סופו של עידן: פידל קסטרו ויתר על השלטון

המהפכן הקשיש פידל קסטרו, הנעדר מהשלטון מזה כ-20 חודשים, הודיע היום (ג') על החלטתו לוותר על תפקידו כנשיא קובה, כך דיווח אתרו של הבטאון "גרנמה" - שופרו הרשמי של הממשל הקומוניסטי. קסטרו שלט בקובה מאז שהוביל בה מהפכה סוציאליסטית ב-1959.

"לבני עמי, שהעניקו לי כבוד גדול בימים האחרונים ובחרו בי כחבר בפרלמנט, אני מודיע לכם שלא אבקש או אקבל את תפקיד נשיא מועצת המדינה והמפקד העליון", אמר קסטרו בהודעה שפורסמה בבטאון המפלגה הקומוניסטית. הוא הסביר כי החלטתו נובעת ממצבו בריאותי. "עם זאת, עדיין איני נפרד. אמשיך להיאבק כמו חייל של רעיונות. אמשיך לכתוב, אהיה עוד נשק בארסנל", כתב.

ההודעה באה ימים ספורים לפני הכרזתה הצפויה ביום של האסיפה הכללית, שנבחרה בחודש שעבר, באשר לזהותו של הנשיא הבא. יורשו צפוי להיות ראול קסטרו, אחיו הצעיר של פידל והשליט בפועל, שכבר זכה בבחירות לאסיפה הכללית בתמיכה גדולה משל הנשיא. פידל קסטרו זכה ב-98.3 אחוזים מקולות המצביעים במחוז הבחירה שלו בסנטיאגו, לעומת זאת אחיו זכה ב-99.3 אחוזים מהקולות באותו מחוז, שיעור התמיכה הגבוה במדינה כולה. האחים לא התמודדו זה מול זה אלא ביקשו מהבוחרים במחוז בחירתם לאשר את מינוים.

פידל קסטרו העביר את השלטון לאחיו ראול בקיץ 2006, לאחר שעבר ניתוח חירום בבטנו. מאז שחלה קסטרו בן ה-81, לא נראה בציבור, אלא רק בתצלומים ובסרטונים שהתפרסמו בכלי התקשורת הממשלתיים בקובה, ובהם נראה רזה וחלוש. עם זאת, גם בשבועות האחרונים המשיך קסטרו בכתיבת מאמרים שבהם השתלח בארה"ב והתנצח עם המועמד הרפובליקני לנשיאות ארה"ב, ג'ון מקיין.  

בדצמבר האחרון הודיע קסטרו לראשונה כי אין בכוונתו "להיאחז בכוח במושכות השלטון", או למנוע את עלייתו של דור מנהיגים חדש במדינה. במאמר שפרסם הודה כי כבר אין לו כוח לשאת נאומים. "אני לא נהנה מהיכולת הפיזית שתאפשר לי לנאום בפני תושבי העיר שבחרה בי כמועמדה. אני עושה את מה שאני יכול - אני כותב", כתב אז קסטרו במאמר.

פרישתו של קסטרו, שכונה "קומנדנטה" בארצו, שמה קץ לקריירה פוליטית ארוכה שהחלה בראשית ימי המלחמה הקרה ואשר בה נאלץ המנהיג הכריזמטי להתמודד עם עוינות אמריקנית שכללה ניסיונות של סוכנות הביון המרכזית (CIA) להתנקש בחייו. קסטרו, שנודע בשל הנאומים הארוכים שנהג לשאת בעודו לבוש במדים, זוכה להערצה גדולה בעולם השלישי בשל עמידתנו האיתנה מול אמריקה, שהטילה אמברגו על ארצו והאשימה אותו בהיותו רודן המדכא את חירותם של בני עמו.

סיפורו של מהפכן

פידל קסטרו רוס נולד ב-1926 למשפחת איכרים. בילדותו עבד במטעי קנה הסוכר של אביו, שהיה מהגר ספרדי, אך ביוזמתו עבר לבירה הוואנה, זכה להשכלה תיכונית, ואחר כך למד משפטים. לאחר סיום לימודיו ב-1950, עבד כפרקליטם של חסרי אמצעים.

עוד בימיו כסטודנט - ואף אחר כך, כעורך דין - התנגד קסטרו לתפיסת השלטון בקובה ארצו בידי הנשיא לשעבר פולחנסיו בטיסטה, שהדיח את הממשלה הנבחרת, ואף הגיש תביעה משפטית נגדו בגין תפיסה בלתי-חוקית של השלטון. ב-1953, הוביל קסטרו התקפה כושלת על בסיס צבאי בסנטיאגו דה קובה; רוב התוקפים נהרגו, ואילו קסטרו ואחיו ראול נתפסו והועמדו לדין; על השניים נגזרו 15 שנות מאסר, אך כעבור שנתיים קיבלו חנינה ועקרו למקסיקו.

במקסיקו, הקים קסטרו עם אחיו ועם המהפכן הארגניטנאי ארנסטו צ'ה גווארה את "קבוצת ה-26 ביולי", וב-1956 פלשו פעילי הקבוצה לקובה. אך הצבא הקובני קיבל מידע מוקדם על התקיפה הצפויה, והצליח לחסל את מרביתם. קסטרו ו-11 לוחמים אחרים, בהם ראול קסטרו וצ'ה, שרדו את המתקפה, והסתתרו בהרי סיירה מאסטרה, משם ניהלו מלחמת גרילה נגד בטיסטה. בסופו של דבר, ב-1 בינואר 1959, הצליחו קסטרו ואנשיו להפיל את המשטר ופידל מונה לנשיא ומפקד הצבא.

עדיין לא ברור איזה תפקיד רשמי ייקח לעצמו קסטרו כעת, אם בכלל. המנהיג המזוקן עשוי לבקש להמשיך להשפיע על הפוליטיקה במדינה כמזכיר ראשון של המפלגה הקומוניסטית וחבר הפרלמנט הוותיק. אחיו ראול, שניהל את המדינה כנשיא בפועל מאז ה-31 ביולי 2006, כיהן קודם לכן כשר ההגנה במשך שנים רבות. הוא עורר ציפיות לרפורמות כלכליות שיביאו לשיפור במצבם העגום של תושבי האי, אך לא סיפק עד כה את הסחורה.