המהפכה השיפוטית

בשקט בשקט, בין פרסומי דו"ח ועדת וינוגרד לבין דיונים על מבצע צבאי בעזה, מתחוללת לה מהפכה שיפוטית של ממש, באחד הנושאים הרגישים ביותר בתולדות המדינה: בתי הדין הרבניים וסמכויותיהם.

הקורא עשוי לקוות שמדובר במהפכה בכיוון יתר ליברליזציה, דמוקרטיזציה ופתיחת מסלולי נישואין נוספים, כך שאולי סוף סוף גם חסרי דת יוכלו להתחתן במדינה זו. כי הרי רק אצלנו, מכל העולם המערבי, נישואים וגירושים מוכרים רק על-פי הדין הדתי ויש אזרחים שהמדינה שלהם פשוט אינה מאפשרת להם להתחתן בה.

אך לא היא. ההיפך הוא הנכון. השבוע בחרה הממשלה להרחיב את סמכויות בתי הדין הרבניים ולאפשר להם לדון גם בעניינים אזרחיים, כיישות אוטונומית בעלת סמכות שיפוט עצמאית, על פי עקרונות הדין הדתי בלבד, וכראות עיני הדיינים את הדין הדתי.

על פי הצעה זו, בתי הדין יהפכו להיות ערכאה עצמאית מקבילה לבית משפט מחוזי ועליון. בכך יהיו בישראל שתי ערכאות אזרחיות מקבילות, כשאחת מהן מושתת על עקרונות הדין הדתי בלבד, אך בעלת סמכות שיפוט ואמצעי אכיפה ביחס לכלל החברה בישראל. בכך מיושמת הלכה למעשה מהפכה שיפוטית שנויה במחלוקת - מהפכת ה"פלורליזם השיפוטי".

נכון, על מנת להקנות לבית הדין סמכות זו צריך את הסכמת שני הצדדים המתדיינים, אך במציאות הפוליטית חברתית במדינת ישראל, מי ערב לנו כי "הסכמה" שתינתן על ידי הצד החלש יותר, אכן תהיה הסכמה.

נניח שמעסיק חרדי הנמצא בסכסוך עבודה עם העובד שלו, יציע לו הצעה שאינה משתמעת לשתי פנים, שאת הסכסוך יפתרו בבית הדין הרבני. האם הסכמת העובד החושש לפיטוריו מהווה הסכמה? ונניח שהעובד הוא בכלל ערבי? או למשל בחוזה מכר של דירה שתקנו, יסתתר לו סעיף שבמקרה של סכסוך בין הצדדים סמכות השיפוט תוקנה לבית הדין הרבני, האם יש לכם מושג עפ"י איזה קודקס חוקים יפסקו הדיינים? האם ע"פ בעל השולחן ערוך - החושן-משפט? או ע"פ הרמ"א?

מי יהיה הגורם המפקח על פסיקות בית הדין? מי יהיה ערב לכך שעקרונות של זכויות אדם, זכויות אישה ושיווין בין המינים, ישמרו בבתי הדין הרבני?

הרי להזכירכם מדובר במערכת שיפוטית שעד היום נכשלה בתפקיד הייחודי המוקנה לה בחוק, ולא הצליחה לפתור את בעיית הנשים מסורבות הגט ואף העצימה אותה. מדובר בגוף בו אפליית הנשים לרעה הינה חלק מתפיסת הדיינים את דיני הגירושין. לצערנו בבתי הדין הרבניים נרמסות זכיות בסיסיות של נשים דבר יום ביומו. עכשיו זה גם יהיה בחסות החוק.

אמנם, על-פי ההצעה, בענייני מעמד אישי הקניית הסמכות יכולה להינתן לבית הדין רק לאחר מתן הגט, אך על זה נאמר: "הוציאו עז והכניסו פיל". נניח שבני זוג לאחר גרושיהם, ובהסכמה, יפנו לבית הדין בעניין משמורת ילדים, מי ערב כי עקרון "טובת הילד" ישמר, הרי ע"פ ההלכה בנים הולכים עם האבא.

וכך, במחי יד, נמחקו רבות מהלכות בג"ץ שעם השנים החדירו לבתי הדין את עקרונות הדין האזרחי והשוויון בין המינים והכפיפו את בתי הדין לפסוק ע"פ החוק, כך למשל בענייני חלוקת רכוש בין בני זוג (מה שנתן הגנה טבעית לזכות הקניין של האישה שאינה מוגנת מספיק ע"פ ההלכה).

הפתח נפתח

בהיכרותנו את מרדף הסמכויות של בתי הדין ואת העובדה כי במהלך השנים גרפו לעצמם בתי הדין סמכויות שלא היו מוקנות להם מתוקף החוק, נראה כי יש מקום לחשוש לתהליך זוחל (או מואץ) של הרחבת סמכות השיפוט בהסכמה, המוגבלת כעת למחלוקות לאחר הגירושין אל שלב מוקדם יותר, בהליך הגירושין עצמו. העובדה כי נפתח פתח, ובית הדין קיבל, ובגדול, את האפשרות לדון רק על פי דין תורה, בוודאי לא תשאיר בחוץ להרבה זמן את דיוני חלוקת הרכוש קודם לגירושין, כחסינים מפני אפשרות זו.

בצד מתן סמכות גורפת זו, לא טרחה המדינה לתת רשת הגנה מספקת לאלו העשויים להיפגע מהרחבת סמכות גורפת זו. אלה עשויים להיות הצד החלש בין הצדדים המתדיינים - נשים, קטינים, עובדים ובני מיעוטים.

אז הנה רשמה לעצמה ש"ס עוד ניצחון קטן למפלגתה והפסד גדול לעניין החברתי אותו היא מתיימרת לייצג. ואני שואלת אותך ראש הממשלה: מה עוד ידרשו ש"ס ויקבלו על מזבח שלמות הקואליציה? ואיזה מחיר נוסף נידרש אנחנו לשלם, רק כי אנו תקועים בין וינוגרד לאבו-מאזן?

ביום שני הקרוב ה- 25 לפברואר ייתקיים במכון ון-ליר בירושלים כנס בחסות הארגונים "קולך" ו"מבוי סתום". בנושא: הרחבת סמכות בתי דין רבניים - פלורליזם משפטי או כפיה דתית?