בגלל הפגיעה בסביבה: האדם גורם להאצת האבולוציה

קרפדת קנים נחבטת בדלת המלון שלי בלילה. אני שומע את החבטות בשעה שהיא טועה בהערכת המקום שבו הדלת נגמרת ומתחיל היער שבחוץ. הקרפדה ניטחת בעץ בכוח ניכר. אבל הכוח שבו ניטחו הקרפדות האלה, שמקורן במרכז אמריקה, על אוסטרליה היה חזק אף יותר. הן הובאו לקווינסלנד ב-1935 כדי להילחם בחיפושיות שפשטו על שדות קני הסוכר, והתפשטו מן המקום שאליו הגיעו כמו גל הלם של פצצה. הרגליים המיובלות והלשונות הארוכות-יותר-מדי הופיעו בכל סדק אקולוגי אפשרי.

מחקר שערכו לאחרונה בן פיליפס ועמיתיו באוניברסיטת סידני גילה שהקרפדות עוברות תהליך אבולוציוני בעת התפשטותן. הן משכללות את יכולת ההתאמה שלהן לנוף האוסטרלי. הקרפדות שבחזית גל ההתפשטות היום הן קטנות יותר, פחות רעילות ובעלות רגליים ארוכות יותר. כפי הנראה, פרטים בעלי תכונות אלה הצליחו יותר. גם עולם החי האוסטרלי הגיב בהתאם: לכמה מיני נחשים יש היום פה קטן יותר, למשל, מפני שנחשים בעלי פה גדול אכלו את קרפדות הקנים הרעילות ומתו.

אבולוציה בפעולה

דוגמאות אלה משנות את דעת המדענים לגבי קצב האבולוציה. זמן רב סברו שהתהליך אטי ואפילו מגושם. אבל חוקרים צופים לעתים קרובות יותר ויותר באבולוציה בפעולה. שמעתם אולי על דוגמאות של אבולוציה מהירה של חיידקים עמידים לתרופות או של מזיקים בחקלאות. חיידקים ומזיקים משתנים אמנם בקצב המהיר ביותר, אבל הם אינם ייחודיים.

בדרך כלל אנו רואים אבולוציה מהירה כשכוח מסוים (לעתים קרובות זה אנחנו, בני האדם) מעורר אותה באמצעות שינוי פתאומי וחד של סביבת המחייה של האורגניזם. חולדות פיתחו גוף קטן יותר כשהגיעו לאיים. גם דגי מאכל עברו התאמה באמצעות גוף קטן יותר בתגובה לכך שדייגים מעדיפים דגים גדולים (שאינם מתרבים כמובן לאחר מותם). מעל לנחלים שבהם שוחררו דגי סלמון החלו חרקים לעופף בלילה בחיפוש אחרי מזון כדי לחמוק מן הדגים הטורפים מהירי השחייה.

אוכלי עשב רבים עברו למקורות מזון חדשים, לעתים רעילים, שהביאו בני האדם ולמדו להתמחות בצריכתם של משאבים חדשים אלו. מינים מקומיים שונים עברו שינוי אבולוציוני בתגובה למתחרים חדשים שהגיעו לא מכבר. עצי ארז החלו להפיק חומרים רעילים כדי להגן על עצמם משיניהם של הצבאים המשוטטים היום בבתי גידול שהיו בעבר בלתי מזיקים. צדפות מאכל בניו-אינגלנד פיתחו יכולת לזהות סרטנים ירוקים פולשים ולייצר קונכיות עבות יותר במקומות שאליהם הגיעו.

נראה שרוב השינויים האלה נובעים מבררה טבעית: הועדפו הפרטים שבדרך מקרה ניחנו בתכונה גנטית מסוימת שעזרה להם לשגשג אל מול האיום החדש. הדבר אִפשר להם להתרבות בהצלחה ולהעביר את התכונה המועילה לדורות הבאים. אבל כמה שינויים אבולוציוניים שאנו רואים הם פשוט תוצאה של סחיפה גנטית (שינויים גנטיים אקראיים המצטברים לאורך זמן).

מין חדש ברגע

ככל שאנו מחפשים יותר, כן אנו מוצאים עוד ועוד מקרים שבהם אפשר לצפות בשינויים מהירים דיים למעקב במשך מחקר יחיד. במהלך כחמש השנים, שבהן מסיים דוקטורנט את מחקרו, הוא יכול לראות באופן מוחשי את התפתחותו של מין חדש, אם בזמן אמת ואם באמצעות כלים גנטיים לשחזור ההיסטוריה האבולוציונית.

כשהתפשטו עכברי הבית והחולדות יחד עם בני האדם ברחבי העולם, הם התפצלו לזנים המותאמים באופן הטוב ביותר לאזורי המחיה השונים שהגיעו אליהם. בצפון-מזרח ארה"ב התפתח מין חדש של פרפר הניזון ממין של צמחי יערה שהובא לצפון אמריקה לפני פחות מ-250 שנה. אף על פי שמדובר בהכלאה בין שני מינים קיימים, אין הפרפר החדש מסוגל להעמיד צאצאים עם אף לא אחד מהם, והוא שומר אפוא על אוכלוסייה פורה משל עצמו.

אנשים נוטים לחשוב שהאבולוציה פועלת רק על יצורים שנכחדו מזמן, כמו הדינוזאורים. אבל הסכינים החדות של הבררה הטבעית והדחיפות והמשיכות האקראיות של הסחיפה הגנטית עדיין פועלות גם היום. אנו רואים עץ אלון בחצר ביתנו או קרפדת קנים בחדר, אבל אל לשמות האלה לבלבל אותנו, המינים משתנים משנה לשנה. אף על פי שהאבולוציה שאנו רואים בזמן אמת לא תיצור לפתע פתאום דינוזאורים, היא בכל זאת כוח שצריך להתחשב בו. תנו לבררה הטבעית כמה פרטים ממין מסוים והיא תפעל בבריכת ביוב בדיוק באותו אופן כמו בפארק הלאומי האמריקני ילוסטון. הטבע שונא ואקום, אבל הוא יסתדר כמעט עם כל דבר אחר.

כתב: רוב דן (Rob Dunn), אקולוג במחלקה לזואולוגיה של אוניברסיטת צפון קרוליינה. הוא חוקר את היחסים האבולוציוניים בין בעלי חיים וצמחים ואת תגובתם של מינים לשינוי האקלימי.  פורסם במקור במגזין Scientific American ישראל