסכים את עלות חימום הבית.

אף סתום הוא בהחלט יתרון בעת הביקור באיזור רוטורואה. זאת משום שבמקום נמצאות כמה מהאטרקציות היותר מעניינות של האי הצפוני - מעיינות חמים, בוץ וולקני וגייזרים - והכל עטוף בסרחון הגופרית. 

ריח הגופרית נישא למרחוק (צילום: אילנה פישר)

אחד האתרים המרשימים שבאיזור הוא Waimangu Thermal Valley (המכונה גם "שערי הגיהנום"), שבו מופעים של מורשת שבטי המאורים, בית המרחץ פולינזי משוחזר, וכן צילומים ועדויות על שרידי הטרסות הוולקניות הוורודות והלבנות שנחשבו בזמנו לאחד משבעת פלאי עולם.

מערות, אקסטרים ובתי קפה

בדרך מאוקלנד דרומה אל הבירה וולינגטון, חובבי מערות מביניכם ישמחו ודאי לעצור באטרקציה התת קרקעית המושכת כחצי מיליון מבקרים מדי שנה - מערות וואיטומו (Waitomo). 

המבקרים מוזמנים לתור את המערות ברגל, ואילו ההרפתקנים יכולים לשלב הליכה בג'ונגל הסבוך המקומי, טיפוס מצוקים ומסע חשוך לאור פנסים בנבכי המערות המרשימות . אפשר גם לשוט מספר שעות בנהר התת קרקעי רואקורי (Ruakuri) הזורם במערות.

מקום נוסף שבהחלט כדאי לעצור בו בדרך הוא אגם טאופו (Taupo) היפהפה, הנחשב לגדול ביותר בניו זילנד, ואחד האגמים הגדולים בעולם ששוכן בלוע כבוי של הר געש. העיירה הממוקמת לחופו מציעה שלל פעילויות אקסטרים המושכות אליה מטיילים רבים.

בהמשך הדרך נמצאת וולינגטון הבירה, שאינה רק הנמל שממנו מפליגות המעבורות אל האי הדרומי, אלא גם, בין היתר, משכנו של המוזיאון המרשים ביותר במדינה,TePapa. זהו המקום ללמוד הכל על תופעות הטבע הפוקדות את ניו זילנד, החל מהתפרצויות הרי הגעש ותופעות וולקניות אחרות וכלה בתולדות ההתנחלות האירופאית באיים. בנוסף לעלילות הילידים, לא נפקד גם מקומם של היהודים במוזיאון. הכניסה לאתר - חופשית.

שני אתרים מומלצים נוספים בוולינגטון עצמה הם רכבת ההרים שבעזרתה מגיעים לתצפית נהדרת על העיר, ובית הפרלמנט הניו זילנדי שחלקו עוצב ככוורת דבורים. מרכז הבילויים וחיי הלילה של העיר אמנם קטן למדי, אבל יש בה יותר בתי קפה לבן אדם מאשר בניו יורק, כך שאל תזלזלו באהבת הבילוי של החבר'ה המקומיים.

• בכתבה הבאה: ג'קסי ממשיך ליהנות מניו זילנד ומספר על פלאי האי הדרומי.