ניצחון ביניים לקלינטון

הדרך עד הבית הלבן עוד ארוכה. אבל מה שעשתה הסנאטורית הילארי קלינטון בשתי היממות שחלפו ייכתב בספרי ההיסטוריה של הבחירות המקדימות בארה"ב.

כנגד כל הסקרים, כנגד כל הסוקרים, כנגד הרוב המוחץ של הפרשנים ובעיקר כנגד תקשורת עוינת ומגוייסת נגדה, הצליחה קלינטון לגבור על הסנאטור ברק אובאמה בהתמודדות במפלגה הדמוקרטית במדינות החשובות ביותר בארה"ב, פרט לאחת. עוד קודם לכן היא ניצחה, בגדול, גם במדינת פלורידה.

לאובאמה היו ערב "יום השלישי הגדול" בפריימריז, כמעט כל התכונות הדרושות לניצחון סוחף: הוא נאה, הוא מוקף נשים נאות וסלבריטאים יפי תואר, הוא צעיר, חטוב, כריזמטי, הוא בין-גזעי, הוא נואם בחסד, הוא דינאמי. והוא בהחלט חכם, אפילו מבריק. לו היו הבוחרים של אמריקה צריכים לבחור את הכוכב העליון, את "אמריקן איידול", היה אובאמה מביס את הילארי בקלות.

כי מה בסך הכול עמד לטובתה של קלינטון? אחרי שמראש ויתרה על המלל הבומבסטי והפופוליסטי המאפיין את מסע הבחירות של אובאמה, נותר לה רק יתרון אחד: הרצינות. מול הנאומים הקיטשיים וספוגי הקלישאות שלו, הציגה קלינטון מצע מקיף, מאורגן ומסודר, העונה למצוקות ומאוויים של הרחוב האמריקני המסתכל בחרדה על עתידו הכלכלי. בלי זיקוקין די נור, בלי להשתמש עד עייפה במילה "שינוי", היא הצליחה לפלס את דרכה לליבם של מצביעים המהווים את הגרעין הקשה של המפלגה הדמוקרטית: מעמד העובדים, מעמד הביניים הנמוך. הקורבנות הפוטנציאליים של המיתון הקרב ובא.

מעניין היה לעקוב בלילה שחלף אחר הדיווחים ברשתות הטלוויזיה האמריקניות. אחדות מהן מכרו מראש את נשימתן למחנהו של ברק אובאמה ופשוט לא היו מוכנות להשלים עם תוצאות הצבעה אחרות. הפרשנים גמגמו, הסוקרים ניסו לתרץ את טעיות החיזוי שלהם בגורמים מהשמיים והטון הכללי היה: חכו, חכו, הוא עוד ישוב.

לי אין ספק שהפרשנים המובילים ימשיכו לטעון ש"בעצם" אובאמה לא הפסיד. הם ימשיכו להשוות את ניצחונו במדינה שבה הלכו לקלפיות הדמוקרטיות 20 אלף בוחרים עם ניצחונה של הילארי במדינות שבהן השתתפו בפריימריז שני מיליון חברים.

לקלינטון צפויים עוד קרבות לא פשוטים. אין וודאות שתזכה במועמדות של המפלגה הדמוקרטית, אף שסיכוייה השתפרו מאוד. אובאמה עוד עשוי להפתיע ואפילו להטות את הכף, אם בהמשך ההתמודדות יסיר מעליו את המראה של "נולד לרקוד 1" ויתחיל לדבר בשפה נורמלית על נושאים נורמליים.

כיוון שאמריקה הולכת להאטה כלכלית משמעותית, ואפילו למיתון, ההעדפה של הבוחרים תינתן למתמודדים שיש להם תשובות כלכליות ברורות ומוכחות למצוקות התעסוקה, השכר, החובות, החסכונות. לאובאמה, נכון להיום, אין תשובות כאלה ואין לו אפילו צוות יועצים כלכליים הראוי לשמו.

המתמודד הרפובליקני מקיין (זוכה הפריימריז מיום שלישי), כבר הודה ש"אין לו מושג בכלכלה". לצידה של קלינטון, לעומת זאת, ניצבת גלריה מרשימה של מדינאים כלכלנים בעבר ואנשי משק בהווה שהביאו לאמריקה את שמונה השנים הכלכליות והחברתיות הטובות ביותר שלה, מ-1992 עד 2000. תקופה של צמיחה, ירדה באבטלה, ירידה בעוני ועודפים בתקציבים.

כלכלת ארה"ב נסחפת כעת לעין הסערה כשהממשל הישן עייף מכדי לפעול בנחרצות ולהחליט על צעדים דרמטיים לבלימת המפנה לרע במשק, והממשל החדש טרם נבחר ואפילו טרם עבר את המשוכה הראשונה לבחירה. זו תקופת דמדומים מסוכנת, המתאפיינת בחוסר הוודאות וחוסר המשכיות. כל העיניים נשואות ליו"ר הבנק המרכזי, בן שלום ברננקי, שיכולותיו מוגבלות. הוא לבדו לא יציל ממשבר.