יא אללה, איך מלמדים פה ערבית

ב-1903 נערכה האסיפה הראשונה של המורים העבריים בארץ. כ-60 מורים שלימדו אז בבתי ספר עבריים, התכנסו בזכרון יעקב, ודנו בתוכנית הלימודים. עם נעילת הדיונים עמדו חמש הצעות להחלטה. ארבע מהן, שנגעו לתוכנית הלימודים, התקבלו כמעט פה אחד. רק באשר להצעה אחת המורים לא הצליחו להגיע להסכמה – הוראת השפה הערבית. בתום דיון ארוך בו מחייבי הערבית ושולליה לא היו מוכנים לוותר על עמדתם, נקבע כי "לימודי השפה הערבית בבית הספר הכפרי (העברי) הם רשות".

למעלה ממאה שנים חלפו, ועדיין אין הסכמה באשר להכללת לימודי ערבית בבתי הספר העבריים. במהלך השנים נערכו מאות שעות של דיונים והתקבלו עשרות החלטות באשר ללימודי השפה בבתי הספר.

דורות של תלמידים שלמדו בבתי הספר העבריים בישראל מהווים עדות לאמביוולנטיות בקרב המנהיגות החינוכית הישראלית באשר לשפה הערבית: אחדים למדו רק ערבית מדוברת, ואחרים למדו רק את השפה הספרותית. היו שהתחילו ללמוד, למדו שנה אחת, ואז לימודי הערבית שלהם נקטעו אם בגלל שהמדיניות השתנתה שוב, ואם כיוון שהם עברו מחטיבת גיל אחת לשניה. ברוב המכריע של המקרים התוצאה אחת: אזרחי ישראל שאינם ערבים, אינם יודעים לדבר ואינם יודעים לקרוא או לכתוב ערבית.

בתוכניות לימודי הערבית נכללו תכנים שביטאו בוז גלוי לערביות ולערבים. האמביוולנטיות באשר לשפה הערבית באה לידי ביטוי באינספור ויכוחי סרק, שעניינם האם חשובה יותר השפה המדוברת או שמא הספרותית. 

בפועל רק מעטים מהמורים לערבית בבתי הספר העבריים יודעים לדבר ערבית, ואוי לערבית המדוברת שהם מלמדים. בכל בתי הספר בהם מלמדים את השפה, מעמד המקצוע הזה הוא הנחות ביותר. התלמידים אינם רוצים ללמוד אותה ואף הוריהם מביעים התנגדות לכך. מעמדה הנמוך מצטרף למבוכה ולבורות המומחים, עד כי נדמה שגם כאשר מלמדים ערבית בבתי ספר עבריים, מלמדים אותה על מנת שלא ידעו אותה.

בשנה שעברה קבעה ועדת החינוך של הכנסת בראשותו של ח"כ הרב מיכאל מלכיאור כי כל תלמידי כיתות י' ילמדו ערבית וייבחנו בשפה ערבית, במסגרת יחידה אחת של בחינות הבגרות. אולם, בינתיים אין סימנים לביצוע ההחלטה.

אם קובעי המדיניות החינוכית הישראלית רוצים לקבוע חד משמעית כיצד ללמד ערבית בבתי הספר העבריים, עליהם להיות מסוגלים להכריע אם אנחנו מכאן – מהמזרח התיכון הערבי, ואם אנחנו רוצים להישאר כאן. היחס ההפכפך להוראת הערבית משמר את הסטאטוס האמביוולנטי של היהודים הישראלים כלפי המרחב בו הם נמצאים – לא שייכים, אבל לא רוצים ללכת; רוצים להישאר אבל לא מוכנים להשתייך. רוצים להישאר ולא להשתייך אפילו במחיר סכסוך דמים אינסופי. ושמא, רוצים בהמשכיות הסכסוך והדימום בכל מחיר? 

ד"ר יועד אליעז עומד בראש ארגון "אינדימאג'", העוסק בחינוך בערים מעורבות